פרישה בלי לעזוב את המשרד: איך אפשר לעבוד פחות בגיל השלישי ולמקסם את הטבות המס?

פעם פרישה הייתה אירוע חד, כמעט טקסי. יום אחד עבדת, יום אחר כך סיימת ונפרדת מכל החברים במשרד כדי לצאת לפנסיה ופשוט להפסיק לעבוד. היום יותר ויותר ישראלים בוחרים במסלול אחר לגמרי: להתחיל לקבל קצבת פנסיה, אבל לא לעזוב בבת אחת את שוק העבודה. לפעמים הם נשארים באותו ארגון, לפעמים עוברים למשרה חלקית, לפעמים פותחים פרק חדש כעצמאים או כיועצים. זאת כבר לא פרישה במובן הישן, אלא מעבר מדורג. 

הבחירה הזאת לא נולדה במקרה. היא יושבת על ארבעה כוחות חזקים שפועלים יחד: יוקר מחיה שלא מפסיק ללחוץ, תוחלת חיים שמתארכת, חשש אמיתי מפני שחיקה של החיסכון הפנסיוני לאורך שנים ארוכות, ורצון אנושי פשוט לא להיעלם בן לילה מהעשייה, מהמסגרת ומהזהות המקצועית. כשמחברים את כל אלה, מתקבלת מציאות חדשה: אנשים לא רוצים בהכרח לפרוש מהחיים הפעילים, הם רוצים לפרוש רק מהתלות המלאה במשכורת.

במובן הזה, הפרישה החדשה של הישראלים היא פחות החלטה על סוף, ויותר החלטה על איזון. המשכורת יורדת, הקצבה נכנסת, שעות העבודה מתקצרות, והמעבר נהיה רך יותר. עבור לא מעט משקי בית זה לא רק נוח יותר, אלא גם הכרחי. קצבת הפנסיה, טובה ככל שתהיה, לא תמיד מצליחה להחליף את השכר שהורגלו אליו במשך עשרות שנים. לכן רבים מעדיפים לייצר כמה שנים של הכנסה כפולה או חצי כפולה, שכר לצד קצבה, כדי לשמור על רמת החיים ולא להיכנס בבת אחת למוד חיסכון.

יש כאן גם היגיון כלכלי עמוק יותר. ישראל מזדקנת, אבל לא נחלשת. האוכלוסייה המבוגרת גדלה, והעבודה בגיל מבוגר כבר מזמן אינה תופעת שוליים. עבור חלק מהעובדים, במיוחד מקצועות מבוססי ידע, ניסיון, קשרים ומומחיות, הגיל כבר פחות נתפס כחסם ויותר כנכס. מעסיקים רבים מבינים היום שעובד ותיק מביא איתו יציבות, שיקול דעת, זיכרון ארגוני ויכולת חניכה, דברים שקשה מאוד לייצר מחדש.

• רמ"ד פנסיה בצה"ל ניצל את תפקידו כדי לנפח את הפנסיה
• הוריו של המתאבד יקבלו את ביטוח החיים, ולא אשתו לשעבר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל פרישה כזאת, שנראית פשוטה על הנייר, מורכבת הרבה יותר בפועל. השאלה איננה רק אם אפשר לקבל קצבה ולהמשיך לעבוד. ברוב המקרים התשובה היא כן. השאלה האמיתית היא איך לעשות את זה נכון, בלי למחוק הטבות מס, בלי לפגוע בנטו, ובלי לגלות מאוחר מדי שהכסף שאמור היה להישאר גם לדור הבא התאדה בדרך.

 לא כל קצבה היא אותו דבר

הטעות הנפוצה ביותר היא לערבב בין קצבת פנסיה לבין קצבת אזרח ותיק של ביטוח לאומי. אלה שני עולמות שונים. קצבת הפנסיה משולמת מהחיסכון שצבר העובד לאורך השנים בקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או פנסיה תקציבית. קצבת אזרח ותיק היא קצבה סוציאלית של ביטוח לאומי. למה זה חשוב? כי אפשר להתחיל לקבל קצבת פנסיה גם כשממשיכים לעבוד, ולעיתים אפילו לפני גיל הפרישה הרשמי. לעומת זאת, בקצבת אזרח ותיק יש כללים אחרים: בין גיל הפרישה לבין גיל הזכאות המלאה יש מבחן הכנסות, ורק מגיל 70 הזכאות אינה תלויה בהכנסה מעבודה. לכן מי שמתכנן מהלך של פרישה הדרגתית חייב להבין מאיזה מקור מגיע כל שקל.

 כמה מס משלמים על קצבה מינימלית

 זו אחת השאלות הקריטיות, כי הרבה אנשים שומעים את המילה פנסיה ומיד מניחים שהמדינה תיקח חתיכה גדולה במס. בפועל, זה ממש לא תמיד המצב.

• "יהיו דברי החכם מעטים וענייניהם מרובים"
• שלום גרעיני? טראמפ רץ להכריז על שלום - בטהרן לא מוותרים על הגרעין
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• ישן לצד חדש: מה כולל הארסנל של חיל האוויר האיראני

נכון ל-2026, תקרת הקצבה המזכה עומדת על 9,430 שקלים בחודש, ושיעור הפטור על הקצבה המזכה עומד על 57.5 אחוז. המשמעות היא פטור חודשי מקסימלי של 5,422 שקלים. במקביל, סכום הקצבה המזערי לצורך הכללים הפנסיוניים עומד על 5,306 שקלים בחודש. 

כאן מגיעה הנקודה החשובה: קצבה מינימלית בגובה 5,306 שקלים נמוכה מתקרת הפטור של 5,422 שקלים. לכן, במצב רגיל, מי שהגיע לגיל הזכאות, ביצע קיבוע זכויות ומלוא הפטור עומד לרשותו, לא אמור לשלם מס הכנסה על קצבה כזאת. במילים פשוטות, על קצבה מינימלית, המס יכול להיות אפס.

אבל צריך לשים כוכבית גדולה. הפטור הזה איננו אוטומטי תמיד במלואו. הוא עלול להישחק אם בעבר נמשכו מענקי פרישה פטורים ממס, או אם בוצע היוון בפטור. כלומר, מי שלקח פיצויים פטורים בלי תכנון, עלול לגלות שהקטין לעצמו את הפטור העתידי על הקצבה. לכן השאלה האמיתית היא לא רק מה גובה הקצבה, אלא מה נשאר מסל הפטור האישי אחרי כל ההחלטות שנעשו בדרך. 

למה יותר עובדים בוחרים במהלך הזה

 הסיבה הראשונה היא כלכלית. השילוב בין שכר לקצבה יוצר כרית ביטחון בשנים הראשונות שאחרי גיל הפרישה. זו התקופה שבה ההוצאות בדרך כלל עדיין גבוהות, לפעמים אפילו עולות, במיוחד אם יש תמיכה בילדים בוגרים, סיוע לנכדים, עזרה בדיור או פשוט רצון להמשיך לחיות ברמה שהייתה לפני הפרישה. 

הסיבה השנייה היא פסיכולוגית. עבור רבים, העבודה היא לא רק מקור הכנסה, אלא מסגרת, סטטוס, קהילה ותחושת ערך. היציאה החדה ממנה קשה. פרישה הדרגתית מאפשרת לאדם להישאר רלוונטי, אבל בקצב חדש. 

הסיבה השלישית היא תוחלת החיים. כשאדם בן 65 צפוי לחיות עוד שנים רבות, ולעיתים יותר משני עשורים, הוא לא באמת רואה את עצמו בסוף הדרך. להפך, הוא מרגיש שיש לפניו עוד תקופה ארוכה מדי מכדי לבסס אותה רק על חיסכון שנבנה לעידן חיים קצר יותר.

והסיבה הרביעית היא הגמישות שנוצרה בשוק. יותר תפקידים מאפשרים עבודה חלקית, ייעוץ, פרויקטים, עבודה מרחוק והפחתת עומס. לא תמיד צריך לבחור בין 100 אחוז עבודה לבין אפס. 

איפה הסיכון 

הסיכון הראשון הוא מס. מי שמקבל גם משכורת וגם קצבה חייב לטפל בתיאום מס, אחרת עלול להיווצר ניכוי גבוה מדי במקור. הרבה גמלאים מגלים שהבעיה היא לא גובה המס החוקי, אלא העובדה שהמערכת מנכה להם מס כאילו כל הכנסה היא ההכנסה היחידה או הגרועה ביותר מבחינת ניכוי.

הסיכון השני הוא התחלה מוקדמת מדי של קצבה. ככל שמתחילים למשוך קצבה בגיל צעיר יותר, הקצבה החודשית מחולקת על פני תקופה ארוכה יותר ולכן עשויה להיות נמוכה יותר לכל החיים. לפעמים זה מהלך נכון, אבל לפעמים מדובר בוויתור קבוע ויקר על הכנסה עתידית, רק כדי לשפר תזרים בהווה. 

הסיכון השלישי הוא טכני אבל קריטי: כאשר ממשיכים לעבוד אצל אותו מעסיק ומתחילים לקבל קצבה, ייתכן שבשלב הראשון ניתן יהיה לקבל קצבה רק ממרכיב התגמולים, בעוד מרכיב הפיצויים יישאר תלוי בשחרור של המעסיק עם סיום העסקה. המשמעות היא שקצבה שנראית טובה בתיאוריה עלולה להיות בפועל חלקית בלבד. 

איך ממקסמים גם לעצמנו, וגם לדור הבא

 המפתח הראשון הוא קיבוע זכויות. זה לא סעיף טכני, אלא אחת ההחלטות הפיננסיות החשובות ביותר בפרישה. דרך טופס 161ד קובעים איך לחלק את הטבות המס בין הקצבה החודשית, מענקי הפרישה והיוון קצבה. החלטה נכונה מגדילה נטו חודשי לאורך שנים. החלטה שגויה יכולה לשרוף פטור של מאות אלפי שקלים לאורך החיים. 

מפתח השני הוא לא למשוך פיצויים פטורים כברירת מחדל. הרבה פורשים עושים זאת כי הכסף נגיש, אבל כל שקל כזה עלול לבוא בעתיד על חשבון פטור ממס על הקצבה. לעיתים נכון יותר להשאיר את הכסף בתוך המערכת הקצבתית, במיוחד כשיש אופק חיים ארוך.

המפתח השלישי הוא לבדוק את מסלול הקצבה ולא רק את גובהה. מי שרוצה לחשוב גם על הילדים ועל העברה בין דורית, חייב להבין מה יקרה במקרה פטירה. בקרן פנסיה, ברוב המקרים השארים הזכאים הם בן או בת זוג, ילדים עד גיל 21, ילד עם מוגבלות או הורה נסמך. במילים אחרות, הכסף לא תמיד עובר אוטומטית לילדים בוגרים. אם לא נבחרה תקופת תשלומים מובטחים, ובאין שארים זכאים, הכסף עלול להישאר בקרן ולא לעבור ליורשים. לכן בחירת מסלול קצבה, כולל תקופת הבטחה כשמתאים, היא החלטה בין דורית ולא רק אישית. 

מפתח הרביעי הוא לעדכן מוטבים. זו פעולה פשוטה יחסית עם משמעות עצומה. במוצרים רבים, הכספים כלל אינם חלק מהעיזבון, והוראת המוטבים גוברת. מי שלא עדכן מוטבים אחרי גירושין, נישואין שניים, לידת ילדים או שינויים משפחתיים, עלול להשאיר אחריו בלאגן משפטי וכלכלי מיותר. 

המפתח החמישי הוא לחשוב על הכסף הנזיל בנפרד מהפנסיה הבסיסית. למי שעבר את גיל 60 ויש לו כבר קצבה מזערית, ייתכן שיש היגיון בבחינה של מכשירים כמו תיקון 190 או קופת גמל להשקעה, שיכולים לשמש גם להשלמת הכנסה וגם ככלי להעברה מסודרת יותר לדור הבא. זה כבר לא מהלך גנרי, אלא תכנון מדויק שדורש התאמה אישית.

השורה התחתונה 

הפרישה החדשה של הישראלים אינה פרישה מאוחרת, אלא פרישה חכמה יותר. במקום לקפוץ בבת אחת מהכנסה מלאה לקצבה בלבד, רבים בוחרים לבנות גשר: לעבוד עוד כמה שנים, לפעמים פחות, לפעמים אחרת, ובמקביל להתחיל ליהנות מהחיסכון שצברו. זה מהלך שיש בו הרבה היגיון, אבל גם הרבה מוקשים. על קצבה מינימלית המס יכול להיות אפסי, אבל על תכנון לקוי המחיר יכול להיות גבוה מאוד. מי שרוצה לפרוש בלי לפרוש באמת, צריך להבין שהמשחק החדש איננו רק של עבודה מול מנוחה. זה משחק של תזמון, מס, תזרים, זכויות, ומעל הכול, בחירה אם הכסף ישרת רק את הפורש, או גם את המשפחה שאחריו. 

הכותב הוא מתכנן פיננסי ומתכנן פרישה ב-SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ).