עבדה במאפייה של בעלה - האם היא זכאית לדמי לידה?

טאטויה אביטן, ילידת 2001, הגישה תביעה לדמי לידה לביטוח הלאומי לאחר שילדה את ילדה השני בתחילת מרץ 2023. לטענתה, היא עבדה כשכירה במאפייה מאפה אורה בבני ברק - עסק שמנוהל על ידי בעלה, ליאל אביטן - מנובמבר 2021 ועד סוף פברואר 2023. לדבריה, היא הגיעה מדי יום ב-7:30, עבדה עד 16:00, שירתה לקוחות, איישה את הקופה וטיפלה בקבלת סחורה.

בהתחלה דווקא הכל נראה בסדר. באוגוסט 2023 אישר הביטוח הלאומי את תביעתה לדמי לידה. אבל אז הגיעו ההחלטות שהפכו את הקערה על פיה: בשלוש החלטות שניתנו בתוך שבועות ספורים, דחה המוסד את התביעה וקבע שלא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, ודרש ממנה להשיב 18,652 שקל שכבר קיבלה.

השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ביחד עם נציגי הציבור עזרא בן דוד ושלום נויפלד, נדרשו לשאלה שמעסיקה לא מעט את בתי הדין: מתי העבודה של בן משפחה בעסק משפחתי היא באמת עבודה במובן המשפטי, ומתי מדובר בעזרה משפחתית?

האם הוכח ביצוע עבודה תמורת שכר?

בית הדין הזכיר את הפסיקה הקיימת בנושא וציטט מפסק דין מנחה: "כאשר מדובר ביחסי משפחה, ייבחנו היחסים בקפידת יתר - הן על מנת לוודא כי מדובר ביחסי עבודה אותנטיים ולא בפיקציה, והן על מנת לאבחן בין מעורבות שהיא בגדר עזרה משפחתית גרידא לבין עבודה סדירה". המבחן המרכזי, כך נקבע, הוא האם הוכח "הגרעין המהותי" של יחסי עבודה, כלומר ביצוע עבודה תמורת שכר.

• "מלך הדאחיה" הבדואי מואשם בעבירות מס ומרמה במיליוני שקלים
• נפגע בתאונת עבודה - וזו הסיבה שלא יקבל דמי פגיעה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מה עלה מהראיות? התמונה שצוירה היתה בעייתית עבור התובעת. ראשית, אף שהוצגו תלושי שכר, לא הוכח שהתובעת באמת קיבלה תשלום שכר. היא ובעלה ניהלו חשבון בנק משותף שממנו שולמו הן ההוצאות של העסק והן ההוצאות הפרטיות, ללא שום הפרדה. לא שולמו לה זכויות נלוות כמו ביטוח פנסיוני, חופשה או הבראה.

שנית, השכר שדווח בתלושים עבר שינויים חדים שלא תאמו את היקף עבודתה. בעוד שהתובעת העידה שעבדה לאורך כל התקופה באותו אופן - חמישה ימים בשבוע, כשמונה שעות ביום - שכרה קפץ מ-7,500 שקל נטו, ירד ל-3,000 שקל, ואז עלה ל-5,300 שקל, בלי שהוכח שינוי כלשהו בהיקף העבודה.

"כן, זה היה חשבון משותף"

הנקודה שאולי הכריעה את הכף היתה עדותה של התובעת עצמה. כשהיא נשאלה אם סיכמה עם בעלה על גובה שכרה, היא ענתה: "זה לא היה לי משנה...". וכשבית הדין תהה על תשובתה, היא הסבירה כי, "כן, זה היה חשבון משותף...". בית הדין הסיק מכך ש"התובעת ובעלה התנהלו כיחידה כלכלית אחת, וההחלטות בדבר גובה שכרה של התובעת היו מנותקות מנתונים הקשורים לעבודתה בפועל".

• יורם צברי מבקש מבג"ץ להורות על קליטתו כמנכ"ל בפועל של הרשות השנייה
• עמית דחה עתירה נגד עבודות הקירוי בחצר הפנימית במערת המכפלה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ניסתה לפנות שוכרים בשלוש תביעות - ותשלם 356 אלף ש'

בית הדין הבהיר שהוא מקבל את הטענה שהתובעת אכן עבדה במאפייה, אבל קבע שזה לא מספיק. גם בתיק אחר שצוטט בפסק הדין נקבע שאשה שעבדה במאפייה של בעלה, אפילו בהיקף סדיר, לא עשתה זאת במסגרת יחסי עבודה אלא "כשותפה של בעלה או כ'עזרה משפחתית' לעסקו של בעלה".

בשורה התחתונה, התביעה נדחתה. בית הדין לא פסק הוצאות משפט, כמקובל בתיקים מהסוג הזה, וכל צד ישא בהוצאות שלו. פסק הדין ממחיש את הקושי המובנה שעומד בפני בני משפחה העובדים בעסק משפחתי ומבקשים לקבל זכויות כעובדים שכירים. כדי לעמוד בדרישות, צריך להראות הפרדה כלכלית ברורה, תשלום שכר אמיתי ומוכח, וזיקה בין השכר לעבודה בפועל - ולא רק תלושים על הנייר.