מי אמר שכלכלת עזה בקריסה?

ב-25 בינואר קיימה ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת למדיניות חוץ והסברה, דיון שעסק במערכת הכלכלית בעזה שחלקו הגלוי פורסם באתר הכנסת. בדיון השתתפו נציגי משרד הביטחון, משרד החוץ, המל"ל, צה"ל ובנק ישראל. בדיון השתתף גם ד"ר אהוד לוי, לשעבר ראש יחידת "צלצל" במוסד העוסקת בסיכול טרור באמצעים כלכליים. 

מסקנת הדיון הייתה שלפחות מבחינת החמאס המצב הכלכלי והפיננסי איננו גרוע כפי שהוא מצטייר בתקשורת. כמו כן, "מעל מאה וחמישים מדינות לא רואות בחמאס ארגון טרור ...". המשמעות - החמאס יכול לגייס בכל אחת מהן כספים ללא חשש שיופקעו או ייעצרו בדרך לרצועה. 

ואכן מתברר שהמצב במקום איננו זהה ואפילו לא דומה למה שמוצג באמצעי התקשורת בעולם וכן בחלקים מהתקשורת בישראל. אמנם ממדי ההרס עצומים, אבל למעשה אין בעזה רעב. יש אזורים שכלל לא נפגעו, המסעדות פתוחות והקבלנים משגשגים. משאיות הסיוע נכנסות כמעט ללא הפרעה, וכמויות המזון שהן מכניסות עולות בהרבה על הצריכה. 

אז מה באמת המצב בעזה, ממה מתפרנסים תושביה ומי המדינות שמממנות את כלכלתה?

משאיות הסיוע - הכוח המניע של הכלכלה

במאמר שפורסם במכון למחקרי ביטחון לאומי במהלך שנת 2018, הייתה מסקנת המחברים כי "הקשר בין המצב הכלכלי ברצועת עזה לבין העימותים החמושים החוזרים ונשנים בין ישראל לבין חמאס מצריך פתרון בר־קיימא לסכסוך, אשר יכלול התייחסות לממד כלכלי זה...." 

• טראמפ הקים את מועצת השלום לעזה. האם יישאר עד שתשיג את מטרותיה?
• מי ישלם את הנזק בעזה? והאם זה יכול להתגלגל לתקציב של ישראל?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הדברים משקפים את הדעה הרווחת בעולם, שבה תמכו (ועדיין תומכים) גם חלק מאזרחי ישראל. יותר ממה שהוא מצביע על המצב בעזה לאשורו, מצביע המאמר על חוסר ההבנה המשווע של מי שכתבו אותו. הם קישרו בין המצב בעזה להפגנות על הגדר ושיגור בלוני התבערה שהיו נפוצים באותם הימים. בנוסף, הם לא באמת הבינו את המתרחש בעזה, והמאמר התייחס לדימוי שלה יותר מאשר למצב הכלכלי לאשורו. 

למרבה הצער, גם אחרי כמעט שמונה שנים וגם אחרי מלחמה שנמשכת מעל שנתיים, תפיסת המצב בעזה נותרה בעינה. העזתים נתפסים כ"רעבים ומדוכאים" וככאלה שנמצאים תחת מצור, ומדינת ישראל נתפסת כגורם מדכא. בימים האחרונים נודע על התארגנות של משט נוסף לעזה, שיכלול כמאה ספינות סיוע במטרה לפרוץ את המצור על עזה.

אבל למרות התעמולה, הנתונים בשטח מצביעים על כך שהמצב הכלכלי בעזה שונה מהותית ממה שמתואר בפרסומים. בתחילת ינואר 2026 התפרסמו באמצעי תקשורת ישראליים מספר כתבות ומאמרים מגובים בנתונים המביאים לידיעת הקוראים את המצב האמיתי. 

• תקלת מתגים או פעולה אנושית? האירוע החדש שמטלטל שוב את אייר אינדיה
• ככה מחירי הנפט יקרסו לכיוון ה-40 דולר - האם טראמפ מעדיף תקיפה או דיפלומטיה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תקלת מתגים או פעולה אנושית? האירוע החדש שמטלטל שוב את אייר...

מצד אחד, הנתונים אכן מצביעים על קריסת תשתיות ואובדן מקורות פרנסה של הרוב המכריע של תושבי הרצועה. מצד שני, הכלכלה העזתית אינה משותקת. הכוח המניע של הכלכלה המקומית הוא הסיוע הנרחב שנכנס לרצועה מדי יום במשאיות. חלק מהסיוע אמנם נבזז על ידי החמאס, שבהמשך מוכר אותו לתושבים תמורת רווח המייצר הכנסות נאות. בנוסף, למאות הניסיונות לעצור את העברת כספים ולמרות שהבנקים בישראל אינם משתפים פעולה עם מוסדות בנקאיים בעזה, עדיין זורמים כספים לרצועה, בעיקר במזומנים. 

המסעדות פועלות, התפריט משתנה

באזורים הנשלטים בידי החמאס בעזה יש אפילו מסעדות פועלות. האוכל מבושל תוך שימוש בחומרי בעירה שונים, שאותם ניתן למצוא בשפע בין ההריסות. באשר לתפריט, זה משתנה בהתאם לפריטי הסיוע שנכנסו לרצועה באותו היום, ומגיעים בדרך לא דרך לידי בעלי המסעדות. 

העזתי הממוצע איננו עובד, פשוט משום שאין עבודה ואין פועלים שיוצאים לעבוד בישראל. גם המצרים לא ממש ממהרים להכניס את העזתים, ובטח שלא לספק להם עבודה. במצרים האבטלה ממילא גבוהה ואין מקום לידיים עובדות נוספות. בנוסף, המצרים פשוט שונאים את העזתים ולא ממש מעוניינים בהם, לא כתושבים, לא כעובדים ואפילו לא כאורחים במצרים. מקורות התעסוקה בעזה הם בעיקר יזמות פרטיות, שנובעות מהרצון של היזם לייצר לעצמו מקור הכנסה, ולו מזערי, שיסייע לו לשפר את רמת החיים.  

הערכות מוגזמות על מספר התושבים

במהלך העימות האחרון בין ישראל לבין החמאס, אפשרה ישראל הכנסת סיוע לעזה תוך כדי לחימה. הכנסת הסיוע התבצעה במטרה למנוע רעב ברצועה ועל מנת להפחית את הלחץ על ישראל להפסיק את הלחימה, תוך שימוש ברעב כטריגר לדרישה הזאת. 

ככל שעובר הזמן מתברר שכמות הסיוע שנכנסה לרצועה ועדיין נכנסת, היא גדולה הרבה יותר ממה שבאמת נדרש. תמונות לוויין וכן צילומים שיוצאים מהרצועה מראים מזון שנזרק ונשכח במקומות שונים ונותר ללא שימוש. אז איך אומרים שיש לכאורה רעב, אם מזון פשוט לא נצרך? ומנין לאותן מסעדות רחוב בעזה המצרכים שמהם מורכבות המנות שלהן? והשאלה הבאה - למה נכנסת כמות בלתי הגיונית של סיוע לעזה? 

התשובה פשוטה - ההערכות בנוגע למספר התושבים בעזה הן מוגזמות, שלא לומר מופרכות מיסודן. על פי ההערכות, שמתבססות בעיקר על נתונים שמועברים הן מהחמאס והן מהרש"פ, חיים ברצועת עזה יותר משני מיליון תושבים. עם זאת, מסיבות שלא כאן המקום לתאר, מעולם לא נערך ברצועת עזה או ביהודה ושומרון מפקד אוכלוסין. 

יש הגורסים שההערכות כאמור הן מופרזות, ובעזה אין יותר ממיליון או מעט יותר תושבים. אז איך יכול החמאס לזייף את מספר התושבים? פשוט: הוא לא מדווח על עזיבת בעלי דרכונים זרים, וגם לא על מקרי מוות. כמו כן, הוא מנפח את מספר העזתים בכל דיווח באופן שיוצר את הרושם שמספר העזתים ממשיך לגדול. גם עזתים שנולדים בחו"ל ממשיכים להימנות עם תושבי עזה. בנוסף, מספר ההרוגים מנופח מעל ומעבר לכל פרופורציה, מה שבעתיד, כשייערך מפקד ויתבררו תוצאות האמת, יאפשר לחמאס לטעון שישראל ביצעה רצח עם. 

המצרים, למשל, יודעים במה מדובר וזה למעשה מקור הדרישה שלהם להשוות בין מספר היוצאים לבין מספר הנכנסים לעזה. המצרים לא מעוניינים שבמועד כלשהו בעתיד הנראה לעין יתברר שעזה התרוקנה למעשה מיושביה והיא תישא באשמה. אבל בארגוני הסיוע של האו"ם מחושב הסיוע לפי הנתונים המדווחים, וכך קורה שכמויות הסיוע הן כה גדולות, עד שהעזתים פשוט אינם מסוגלים לצרוך אותן. 

150 מדינות ממשיכות לתמוך בחמאס

כפי שכבר הוזכר לעיל, יש מעל מאה וחמישים מדינות שממשיכות לתמוך בחמאס ואינן מכירות בו כארגון טרור. בכל אחת מהמדינות הללו יכול ארגון הטרור לגייס כספים בחופשיות, ופעילים שלו אכן עושים זאת בריש גלי. 

בנוסף יש מדינות המזרימות כספים לעזה, ובעיקר לחמאס. מדובר בעיקר בקטאר ובאיראן, אבל כספים מגיעים גם ממדינות אחרות. למרות האיבה הדתית בין המדינות, יש לשתיהן אינטרס משותף והוא השארת החמאס על כנו. קטאר עושה את זה משום שהחמאס הוא למעשה חלק מ"האחים המוסלמים" שקטאר תומכת בהם. איראן עושה את זה משום שהחמאס מהווה מרכיב חשוב בתוכנית שלה להקיף את ישראל בטבעת אש. למרות ההישגים של ישראל, חשוב לציין שהמטרות והאסטרטגיה של איראן לא השתנו. תומכת משמעותית נוספת בחמאס היא טורקיה, שהנשיא שלה הוא איש האחים המוסלמים.  

השיקום יארך הרבה יותר מההערכות

החזרת החטוף האחרון, רן גואילי, מעזה לישראל, פתחה את הדרך לשלב השני. אולם כבר כעת ברור שיש חילוקי דעות, שלא לומר פערים משמעותיים, בין כלל הגופים שאמורים ליישם את התוכנית. כבר כעת טוען החמאס שבשום שלב הוא לא הסכים להתפרק מנשקו. הוא אכן יהיה מוכן לסגת אל מאחורי הקלעים ולשלב את פעיליו במשרות שונות במנגנון שאמור ליישם את תוכנית טראמפ. מנגד ישראל, ובשלב זה גם ארה"ב בראשות הנשיא טראמפ, מתנה את המשך ההתקדמות בפירוק מוחלט ומלא של החמאס מנשקו. 

אמנם ברור שלא ניתן להשמיד את החמאס, פשוט משום שכל תושבי עזה מזוהים עימו. עם זאת, יש בהחלט אפשרות לפרק את הנשק ולהשמיד או להחרים את הרקטות שנותרו, נשק כבד, מטעני נפץ ואמצעים אחרים. 

מבחינת ישראל לא ניתן להתקדם לשלב הבא ואני מעריך שבשלב כלשהו, מוקדם ממה שחושבים, ישראל תצטרך לבצע את העבודה בעצמה. בשלבים הבאים יצטרכו ארה"ב והמדינות המשתפות עימה פעולה בניהול הרצועה לגייס סכומי עתק לשיקום הרצועה, כפי שכתבתי במאמר קודם (טראמפ הקים את מועצת השלום לעזה. האם יישאר עד שתשיג את מטרותיה?). לדעתי, לא מיני ולא מקצתי. שיקום לא יהיה, ואם יהיה הוא יארך הרבה יותר זמן ממה שתוכנן מלכתחילה. התנאי היחיד להצלחת הליך שיקום הוא הוצאת כל תושבי עזה מהרצועה, וביצוע עבודות השיקום ללא הפרעה. וכיוון שלדעתי פינוי לא יהיה, גם שיקום לא יתבצע. 

עם זאת, לפחות בעתיד הנראה לעין, הסיוע לעזה ימשיך לזרום ובכמויות בלתי מבוטלות. מבחינת העזתי הממוצע, מדובר בסיכויים לא רעים שהוא לא יהיה רעב. אבל מעבר לכך, העזתים יישארו כפי שהם כיום - חסרי תעסוקה, חסרי עתיד וחסרי תקווה לשינוי. השווקים בעזה יישארו פעילים, ויזמים קטנים יצליחו להפיק מעת לעת רווחים כספיים. חיי היום יום יתנהלו בסוג של שגרה, אבל בהעדר תקווה אמיתית לשינוי. עבודה מסודרת, השכלה, בריאות, קידום מקצועי וכלכלי וכל סממן של חיים נורמליים יימנעו מתושבי הרצועה בעשורים הקרובים ובכלל. 

צהלות השמחה של העזתים ב-7 באוקטובר 2023 עלו להם ביוקר, ועוד יעלו להם במחיר של עשורים אבודים. והנורא ביותר מבחינתם הוא שלמרות "מועצת השלום" וכל התוכניות הגדולות, הם יישארו תקועים לנצח בתוך רצועת עזה מוקטנת. זאת משום שלעניות דעתי, ישראל לא תיסוג מהקו הצהוב בעתיד הנראה לעין. כלכלת עזה בהחלט לא בקריסה, אבל התקווה של העזתים בהחלט כן.