מחקרים: עשירים שתורמים מרגישים עשירים יותר

הפרדוקס המפתיע: למה עשירים שנותנים מרגישים עשירים יותר? גם המחקרים מוכיחים שנתינה לאחרים היא בעצם קבלה של אושר. יש גם טריידאוף בין עושר ואושר. בארה"ב זה כבר ענין ברור כשהעשירים הגדולים בעולם מודיעים כבר בחייהם כי יתרמו את רוב רובו של ההון שלהם ותורמים בפועל. הם מדברים על צדק, הוגנות, שיפור העולם וגם על אושר. עושר לא קונה אושר, אבל מסתבר שנתינה כן קונה אושר. 

אצלנו התרומה והנדבנות קיימת, אבל לא בקנה המידה שבארה"ב. לפני כחצי שנה תרמו - ענת וד"ר שמואל חרל"פ את הסכום הגדול ביותר בתולדות מערכת הבריאות להקמת מרכז לב ומוח חדש - תרומה היסטורית של 180 מיליון דולר תקים את "מגדל התקווה" בבית החולים בילינסון. חודש קודם, תרמה קרן כהן חזון, בעלת השליטה בתורפז מניות בשווי כ-47 מיליון שקל לבילינסון, שיבא וסורוקה - בעלת השליטה בתורפז תורמת מניות בשווי 47 מיליון שקל ל-3 בתי חולים. מנגד, יש מאות רבות של בעלי שליטה שהתעשרו בסכומי עתק בשנתיים האחרונות בשל הגאות בבורסה. אולי הם תורמים, אם כן - הם לא מספרים על זה. בכל אופן, נראה שגם אם כן, אלו לא המספרים שקרובים למספרים של משפחת חרל"פ וקרן כהן חזון. 

נדיבות מביאה אושר

פרופסור אליזבת דאן מאוניברסיטת קולומביה בקנדה רצתה להוכיח שאופן הוצאת הכסף חשוב לא פחות מהסכום עצמו. במחקר שפורסם ב-2008 בכתב העת המדעי היוקרתי Science, דאן ועמיתיה לארה אקנין ומייקל נורטון מהרווארד ניגשו לאנשים בקמפוס אוניברסיטאי והעניקו להם סכום של 5 או 20 דולר. חצי מהמשתתפים קיבלו הוראה להוציא את הכסף על עצמם, והחצי השני - על מישהו אחר. התוצאה הייתה מפתיעה: אלה שהוציאו כסף על אחרים דיווחו על מצב רוח משמעותית טוב יותר באותו יום, ללא קשר לסכום שקיבלו - 5 או 20 דולר.

"הממצאים שלנו מראים שאנשים עם יותר כסף אכן מאושרים במקצת יותר, אבל איך שהם מוציאים את הכסף משפיע על האושר שלהם לא פחות מהסכום שיש להם", כתבו דאן ועמיתיה במאמר. מאז, המחקר הזה הפך לאחד ממחקרי העוגן המרכזיים בתחום הפסיכולוגיה החיובית והבנת הקשר בין כסף לאושר.

• מה הופך מיליארדרים לנדבנים או לקמצנים
• מייקל דל תורם 6.25 מיליארד דולר ל-25 מיליון ילדים; הכסף יושקע בקרנות עוקבות מדדים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תופעה אוניברסלית - מקנדה ועד אוגנדה

האם זו תופעה מערבית בלבד, תוצר של סוציאליזציה תרבותית? במחקר המשך מ-2013, החוקרים בחנו נתונים מ-136 מדינות ברחבי העולם - ממדינות עשירות ועד לכאלה עניות ביותר. התוצאה הייתה חד-משמעית: אנשים שתרמו לצדקה בשנה האחרונה דיווחו על רמות אושר גבוהות יותר, גם לאחר התחשבות בהכנסה, גיל, מין, מצב משפחתי והשכלה. למעשה, האושר שנבע מתרומה לצדקה היה דומה לרמת האושר הקשורה להכפלת ההכנסה - ממצא מדהים שמעיד על העוצמה של הקשר בין נתינה לרווחה נפשית. במילים פשוטת - מיליונר גדול שנתן תרומה, הרגיש כאילו הונו הוכפל.  

במחקר ניסויי שבוצע בקנדה, אוגנדה והודו - שלוש מדינות שונות מאוד מבחינה כלכלית ותרבותית - משתתפים נתבקשו לזכור מקרה שבו הוציאו כסף על עצמם או על מישהו אחר. בשלוש המדינות, אלה שנתבקשו להיזכר בהוצאה על אחרים דיווחו על אושר רב יותר. החוקרים סיכמו כי התוצאות  "מצביעות על כך שלבני אדם יש נטייה עמוקה ואוניברסלית למצוא תגמול רגשי בנתינה".

• דחיינות היא איתות מהמוח; מה הוא מנסה להגיד לנו?
• מיליון דולר לפתרון חידה של 160 שנה: משוואת נאוויה-סטוקס שמציקה למתמטיקאים הגדולים בעולם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דחיינות היא איתות מהמוח; מה הוא מנסה להגיד לנו?

במחקר נוסף שנערך בקנדה ובדרום אפריקה, משתתפים קיבלו אפשרות לקנות שקית מתנה עם חטיפים. למחציתם נאמר שהם יקבלו את השקית, ולמחציתם - שילד חולה בבית חולים מקומי יקבל אותה. המשתתפים שקנו מתנה לילד החולה דיווחו על מצב רוח משמעותית טוב יותר מאלה שקנו לעצמם את אותה שקית בדיוק. ממצא זה מרשים במיוחד בהתחשב בכך שמעל 20% מהמשתתפים הדרום-אפריקאים דיווחו שלא היה להם מספיק כסף לקנות אוכל לעצמם ולמשפחתם בשנה האחרונה.

באופן מפתיע במיוחד, הנטייה למצוא תגמול רגשי בנתינה מופיעה כבר בגיל צעיר מאוד - הרבה לפני שילדים עוברים סוציאליזציה כלשהי בנושא חשיבות השיתוף. במחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת PLoS ONE, החוקרות לארה אקנין, ג'יי קיילי המלין ואליזבת דאן בחנו 20 פעוטות בגיל 22-24 חודשים. בניסוי, הפעוטות קיבלו 8 חטיפים (עוגיות דגי זהב או עוגיות דובון) והונחו לפני בובת קוף שאהבה חטיפים. הבובה "אכלה" את החטיפים שהונחו בקערה שלה, על ידי הוצאת צלילי "יאמ יאמ".

המחקר בחן מספר תרחישים כשהפעוטות הראו רמות שמחה גבוהות יותר כשנתנו חטיף מהמלאי שלהם לבובה לעומת כשקיבלו חטיפים בעצמם. אך הממצא המדהים ביותר: הילדים היו מאושרים הכי הרבה כשנתנו חטיף משלהם (מהמשאבים המוגבלים שלהם),  לעומת כשנתנו חטיף שניתן על ידי אחרים. 

"אנשים נוטים להניח שפעוטות הם אגואיסטים באופן טבעי", אמרה לארה אקנין. "הממצאים האלה מראים שילדים למעשה מאושרים יותר כשנותנים מאשר כשמקבלים". המחקר מספק ראיות לכך שהיכולת לחוות שמחה מנתינה לאחרים היא תכונה מובנית של הטבע האנושי.

המוח מגיב: מערכת התגמול מופעלת

מה בדיוק קורה במוח כשאנחנו נותנים לאחרים? מחקרי הדמיית מוח תפקודית (fMRI) העניקו תובנות מרתקות. מחקר של החוקר היפני קייסה איזומה (Keise Izuma) ועמיתיו דאיסוקה סאיטו ונוריהירו סדאטו משנת 2010, שפורסם בכתב העת המוביל Journal of Cognitive Neuroscience, מצא שתרומות צדקה מפעילות את ה-ventral striatum - אזור מרכזי במערכת התגמול של המוח. זהו אותו אזור במוח שמופעל כשאנחנו מקבלים תגמול כספי ישיר או חווים הנאה מאוכל, מין או סמים.

"התחושה הזו נקראת 'warm glow' - זוהר חם", הסביר ג'ו קטינג, חוקר דוקטורט מאוניברסיטת ססקס בבריטניה שחקר את הנוירולוגיה של נדיבות. "היא מפעילה את ה-striatum ואזורי תגמול אחרים במוח. מה שמרתק הוא שהזוהר הרגשי הזה נמשך זמן רב יותר מהסיפוק שאנחנו מרגישים כשקונים דברים חומריים לעצמנו".

במחקר שפורסם בשנת 2017 בכתב העת Frontiers in Human Neuroscience, חוקרים מצאו שאנשים שעסקו בכתיבת יומן תודה במשך שלושה שבועות הראו עלייה במדד שהגדירו "אלטרואיזם עצבי טהור" - היענות מוגברת של אזורי התגמול במוח כאשר כסף ניתן לצדקה לעומת כאשר הוא ניתן לעצמם. המחקר מראה שאימון של הכרת תודה יכול למעשה לשנות את דפוסי התגובה העצבית של המוח.

אבל מה בנוגע לעשירים עצמם? האם הם נותנים יותר, ואם כן - האם זה עושה אותם מאושרים יותר? הנתונים מציירים תמונה מורכבת. המחקר של בנק אוף אמריקה על פילנתרופיה בקרב משפחות אמידות מ-2024 מצא ש-81% מהמשפחות העשירות (בעלות נכסים של מעל מיליון דולר או הכנסה של מעל 200,000 דולר בשנה) תרמו לצדקה ב-2022, בממוצע של 34,917 דולר. בקרב העשירים במיוחד - בעלי נכסים של מעל 5 מיליון דולר - 87% תרמו לצדקה, והתרומה הממוצעת שלהם הייתה כמעט פי שלושה מזו של משפחות עם פחות ממיליון דולר בנכסים. מגמה מדאיגה: האחוז של משפחות עשירות התורמות לצדקה ירד מ-91% ב-2015 ל-81% ב-2024.

עם זאת, כשבוחנים את הנתינה כאחוז מההכנסה, התמונה מורכבת יותר. מחקר של אקונופקט משנת 2020, שנערך על ידי החוקרים סרה קונלי וג'ונתן מיר, מצא שרמת הנתינה כאחוז מההכנסה היא יחסית שטוחה לאורך כל התפלגות ההכנסות - בסביבות 2-3% מההכנסה בממוצע. בעצם, עשירים אכן נותנים סכומים גבוהים יותר במונחים מוחלטים, אך לא בהכרח כאחוז גבוה יותר מהכנסתם.

התנאים להצלחה: מתי נתינה מגדילה אושר?

לא כל נתינה נוצרה שווה מבחינת ההשפעה על האושר. במחקר משנת 2020 שפורסם בכתב העת Collabra: Psychology, אליזבת דאן ואיריס לוק מצאו שלושה תנאים מרכזיים המגבירים את היתרונות הרגשיים של הוצאה פרו-חברתית:

השפעה נראית (Impact): כשאנשים יכולים לראות באופן ממשי את ההבדל שהנדיבות שלהם עשתה. במחקר, משתתפים שיכלו לראות איך התרומה שלהם עזרה באופן ספציפי דיווחו על אושר גבוה משמעותית יותר. זו הסיבה שארגוני צדקה שמספקים עדכונים קונקרטיים לתורמים - "התרומה שלך סיפקה 50 ארוחות לילדים" במקום "תודה על תרומתך" - מצליחים יותר ביצירת תורמים חוזרים.

קשר חברתי (Social Connection): כשהם מרגישים חיבור אישי או רגשי לאדם או למטרה שהם עוזרים לה. אנשים שתרמו לקרובים או למטרות שהם מזדהים איתן באופן עמוק דיווחו על סיפוק גדול יותר. מחקרים נוספים הראו שתרומה לחברים קרובים מעניקה יותר אושר מתרומה למכרים רחוקים, כנראה מכיוון שקשרים קרובים חיוניים יותר לסיפוק הצורך האנושי בשייכות.

בחירה חופשית (Perceived Choice): כשההחלטה לעזור נבחרה בחופשיות ללא לחץ חיצוני. נתינה מתוך כפייה, לחץ חברתי או תחושת חובה לא הניבה את אותו אפקט חיובי. זו הסיבה שקמפיינים אגרסיביים מדי של ארגוני צדקה עלולים להיות לא יעילים - הם יוצרים תחושה של כפייה במקום בחירה חופשית.

מקנזי סקוט: תרומות יוצאות דופן

הסופרת והפילנתרופית מקנזי סקוט, שהפכה לאחת מהנשים העשירות בעולם לאחר גירושיה מג'ף בזוס ב-2019 (עם הון של 35.6 מיליארד דולר ממניות אמזון), מספקת דוגמה מרתקת לקשר בין עושר, נתינה ומציאת משמעות.

מיד לאחר הגירושין, סקוט חתמה על ה-Giving Pledge - התחייבות פומבית של מיליארדרים לתרום לפחות מחצית מעושרם במהלך חייהם. אך בניגוד למיליארדרים רבים אחרים, סקוט בחרה בגישה שונה: נתינה מהירה, נדיבה וללא תנאים.

בין 2019 ל-2024, סקוט תרמה למעלה מ-19 מיליארד דולר לכ-2,000 ארגונים. בשנת 2025 לבדה, היא תרמה 7.1 מיליארד דולר - יותר מפי שניים מהסכום שתרמה בשנה הקודמת. מה שמייחד את גישתה: התרומות שלה מגיעות ללא מחרוזות מצורפות - הארגונים חופשיים להשתמש בכסף כרצונם, ללא דרישות דיווח או שליטה מצד התורמת.

בפוסט שפרסמה באתר Yield Giving בדצמבר 2025, סקוט כתבה: "נדיבות ואדיבות מפעילות את אותם מרכזי הנאה במוח כמו מין, אוכל וקבלת מתנות, והן משפרות את הבריאות והאושר שלנו לטווח ארוך". היא תיארה את התרומות שלה כ"שבריר זעיר ונעלם מהביטויים האישיים של דאגה שמשותפים לקהילות השנה".

למרות שתרמה עשרות מיליארדי דולרים, הונה של סקוט ממשיך להיות גדול ולגדול. 

תורמים כחלק מההון או מהרווח? חלק מהבעיה שהרבה עשירים מתמודדים איתה היא שהם מודדים נתינה כאחוז מהכנסתם ולא מהונם. יועצים פילנתרופיים מצביעים על כך שעבור אנשים עם הון נכסים משמעותי, "הכנסה" היא לרוב שילוב של החלטות השקעה ושיקולי מס, לא מדד אמיתי ליכולת לתרום.

לדוגמה: אדם עשיר עם 20 מיליון דולר בנכסים המניבים הכנסה של 400,000 דולר בשנה, והוא חי בסטנדרט של 300,000 דולר בשנה ונותן 140,000 דולר לצדקה - כ-35% מהכנסתו - נראה נדיב מאוד. אבל האמת שהוא נותן רק כ-0.7% מהונו.

אם הוא היה משנה את התפיסה ומתחייב לתרום 2.5% מהונו מדי שנה - כמו שמקנזי סקוט עושה - הוא היה תורם 500,000 דולר בשנה, פי 3.5 יותר, ועדיין הונו היה ממשיך לגדול בזכות תשואות השקעה.

כך או אחרת, מחקרים מראים שלנתינה יש השפעות לא רק על האושר אלא גם על הבריאות הפיזית. מחקר משנת 2006 שפורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences מצא שתרומות צדקה קשורות לירידה ברמות קורטיזול (הורמון הלחץ) ולשיפור במערכת החיסון. מחקר נוסף מ-2013 שבחן מתנדבים קשישים מצא שאלה שהתנדבו באופן קבוע הראו סיכון נמוך ב-44% למוות בארבע השנים שלאחר מכן, גם לאחר התחשבות במשתנים כמו גיל, מצב בריאותי ראשוני ורמת פעילות גופנית. עם זאת, מדובר על התנדבות ולא נתינה מעושר. אך מחקרים אחרים תומכים גם בקשר בין נתינה כספית לבין מצב בריאותי. 

במחקר המשך של דאן ועמיתיה מ-2022, שפורסם בכתב העת Current Directions in Psychological Science, החוקרים ביצעו בדיקה נוספת של הממצאים המקוריים, הפעם בסטנדרטים מתודולוגיים מחמירים הרבה יותר - כולל רישום מוקדם של המחקרים (pre-registration) ומדגמים גדולים בהרבה (מעל 5,000 משתתפים במקום 20-100). התוצאה: "ההשפעות הרגשיות של הוצאה פרו-חברתית הן חזקות, אמינות וניתנות לשכפול במדגמים גדולים".