כרוניקה של עיוורון מרצון: מדוע ישראל לא נערכה לאיום הרחפנים?

האיום מעל שמי הצפון אינו נראה כמו מטוסי הקרב האימתניים של חיל האוויר ואין לו את השובל הלבן של טיל בליסטי. הוא שוקל קילוגרמים בודדים, הוא נרכש בכמה מאות דולרים באתר קניות סיני, והוא מסוגל להטיל פצצת מרגמה מדויקת ישירות לתוך צריח של טנק או לחדור מבעד לחלון חמ"ל ממוגן.

איום הרחפנים והכטב"מים הקטנים הפך באחת לאחד האתגרים האסטרטגיים והטקטיים המורכבים ביותר של מדינת ישראל במערכה מול חיזבאללה בצפון. בעוד צה"ל נחשב במשך עשרות שנים למעצמה עולמית בפיתוח כטב"מים גדולים למודיעין ותקיפה, הוא נתפס בצורה מדהימה כשהוא לא מוכן, ״עם המכנסיים למטה״, מול מהפכת הרחפנים האזרחיים שעברו הסבה צבאית.

כיצד קרה שצבא ההייטק המתוחכם בעולם החמיץ את האיום המרחף ומדוע חיל הרגלים וחיל השריון שנמצאים בקו החזית בצפון נאלצו להמציא פתרונות מאולתרים תוך כדי תנועה? כדי להבין זאת, יש לצלול למניעים העמוקים של הקונספציה הטכנולוגית הישראלית ולבחון את לוחות הזמנים הקריטיים הנדרשים כדי לחמש, למגן ולשנות את תפיסת הלחימה של החייל בקצה.

הרחפנים של חיזבאללה הפכו לאיום מוחשי ומורכב בצפון, בעיקר בשל היותם קטנים, זולים, מדויקים וחסינים לשיבושים אלקטרוניים. מאחורי האיום עומד מערך משומן של חיזבאללה: יחידת ההתעצמות 4400 מובילה את המאמץ, בשיתוף יחידה 127 האמונה על הייצור וההרכבה. לוחמי כוח רדואן מפעילים את הכלים בשטח, זוהי יחידה 125, יחידת העילית של הארגון, המסתייעים ביחידת המודיעין 200. יחד, הם הקימו מערכת רב-ממדית וגמישה שמחייבת את צה"ל לחשב מסלול מחדש ברמה הטקטית והאסטרטגית.

מדוע ישראל לא נערכה?

התשובה לשאלה מדוע ישראל לא נערכה לאיום הרחפנים אינה נעוצה במחסור בכסף או במודיעין, אלא בקונספציה ארכיטקטונית וטכנולוגית. במשך שנים, מערכת הביטחון הישראלית לקתה במה שניתן לקרוא לו ״מגלומניה טכנולוגית״ - נטייה לחפש פתרונות מושלמים, יקרים וארוכי טווח לאיומים מורכבים, תוך התעלמות מהאיומים הפשוטים, הזולים והאסימטריים. שלושה גורמים חברו יחד ופוגעים בחיילינו בצפון המדינה, והמאמצים הנעשים באיחור רב להיאבק במציאות הקשה נמצאים בקרב מאסף מול החיזבאללה.

• מלכודת ה-LOW-TECH המתוחכם: תעשיות הביטחון בישראל הצטיינו בבניית מערכות הגנה אווירית מפני טילים ורקטות כמו ״כיפת ברזל״, ״קלע דוד״ ו״חץ״. המערכות הללו תוכננו ליירט מטרות מהירות, בעלות חתימת מכ"ם ברורה וגובה טיסה משמעותי. רחפן מסחרי קטן, העשוי פלסטיק וסיבי פחמן, טס בגובה נמוך מאוד, במהירות איטית ומסתתר בין קפלי הקרקע ובתוך הוואדיות של דרום לבנון. עבור המכ"מים הקלאסיים, הרחפן נראה לעיתים קרובות כמו להקת ציפורים או סתם רעש רקע, והמערכות פשוט מסננות אותו ומתקשות בגילוי.

• התעלמות מנורות האזהרה בעולם: המלחמה באוקראינה, שהחלה ב-2022, שימשה כמעבדה החיונית ביותר בהיסטוריה המודרנית ללוחמת רחפנים. שם ראינו לראשונה כיצד רחפני FPV המנווטים בעזרת מפעילים המצוידים במשקפיים מיוחדים הופכים ל״ארטילריה של האיש העני״. האוקראינים והרוסים השמידו באמצעותם מאות טנקים ונגמ"שים. צה"ל שלח משלחות, ניתח דוחות, אך תהליכי הרכש והחשיבה הצבאית נעו בקצב של שלום. המחשבה ש״לנו זה לא יקרה״ או ש״לחיל האוויר יש פתרון לכל דבר״ עיכבה את ההתעוררות.

• ביורוקרטיה מול קצב מסחרי מסחרר: רחפנים אזרחיים משתפרים ומחליפים דורות טכנולוגיים מדי חצי שנה ולאחרונה אפילו בקצבים מהירים יותר. לעומת זאת, תהליך פיתוח של מערכת נשק בצה"ל, החל משלב האפיון, דרך המכרזים, הניסויים ועד ההצטיידות לוקח בין חמש לעשר שנים. בזמן שישראל חיפשה את מערכת הלייזר המושלמת או את המכ"ם האולטימטיבי, חיזבאללה פשוט קנה אלפי רחפנים בשוק החופשי, הקים יחידות מיומנות, ושיפר את יכולות הניווט שלהם עם חסינות הל"א (לוחמה אלקטרונית) באמצעות רחפני הסיב האופטי.

המציאות בשטח: המרוץ לחימוש ומיגון החיילים בצפון

כאשר התפרצה הלחימה בעצימות גבוהה מול חיזבאללה, הפך האיום המרחף לסיוט היומיומי של הלוחמים במוצבים, ביישובי קו התפר ובשטחי הכינוס. פתאום התברר שלחייל הבודד או למפקד הפלוגה אין כלים יעילים להתמודד עם רחפן שמטיל עליו פצצה או אוסף עליו מודיעין בזמן אמת.

כדי לסגור את הפער הזה, נדרש תהליך מורכב המשלב הגנה (מיגון וגילוי) והתקפה (רחפנים תוקפים ויירוט). כמה זמן באמת לוקח לעבד, לצייד ולחמש את הכוחות בצפון?

המענה המיידי: שבועות עד חודשים בודדים (אלתורים ורכש חירום) - בשלבים הראשונים של הלחימה, המענה התבסס על מהירות וגמישות, לא על סדר וארגון ממוסד:

• רפאל חושפת רחפן ליירוט רחפנים; האם זה הפתרון שכולם חיכו לו?
• מרצדס נכנסת לתחום הביטחון: מערכות שלה ישמשו כפלטפורמות נגד רחפנים

• כלובים מטאליים ״סככות קופים״: הפתרון המהיר ביותר היה פיזי ומכני. בתוך שבועות ספורים רותכו רשתות ברזל ומבני מתכת מעל צריחי טנקים, נגמ"שים ומוצבים כדי לגרום לרחפני נפץ או פצצות המוטלות מהאוויר להתפוצץ מרחוק על פני הכלובים מבלי לחדור את השריון העיקרי.

• רכש אזרחי וגיוס המונים: חמ"לים אזרחיים וארגוני מתנדבים רכשו אלפי רחפנים מסחריים מחברות כמו DJI והעבירו אותם ישירות לחיילים בשטח לצורכי תצפית מקומית. היכולת הזו הוטמעה בתוך ימים בשטח, אך יצרה בעיות של אבטחת מידע וחסינות לחסימות אלקטרוניות.

המענה הבינוני: 3-6 חודשים (הטמעת טכנולוגיות ייעודיות) - כדי להפוך את הכוחות לצבא שיודע להילחם בסביבת רחפנים, נדרש שינוי עמוק יותר, שאורך מספר חודשים:

הפצת מערכות ל"א טקטיות: הצטיידות ברובי שיבוש אלקטרוניים (משבשי תדרים) ומערכות גילוי פסיביות הנישאות על גב הלוחם או מותקנות על רכבים. הטמעת המערכות הללו דורשת ייצור מואץ בתעשיות הביטחוניות הישראליות או יבוא דחוף ועבודה מול חטיבות הקשר והתקשוב כדי למנוע מצב שבו המערכות הישראליות משבשות את הקשר של כוחותינו בירי דו-צדדי אלקטרוני.

נדרשת הקמת ״מחלקות רחפנים״ גדודיות והכשרה: לא מספיק לתת לחייל רחפן, צריך להכשיר אותו. תהליך ההכשרה של מטיס רחפנים צבאי מיומן, ובמיוחד מטיס רחפני FPV הדורשים קואורדינציה יוצאת דופן ורמת מיומנות של גיימרים מקצועיים, לוקח בין חודש לחודשיים של אימונים אינטנסיביים. הקמת פלטפורמה כזו בכל גדוד חי"ר ושריון בצפון היא פרויקט שיכול להימשך כחצי שנה.

המענה המלא והממוסד: שינוי דוקטרינת הלחימה, הפיתוח והרכש המהיר - כדי להגיע למצב שבו צה"ל עליון לחלוטין בתחום הרחפנים בצפון, נדרש זמן ארוך בהרבה, השלמת פיתוח וייצור או רכש מהיר של מערכות גילוי והגנה שכבר נמצאו כמוכחות באוקראינה וחלקן כבר מוצג בשדות ניסויים בקרב חברות אזרחיות ברחבי העולם וישראל, חברות קטנות וזריזות החדורות מוטיבציה ותושייה וללא מגבלות מכרזי הרכש בתעשיות הממשלתיות הגדולות. אלה תעשיות שלמנהל הפרויקט יכולת שליפת כרטיס אשראי והוצאת הזמנות מהירות של חומרה. בנוסף, נדרש שילוב בינה מלאכותית AI - הטמעת תוכנות שמזהות ומגלות רחפנים באופן אוטומטי ומכוונות את הנשק אליהם ללא מגע יד אדם.

• החלטת הריבית הראשונה של קווין וורש: מהו האתגר המרכזי ולמה כדאי לשים לב?
• תמ"א 38 פקעה, התכנית החדשה עוד לא קמה: המלכוד שמשתק את חיפה

שילוב מערכות יירוט קינטיות ואוטונומיות: שילוב של מערכות כמו "סמארט שוטר" (כוונת חכמה לרובי סער שמבטיחה פגיעה ברחפן בכדור הראשון) בכל מחלקה ופיתוח ״רחפני מיירט״ אוטונומיים שמנהלים קרבות אוויר-אוויר מול רחפני האויב. 

סמארט שוטר היא חברה ישראלית מובילה בתחום הטכנולוגיה הצבאית ומתמחה בפיתוח מערכות בקרת אש מתקדמות לנשק קל כמו רובי סער ומקלעים. המערכות של סמארט שוטר מוכרות בשם המותג SMASH, משלבות חומרה אופטית עם תוכנה מבוססת בינה מלאכותית, ראייה ממוחשבת ועיבוד תמונה בזמן אמת. עם לחיצת החייל על ההדק, המערכת עוקבת אחר הרחפן באופן עצמאי ומחשבת באופן רציף את טווח המטרה, מהירותה, כיוון התנועה שלה ואת זווית הירי הנדרשת, כולל פיצוי על רוח וגרביטציה. מנגנון ההדק מבוקר וכשהמשתמש לוחץ ומחזיק את ההדק, הנשק לא יורה עד שהקנה לא יהיה מכוון ב-100% לנקודת הפגיעה המדויקת שחושבה על ידי המחשב האינטגרלי. ברגע שיש התאמה מושלמת, המערכת משחררת את הקליע באופן אוטומטי. לחברה גם מערכת נשק משולבת SMASH DRAGON המורכבת על גבי רחפנים מסחריים או צבאיים ומאפשרת ביצוע ירי מדויק לעבר מטרות קרקעיות או אוויריות כמו רחפני החיזבאללה.

החברה מכרה מערכות לצבא בריטניה, הודו, הולנד ומדינות נוספות באירופה ואסיה שהבינו את הצורך בשיפור קטלניות החי״ר מול איומים אסימטריים. המערכת הוכנסה גם לשימוש מבצעי בצה״ל בשמה ״פגיון״ בחטיבות החי״ר והקומנדו, והוכיחה את עצמה בלחימה בעזה, הן בפגיעה מדויקת במחבלי החמאס והן בהפלת רחפני אויב.

בעוד שפתרונות זמניים וחלקיים זרמו לצפון בתוך שבועות, הפיכתו של קו ההגנה וההתקפה בצפון למערך מוגן ומחומש באופן מלא מפני איום הרחפנים היא תהליך שנמצא בעיצומו ודורש לפחות 6-12 חודשים של לחימה והצטיידות סימולטנית כדי להגיע לבשלות מלאה בכלל הכוחות.

העתיד כבר כאן, והוא קטן וזול

מלחמת הרחפנים בצפון היא קריאת השכמה כואבת אך קריטית עבור מדינת ישראל. היא הוכיחה כי בעולם המודרני, העליונות האווירית של מטוסי קרב בשווי מאה מיליון דולר אינה מבטיחה הגנה על החייל בשוחה מפני כלי טיס שעולה כמו סמארטפון משומש. ההיערכות שלא בוצעה במועד, אילצה את צה"ל לבצע ״הנדסה מחדש״ של שדה הקרב תחת אש. 

השינוי הזה קורה והוא קורה מהר, בזכות התושייה של המפקדים בשטח, הגמישות של התעשיות המקומיות וההבנה הכואבת שהקונספציות הישנות קרסו וצריך לאמץ חשיבה אחרת המתאימה לשדה הקרב המודרני. בסופו של דבר, המלחמה בצפון לא תוכרע רק על ידי עוצמת הטילים או גודל הפצצות, אלא על ידי היכולת של החייל לשלוט בממד האווירי הקרוב אליו ביותר - המימד שבו זמזום קטן יכול לשנות את פני המערכה כולה.

עופר הבר הוא מהנדס בכיר, מומחה תעופה ועובד בואינג לשעבר