ניהול סיכוני אקלים הוא מדיניות מקרו כלכלית - לא רק סוגיה סביבתית

בשנים האחרונות חל שינוי מהותי באופן שבו מוסדות כלכליים מובילים בעולם מתייחסים לסיכוני אקלים. מה שנתפס בעבר כסוגיה סביבתית או ערכית, הפך לנושא ליבה של יציבות פיננסית, מדיניות מקרו-כלכלית וניהול סיכונים מערכתיים. גישת ה-NGFS (Network for Greening the Financial System) המאגדת בנקים מרכזיים ורגולטורים מובילים, משקפת היטב את השינוי הזה לפיו אקלים איננו עוד נושא של קיימות בלבד, אלא גורם סיכון מקרו-כלכלי-פיננסי שיש לנהל אותו באותה רצינות שבה מנוהלים סיכוני אשראי, חוב או יציבות מערכתית.

המסר המרכזי של ה-NGFS ברור. הסיכון העיקרי ליציבות פיננסית אינו עצם המעבר לכלכלה דלת פחמן, אלא מעבר מאוחר ולא מתואם. כאשר המדיניות מתעכבת או משתנה תדיר, הסיכונים אינם מתומחרים בזמן והמערכת הפיננסית ממשיכה להקצות הון כאילו דבר לא ישתנה. ברגע שהמדיניות מתהדקת או שהמציאות כופה שינוי, מתרחש תיקון חד ומהיר בערכם של נכסים ושל מגזרים שלמים.

במילים אחרות, הבעיה איננה המדיניות עצמה, אלא חוסר הוודאות לגביה. שוק פיננסי יודע להסתגל גם לשינויים משמעותיים, אך מתקשה להתמודד עם הפתעות. ככל שהמדיניות ברורה, הדרגתית ואמינה לאורך זמן, כך ההתאמה מתרחשת באופן רציף והסיכון לזעזוע מערכתי קטן. יציבות פיננסית הגם שתלויה ברמת השינוי, תלויה רבות בקצב וביכולת לחזות אותו.

סיכוני האקלים מתפתחים דרך שלושה ערוצים מרכזיים: סיכון פיזי הפוגע בתשתיות ובפריון; סיכון מעבר הנובע משינויים רגולטוריים, טכנולוגיים או צרכניים; והערוץ המקרו-כלכלי, שבו שני הסיכונים מתורגמים לפגיעה בשווי נכסים, לעלייה בסיכון אשראי ולתנודתיות בשווקים. זהו המישור שבו אקלים הופך לסוגיה של יציבות מערכתית.

• המספר היומי - 45 מעלות צלזיוס. מה קורה למזג האוויר ואיך זה קשור לכלכלה?
• איזה מניות יכולות להרוויח ממזג אוויר קשה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הניסיון הבינלאומי מלמד כי ניהול נכון נשען על שלושה עקרונות: ודאות מדיניות של מסלול ברור וארוך טווח לתמחור פליטות ולהסדרת המעבר; הדרגתיות לפיה קיימת התאמה לאורך זמן המאפשרת שינוי הקצאת הון ללא זעזועים; ושילוב הסוגיה במסגרת ניהול הסיכונים המקרו-כלכליים, באמצעות תרחישי אקלים בדוחות יציבות ובמבחני לחץ.

מדינות שהצליחו להפחית את סיכוני המעבר הן אלה שהבהירו מראש את כיוון השינוי. בבריטניה שולבו תרחישי אקלים במסגרת היציבות הפיננסית; באיחוד האירופי נקבעה מסגרת רגולטורית ופיסקלית ארוכת טווח; ובמדינות סקנדינביה תמחור פחמן מוקדם לצד השקעות תשתית יצרו ודאות שאפשרה לשוק להסתגל בהדרגה. הניסיון מלמד כי יציבות פיננסית אינה תוצאה של מדיניות מתונה, אלא של מדיניות אמינה.

בישראל, התמונה מורכבת אך מעודדת בחלקה. נקבעו יעדי הפחתת פליטות, ונעשו צעדים ראשוניים לתמחור פליטות באמצעות מיסוי דלקים ואנרגיה. הפיקוח על הבנקים כבר שילב את ניהול הסיכונים האקלימיים במסגרת עבודתו. צעדים אלה ממקמים את ישראל בתוך המגמה הבינלאומית.

• "מס רכישה מהזוכים במחיר למשתכן זה לא רציני, זה גול עצמי של רשות המסים"
• ועדת הכספים בדיון על הריבית לציבור: "הבנקים מרוויחים 30 מיליארד ש"ח וקורעים לציבור את הצורה"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סוד הנדל"ן: איך הציבור החרדי קונה דירות בלי הון עצמי?

עם זאת, האתגר המרכזי הוא מעבר ממדיניות נקודתית למסגרת מקרו-כלכלית יציבה וצפויה. ככל שהכיוון אינו מעוגן במסלול ברור, חלק מהסיכונים נותרים מתומחרים בחסר, וההתאמה עלולה בעתיד להיות חדה, בשוק ההון ובמערכת הבנקאית.

המשימה המרכזית הינה בחיזוק הוודאות: פרסום מסלול רב-שנתי לתמחור פליטות; שילוב תרחישי אקלים במבחני היציבות של כלל המערכת הפיננסית; בניית תכנית הסתגלות פיסקלית מתוקצבת לניהול סיכונים פיזיים; ומנגנון תיאום ממשלתי שיבטיח עקביות בין מדיניות פיסקלית, אנרגטית ורגולטורית.

לא כל משבר ניתן לחיזוי, אך סיכוני האקלים אינם הפתעה. כמו במשברים פיננסיים קודמים, מקור הסיכון אינו באירוע עצמו אלא בתמחור חסר לאורך זמן ובתיקון החד שמגיע כאשר המציאות כבר אינה ניתנת לדחייה.

עבורי, סוגיית סיכוני האקלים היא בראש ובראשונה מבחן לאיכות הניהול הכלכלי. ישראל כבר נמצאת על המסלול. הצעד הבא הוא חיזוק האמינות והעקביות כמהלך שיכול להפחית סיכונים, לחזק את אמון המשקיעים ולשפר את איכות הקצאת ההון.

בסופו של דבר, ניהול סיכוני אקלים הוא חלק מניהול כלכלי טוב. והכלכלה, כמו המערכת הפיננסית, מגיבה לא רק לרמת הסיכון, אלא גם לאיכות הניהול שלו.

נכתב על ידי יאיר אבידן, יו"ר הועדה המייעצת למרכז אריסון ל-ESG ועמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה IPS – אוניברסיטת רייכמן, לשעבר המפקח על הבנקים