בר נגד נתניהו: דרש "שקט בכל מחיר" בעזה ואפשר לחמאס להפוך לצבא טרור

ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, תובע 3 מיליון שקל מראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטענה לעלילת דם (כלשונו) כאשר ייחס לו "מחדלים ופשעים" סביב 7 באוקטובר. בר מדגיש, כי אינו מתחמק מאחריותו לכשלי השב"כ, אך אומר שנתניהו מנסה להטיל את כשליו-שלו על אחרים כדי לחמוק מאחריות לשרשרת מחדליו. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז.

בר יצטרך לשכנע את בית המשפט, כי לנתניהו לא עומדת החסינות הפרלמנטרית על מעשיו במסגרת תפקידו, ומן הסתם יטען שדבריו של נתניהו נועדו להציל אותו מאחריות אישית ל-7 באוקטובר. ההחלטה בנוגע לחסינות תצטרך להתקבל לפני כל החלטה אחרת בתיק, משום שאם ייקבע שאכן יש לנתניהו חסינות - התביעה תידחה על הסף ולא יהיה צורך בכל הליך אחר.

לדברי בר, "הנתבע, שמלין שלא העירו אותו בליל 7 באוקטובר, היה שרוי בתרדמה במשך חודשים ארוכים קודם לכן, וסרב להתעורר חרף צופרי האזעקה שהתובע השמיע באוזניו ללא הרף. אכן, הניסיון של הנתבע לכווץ באופן מלאכותי ומניפולטיבי את הדיון לשעות שלפני מתקפת 7 באוקטובר נועד לטשטש את העובדה ששורשיה נטועים בהשתלשלות האירועים חודשים ארוכים קודם לכן.

בר: המלצתי על מהלכים התקפיים, נתניהו לא פעל

"הנתבע - כמי שאחראי על הגדרת תפיסת הביטחון ומתן דירקטיבות לגופי הביטחון - הוביל במשך שנים מדיניות של 'שקט בכל מחיר' ברצועת עזה, שכללה הנחיות מפורשות לשמר שקט ברצועת עזה, לדחות עימותים, להותיר את עזה כזירה משנית ולשמר את חמאס ככתובת שלטונית. התובע, שהתנגד למדיניות זו, המליץ פעם אחר פעם על נקיטת מהלכים התקפיים, אולם הנתבע לא קידם המלצות אלו, שנועדו לבלום את התעצמותו של חמאס ולשקם את ההרתעה.

"אחד מביטוייה של מדיניות זו היה ההיתר שנתן הנתבע להכנסת כספים מקטאר לרצועת עזה. בניגוד לעמדת שב"כ, וחרף התרעות רבות, הנתבע לא שינה את המדיניות, והמשיך לאפשר את העברת הכספים - על אף שידע כי כספים אלה משמשים בפועל להעצמת הזרוע הצבאית ולחיזוק שלטון חמאס; ובמקביל - מחזקים את מעמדה והשפעתה של קטאר (מהלך שכידוע התעצם בהמשך), בניגוד להמלצות שב"כ שהתריע מפני הכנסה לזירה של מדינה התומכת בגלוי בארגון הטרור חמאס. 

"דירקטיבת השקט שהכתיב הנתבע, וצמצום חופש הפעולה של גופי הביטחון ברצועת עזה, נטלו מגופי הביטחון את הרכיב המרכזי בסיכול טרור – התקפה: תקיפת המפקדות, המנהיגים ומחוללי הטרור. 

"מדיניות הנתבע אפשרה אפוא התעצמות מסיבית של החמאס, לכדי צבא טרור על גבולה של ישראל, הנהנה דה-פקטו מחסינות מהכרעה אפקטיבית. בכך נטל הנתבע הימור ביטחוני כבד: שבהעדר התרעה מודיעינית נקודתית, שתצביע במדויק ומבעוד מועד על זמן המתקפה, מקומה ושיטת ביצועה, אזרחי ישראל יהיו חשופים למתקפת פתע.

"אני מעביר לך התרעה אסטרטגית למלחמה"

"התובע התריע בפני הנתבע שוב ושוב על הסכנות שבמדיניות אותה הוא מוביל, על התעצמות חמאס, על שחיקת ההרתעה ועל הסכנה למערכה רב-זירתית, והציג המלצות לפעולה נגד מקורות האיום. חודשיים בלבד לפני 7 באוקטובר, התובע אף מסר לנתבע במפורש: 'אני מעביר לך התרעה אסטרטגית למלחמה', לצד ההבהרה כי 'לא נדע לתת יום ושעה'.

• תביעת מיליונים על מכירת בשר לסוחרים ברצועת עזה
• "זו המצאה, זו תעמולה כדי לא להקים ועדת חקירה"

"הפער בין ההתרעות וההמלצות המקצועיות שהציג התובע לנתבע לבין המענה שנתן להן הנתבע - בלתי נתפס. כך, בתגובה להמלצת התובע להפוך את בוטיק הסיכול למפעל רחב, הנתבע השיב כי הוא חושש מאיזון משוואת הסיכולים על ידי קידום פעולות דומות של האויבים כנגדו אישית; במענה למכתב חריג שבו התריע התובע מפני התקרבות ל'סופה המושלמת', הדגיש הנתבע את הצורך בחיזוק אבטחתו ואבטחת בני משפחתו; וגם במקרים בהם אמר הנתבע לפרוטוקול כי הוא מקבל המלצות לפעולה של התובע, הנתבע לא נתן את ההנחיות המתבקשות לגופי ביטחון אחרים, המצויים באחריותו, הנחיות המתחייבות על מנת להעביר את ההמלצה למישור הביצוע".

להשתמש בשב"כ כמשטרה חשאית

בר דוחה אחת לאחת את טענותיו של נתניהו כלפיו לגבי השעות שלפני פרוץ המלחמה. הוא אומר, כי לא שוחח בליל 6/7 באוקטובר עם הרמטכ"ל, הרצי הלוי, וראש אמ"ן, אהרון חליווה - בעוד נתניהו אמר שהם שוחחו פעמים רבות. הוא קבע שיש לעדכן את המזכיר הצבאי, אבי גיל - בעוד נתניהו אמר שהחליט שלא לעדכן אותו עצמו. 

עוד אומר בר, כי השב"כ אינו מפעיל את כיתות הכוננות וכוחות צה"ל - בעוד נתניהו טען, כי בר החליט שלא להתריע להם. השב"כ לא היה קשור בצורה כלשהי למסיבת הנובה - בעוד נתניהו טען, כי בר החליט שלא לפנות אותה. הקפצת צוות טקילה לא מלמדת כי בר ידע על סכנה אמיתית, שכן הוא לא הקפיץ אותו לפעולה כפי שטען נתניהו. "הואיל והעובדות שלעיל ידועות היטב לנתבע - ייחוס של 'מחדלים ופשעים' לתובע, בדמות ידיעה על 'סכנה אמיתית', הסתרה, והימנעות מפעולה - הוא שקר מתוכנן וזדוני מאין כמותו", טוען בר.

בר מוסיף: "ברור כי בחירת הנתבע להתמקד דווקא בתובע באופן אישי אינה מקרית, והשתלשלות העניינים מלמדת שהיא נעשתה בסמיכות זמנים לתצהיר שהתובע הגיש במסגרת עתירה נגד פיטוריו, תצהיר שהנתבע עשה מאמצים עילאיים למנוע את הגשתו. התצהיר עסק, בין היתר, בסכנה הביטחונית הממשית שבהעסקת עוזרים במעגל הקרוב לנתבע, המספקים במקביל שירותים לקטאר ועוסקים בקמפיין השפעה לטובתה, תוך כדי מלחמה בארגון חמאס הנתמך על ידיה ומו"מ לשחרור חטופים. בנוסף, התצהיר פירט את ניסיונות הנתבע, שהתובע התנגד להם, לעשות שימוש בשב"כ ובאמצעיו כלפי מחאות פוליטיות, כמעין 'משטרה חשאית'". התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד רובי בכר, יורם בונן ודורון קול, וטרם הוגש כתב הגנה.