נאט"ו בדרך למצר הורמוז: הדילמה שעלולה להכניס את אירופה למלחמה

נאט"ו מתקרבת לשאלה שממנה ניסתה להתחמק מאז תחילת המלחמה באיראן: האם משבר כלכלי עולמי יחייב אותה להיכנס לזירה הימית במפרץ הפרסי. חסימת מצר הורמוז, שדרכו עוברים חלק ניכר ממשלוחי הנפט והגז בעולם, כבר אינה נתפסת רק כאירוע ביטחוני אזורי, אלא כאיום ישיר על הכלכלות של מדינות הברית.

לפי הדיווחים, כמה מדינות בנאט"ו תומכות בבחינת מהלך שיסייע לאוניות מסחריות לעבור במצר, אם הוא לא ייפתח מחדש עד תחילת יולי. בשלב זה אין הסכמה מלאה בין החברות, ולכן אין גם החלטה רשמית או תוכנית מבצעית מאושרת. הדיון מסמן שינוי זהיר בגישה של הברית. עד כה העדיפו רוב מדינות נאט"ו להפריד בין המלחמה שמובילות ארה"ב וישראל מול איראן לבין שאלת חופש השיט במצר. מבחינתן, מעורבות ימית בזמן הלחימה עלולה להתפרש כהצטרפות למערכה, ולא רק כהגנה על סחר בינלאומי.

אבל ככל שהחסימה נמשכת, ההפרדה הזאת נעשית קשה יותר. מחירי האנרגיה עולים, התחזיות לצמיחה נחתכות, וממשלות באירופה נדרשות להסביר לציבור מדוע הן נמנעות מפעולה בזמן שהמשבר מתחיל להגיע לחשבונות החשמל, למחירי הדלק ולעלויות הייצור.

נקודת המבחן

פסגת מנהיגי נאט"ו באנקרה, שתתקיים ב־7–8 ביולי, צפויה להפוך לנקודת מבחן. אם המצר יישאר חסום עד אז, מדינות שתמכו עד כה בהמתנה עשויות להתקשות להמשיך באותה עמדה. מנגד, גם תמיכה עקרונית בחופש שיט אינה בהכרח תמיכה במשימה צבאית של נאט"ו.

• טראמפ, איראן וסין: סדר עולמי חדש במבחן נאט"ו?
• טראמפ נגד נאט"ו: "זה היה מבחן והם נכשלו. אנחנו לא צריכים אותם, רצינו לראות אותם לצדנו"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הקושי הראשון הוא פוליטי. נאט"ו פועלת על בסיס הסכמה בין החברות, ובנושא איראן אין עמדה אחידה. ספרד, למשל, מתנגדת למלחמה באופן מוצהר ואף הגבילה את יכולת ארה"ב להשתמש בשטחה ובמרחב האווירי שלה לתקיפות. מדינות אחרות נוקטות קו שקט יותר, ומאפשרות סיוע לוגיסטי בלי להבליט זאת פומבית.

הקושי השני הוא מבצעי. גם אם תתקבל החלטה, לא ברור כיצד הברית תוכל להבטיח מעבר בטוח לאוניות מסחריות במצר צר, עמוס ורגיש כל כך. ניסיון אמריקאי קודם לספק ביטחון דומה הופסק בתוך זמן קצר, מה שממחיש שהבעיה אינה רק מחסור בספינות או במטוסים, אלא הסיכון להסלמה ישירה מול איראן.

מפקד הכוחות העליון של נאט"ו באירופה, אלכסוס גרינקביץ', נתן ביטוי לזהירות הזאת כשאמר כי קודם דרושה החלטה פוליטית, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לתכנן משימה בפועל. במילים אחרות, הצבא יכול להכין אפשרויות, אבל אינו יכול להחליף הכרעה של הממשלות. ברקע נמצאת גם מתיחות גוברת בין וושינגטון לבירות אירופה. הנשיא דונלד טראמפ דורש מבעלות הברית לקחת חלק פעיל יותר בפתיחת המצר, אך רבות מהן חוששות להיגרר למלחמה שהן לא יזמו ושחלקן מתנגדות לה. הודעת ארה"ב על הוצאת אלפי חיילים מגרמניה מוסיפה לחץ פוליטי נוסף לדיון.

• בהום דיפו רואים עלייה בקניות לבית - אבל השיפוצים הגדולים נדחים
• גולדמן זאקס מסמן הזדמנות במזרח התיכון גם בזמן מלחמה עם איראן - ומכוון לשינוי רגולטורי בבריטניה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביל גייטס בפנים: חברת האנרגיה הגיאותרמית שמזנקת ב-40% ביום...

התכנית של צרפת ובריטניה: לחכות שהכל יגמר

צרפת ובריטניה מנסות בינתיים לגבש מסלול ביניים: היערכות לקואליציה ימית רחבה שתפעל לאחר שהלחימה תדעך. הרעיון הזה נוח יותר למדינות אירופה, משום שהוא מציג את המשימה כהגנה על נתיבי סחר ולא כהמשך ישיר של התקיפות באיראן.

אלא שהשווקים אינם ממתינים להפסקת אש. חסימת הורמוז פוגעת בנתיב שדרכו עוברת כמות גדולה של נפט וגז טבעי נוזלי, וכל עיכוב מאריך את הלחץ על מחירי האנרגיה. עבור אירופה, שכבר מתמודדת עם עלויות ביטחון גבוהות ועם צמיחה חלשה, זהו סיכון שקשה להתעלם ממנו. מנקודת מבטה של איראן, המצר הוא אחד ממנופי הלחץ המרכזיים שנותרו לה. חסימתו מאפשרת לה להרחיב את מחיר המלחמה מעבר לזירה הצבאית, ולפגוע גם במדינות שאינן משתתפות ישירות בתקיפות. זו בדיוק הסיבה שבגללה מדינות נאט"ו מתקשות להישאר בעמדה פסיבית לאורך זמן.

אם נאט"ו תחליט להתערב, סביר שהמהלך יוצג כמשימה מוגבלת להגנת השיט ולא כפעולה התקפית נגד איראן. אבל גם ניסוח זהיר לא יבטל את הסיכון: ליווי אוניות, סילוק איומים או פתיחת נתיב ימי עלולים להביא לחיכוך צבאי גם בלי כוונה מוקדמת להסלים. לכן הדילמה של הברית אינה בין פעולה לאי־פעולה, אלא בין שני סוגי סיכון. הימנעות ממעורבות עלולה להעמיק את הנזק הכלכלי ולחשוף את נאט"ו כחסרת יכולת להגן על אינטרס מערבי מרכזי. פעולה צבאית, גם מוגבלת, עלולה להפוך את הברית לשחקן ישיר יותר במלחמה.