מגדל בבל, הבינה המלאכותית ושינויי האקלים
סיפורו של מגדל בבל מלמד אותנו כיצד האדם יכול לבנות או להרוס תוך שימוש בכוח ההמצאה שלו. הלקח הנצחי הזה רלוונטי במיוחד לדורנו
1. ר' אריה והפרפר
אסופת דברי הימים, פייר לה-באו, 1480
הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין, "אבי האסירים", היה משגיח (מדריך רוחני) בישיבת עץ חיים, אשר שכנה ברחוב יפו בצמוד לשוק מחנה יהודה. "משרדו" היה כסא וסטנדר שהציב מתחת לאחד מגרמי המדרגות. תלמידיו סיפרו, כי היה מוכיח אותם בצורה כה רכה ואוהבת, עד שהתחרטו בכל ליבם על מעשיהם.
פעם חשבו כמה מן התלמידים "לעבוד" על ר' אריה. אחד מהם לכד פרפר והחזיק אותו בין כפות ידיו הקעורות. הם ניגשו לר' אריה ושאלו: האם הפרפר שיש לנו חי או מת? אם יגיד "חי" - התלמיד ימחץ אותו ויראה שהוא מת; יגיד "מת" - התלמיד יפתח את ידיו והוא יתעופף.
ר' אריה השיב בחיוכו הנודע בשתי מילים: "בידכם הדבר". שתי מילים המקפלות את לב-ליבו של המוסר היהודי: בחירה חופשית. העולם נתון בידינו ואנחנו נחליט מה לעשות בו: להרע או להיטיב, להרוס או לבנות, לסגת או להתקדם.
2. פריצת דרך
ספר השעות של בדפורד, 1414
סיפורו של מגדל בבל, עליו אנו קוראים בשבת הקרובה, הוא מן הידועים בתורה. לאחר חורבנו של העולם במבול, הדורות הבאים מתרבים מחדש וחלקם מגיעים לארץ שנער, כנראה עירק של היום. שם נרשמת פריצת דרך היסטורית בטכנולוגיית הבנייה: "הבה נלבנה לבֵנים ונשרפה לשריפה. ותהי להם הלבֵנה לאָבן והחֵמר היה להם לחומר". לא עוד בקתות בוץ וקש, אלא מבני אבן וטיט.
השלב הבא הוא מעבר מן הכפר אל העיר: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ". אבל הרעיון אינו מוצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא: "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" - צריך לגדוע את השאפתנות הזאת בעוֹדהּ באִיבָּהּ. והדרך היא "נָבְלָה שם שפתם" - נבלבל את השפה. עד כה דיברו כולם בשפה אחת, אך כאשר אינם מבינים זה את זה - הפרויקט ננטש.3. שחיתות מוסרית
פיטר ברויגל האב
מה היה החטא? מה רע בהתקדמות אנושית? הרי האדם הופקד על העולם, הן בעת הבריאה והן לאחר המבול. למה ש"לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"? למה להגביל את היוזמה? לכך ניתנו תשובות רבות. חכמינו עמדו על המילים "וראשו בשמים" ואמרו, שבני אותו דור רצו להילחם באלוקים ולהפוך את עצמם לשליטי העולם.
מדרש אחר של חז"ל מצביע על שחיתות מוסרית עמוקה, מהסוג שהביא למבול. אם פועל היה נופל אל מותו, התגובה הייתה אדישות: אז שמישהו אחר יטפס. אבל אם כלי היה נופל, היו נרעשים מן הצורך להעלות לו תחליף. במובן זה, בוני מגדל בבל קדמו לרודנים מגלומניים ולמדינות סמכותניות רבות, החל ממלכי צרפת וארמונותיהם, דרך גרמניה הנאצית ועבדיה וכלה בקטאר ובאיצטדיונים שלה. אם מחיר ההתקדמות האנושית הוא חיי אדם, אומר ה', אני מתערב ובולם אותה.
4. מגדל במקום בתים
גוסטב דורה
פרופ' נחמה ליבוביץ מצטטת את פרשן המקרא בנו יעקב, המציב במרכז הסברו דווקא את הפסוק הטכני שלרוב נדחק לשוליים - הפסוק המתאר את מהפכת הבנייה. הסבר זה משכנע במיוחד, משום שהוא מעלה את הסיפור כולו למוסר נצחי, שהוא מטרתה המרכזית של התורה. וכך אומרת ליבוביץ בשפתה העשירה:
"בפסוק זה מראה לנו התורה, כיצד בכוח ההמצאה הטכנית משתחרר האדם מכבלי סביבתו הטבעית, כיצד מתגבר הוא על קשיים טבעיים, ובכוח חוכמתו הטכנית ממציא הוא גם בשפלה, במקום שאין אמצעי הבנייה הטבעי - האבן - בנמצא, את האמצעי המלאכותי, הלבֵנה, אשר נעשתה מֵחֵמָר רך המצוי בבקעה והופכהּ על ידי השריפה לאבן בניין קשה. בשינוי קל של המילה מסמלת השפה את השינוי הטכני. והנה מעתה יוכל האדם גם במקום חוסר אבנים וסלעים להקים בתים, מבצרים, עיר, חומה ומגדל.
"ומיד מתחילה ההידרדרות. היכולת הטכנית מולידה את הגאווה, את הרהב: האם נאמר שם 'נבנה לנו בית ויהי למחסה ממטר'? או: 'נבנה לנו ערים לטפנו וגדרות לצאננו'? - לא כך. הטכניקה הופכת מאמצעי למטרה, לתכלית בפני עצמה. האדם היכול יכולת טכנית - נראה בעיניו ככל-יכול". המהפכה הטכנולוגית נופלת בידיהם של גאוותנים הרוצים לעלות לשמים, במקום בידיהם של אנשי מעש שישתמשו בה לרווחת הכל.
- לקראת עונת הדוחות: ארבע שנים, מכפיל 30.8 ואפס מרווח לטעויות: מה יכול להרוג את הראלי?
- פפסיקו הפסידה לקוקה-קולה? ההחלטה שקיבלה לפני 16 שנה במרכז הסערה
5. כמה שזה אקטואלי
דברי ימי העולם, 1470
כמה שזה אקטואלי, במיוחד בדורות האחרונים, אשר ביצעו בתוך 200-100 שנה התקדמות שלא נעשתה כמותה במשך אלפי ורבבות שנים. הרכבת, המכונית, המטוס, החללית. האנטיביוטיקה, החיסונים, ההקרנות, הניתוחים. האלחוט, הכבלים, הטלפון, הסמארטפון. הסלילה, ההתפלה, הבנייה, ההנדסה. המחשב, התקליטור, האינטרנט, ה-AI.
ומן הצד השני: הפצצות, המוקשים, הטילים, האטום. המגיפות, הסרטן, הלב, האקלים. הרעב, הרדיפות, הרצח, ההשמדה. האדם האריך בשנים רבות את תוחלת החיים שלו, ובמקביל יצר את האמצעים המאפשרים לחסל המונים. הוא מצא טיפול לסרטן, ובה בעת פיתח נשק ביולוגי. הוא הזניק את רווחתו על ידי ייצור תעשייתי המוני, שגם מזהם את העולם ועולה בחייהם של מיליונים.
לעיתים קרובות מדובר באותם כלים עצמם. הגרעין משמש לנשק ולרפואה. האינטרנט מפיץ מדע ושנאה. הטלפון מעביר מידע מציל חיים וקונספירציות. המחשב היה חיוני ב"אפולו 11" והוא חיוני ב"שיהאב". הבינה המלאכותית מקצרת את האבחון הרפואי ומאפשרת פברוק של המציאות.
6. מזל מאדים
עיר האלוהים, 1450
כאן אנחנו חוזרים לשתי המילים של ר' אריה: בידכם הדבר. חז"ל ביטאו זאת באמירה מפורסמת של רב אשי, עורך התלמוד הבבלי, ולפיה מי שנולד במזל מאדים יהיה מקיז דם, גנב, שוחט או מוהל. דומני שאפשר להסביר זאת כך: מי שיש לו נטייה טבעית לשפוך דם, יכול לבחור מה לעשות איתה. הוא יכול להיות גנב העלול לרצוח; הוא יכול להיות מקיז דם, הרופא של אז; הוא יכול לשחוט בהמות לאכילה; והוא יכול להכניס תינוק בבריתו של אברהם אבינו. התכונה היא שלך - וכך גם ההחלטה מה לעשות בה.
הדור שלנו עלול להיות הראשון בהיסטוריה המוריש לילדיו עולם פחות טוב מזה שקיבל מהוריו. עד כה זה היה בעיקר בגלל שינויי האקלים, וכעת מתווספת סכנת ה-AI. על האדם הראשון נאמר, שהקב"ה הניח אותו בגן עדן "לעָבְדָהּ וּלְשָמְרָהּ": תפקידו הוא לקדם את העולם תוך כדי שמירה עליו.
המדרש על מגילת קהלת מצטט את דברי ה' לאדם הראשון: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: רְאה מעשי כמה נאין ומשובחין הן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". האדם הוא קו ההתקפה הראשון של ההתפתחות וקו ההגנה האחרון של העולם. חובתו לאזן ביניהם. מגדל בבל מלמד אותנו מהן התוצאות הקשות של שימוש לרעה בכוח ההמצאה האנושי. זהו לקח נצחי.
