הסיכוי להפחתת ריבית יורד תשואת האג"ח בארה"ב מזנקת

שוק האג"ח האמריקאי שולח שוב איתות אזהרה לוול סטריט. התשואה על האג"ח הממשלתי ל-30 שנה עלתה ל-5.18%, הרמה הגבוהה ביותר מאז יולי 2007, כמעט 19 שנה. במקביל, התשואה על האג"ח ל-10 שנים עלתה לכ-4.66%, הרמה הגבוהה ביותר מאז ינואר 2025, והתשואה לשנתיים הגיעה לכ-4.10%.

כשהתשואות הארוכות עולות, מחיר הכסף מתייקר לכולם: שווי המניות נלחץ, משכנתאות מתייקרות, חברות משלמות יותר על חוב והצרכן האמריקאי מקבל פחות מרווח נשימה. העלייה בתשואה ל-30 שנה מטרידה במיוחד כי היא אומרת שהמשקיעים דורשים פיצוי גבוה יותר על החזקת חוב אמריקאי לטווח ארוך.

ברקע נמצא החשש שהאינפלציה חוזרת. מחירי הנפט הגבוהים, שנובעים מהמלחמה בין ארה"ב לאיראן ומהשיבושים בשוק האנרגיה, כבר מתחילים להופיע בנתוני האינפלציה. המשקיעים שהעריכו לפני כמה חודשים שהפד יעבור להורדות ריבית, מתחילים לתמחר תרחיש אחר: ייתכן שהמהלך הבא של הבנק המרכזי יהיה דווקא העלאת ריבית, או לפחות דחייה ארוכה של כל הורדה. קווין וורש יו"ר הפד החדש היה אמור לחזור למסלול של הפחתות ריבית, אבל האינפלציה ועכשיו שוק האג"ח מקלקלים לו את החגיגה. כשאגרות החוב יורדים ובהתאמה התשואה על האג"ח עולה, קשה ומורכב ואפילו מסוכן להוריד ריבית שזה מסר אחר לגמרי מהמסר של השוק שמעיד על עליית אינפלציה וריבית.

להילחם בשוק ולהוריד ריבית כשיש סיכוי שאתה טועה ותהיה אינפלציה בהמשך, זה אומר שהשתמשת לא נכון בכלי הריבית לריסון האינפלציה ובעצם "הבערת" את האינפלציה כי הורדת ריבית מובילה לגידול בביקושים ועלייה באינפלציה. זה מעגל קסמים שלא נראה שהפד' ייכנס אליו. הסיכוי להפחתת ריבית יורד מאוד, יש כבר מזה זמן דיבורים על עליית ריבית, עכשיו הם הופכים ליותר ריאליים מבעבר. 

כשמחירי האנרגיה עולים, הם לא נשארים רק בתחנות הדלק. הם עוברים להובלה, תעשייה, מזון, טיסות, חשמל וחומרי גלם. זה מקשה על הפד להוריד ריבית, גם אם הצמיחה מתחילה להיחלש. הסיפור אינו אמריקאי בלבד. תשואות אג"ח ארוכות עולות גם בבריטניה, גרמניה ויפן. התשואה על אג"ח גרמני ל-30 שנה עומדת סביב 3.68%, הבריטי ל-30 שנה סביב 5.77%, וביפן התשואה ל-30 שנה הגיעה השבוע לשיא. השוק לא מתמחר רק בעיה מקומית בארה"ב, אלא שינוי רחב יותר במחיר החוב בעולם.

נפט ברנט נסחר סביב 110 דולר לחבית, כשיש הערכות שגם אם תהיה רגיעה מסוימת במזרח התיכון, המחירים לא יחזרו במהירות לרמות שלפני המלחמה. לכך מצטרפים הגירעונות: ממשלות צפויות להגדיל סובסידיות כדי להקל על משקי בית מול מחירי דלק וחשמל גבוהים, מה שמגדיל את צורכי גיוס החוב. יותר אג"ח בשוק פירושם תשואה גבוהה יותר שהמשקיעים דורשים - בעיקר בקצה הארוך של העקום.

סקר של בנק אוף אמריקה בקרב מנהלי קרנות מצביע על כך ש-62% מהמשיבים מעריכים שהתשואה על האג"ח האמריקאי ל-30 שנה תגיע ל-6%. רק 20% מכוונים ל-4%. אם תרחיש של 6% יתממש, זו תהיה חזרה לרמות שלא נראו מאז סוף 1999 - רמות שבהן שוק המניות שמבוסס על מכפילים גבוהים יתקשה לעמוד.

הסיכון המרכזי הוא שהעלייה בתשואות תפגע בשני מקורות התמיכה של הכלכלה האמריקאית: הצרכן והמניות. צרכן שמשלם יותר על משכנתה, הלוואת רכב וכרטיס אשראי מקטין הוצאות. חברות שממחזרות חוב בריבית גבוהה יותר מקטינות השקעות. שוק מניות שמתחרה מול אג"ח שמניב 5% ויותר צריך להצדיק מכפילים גבוהים דרך צמיחה חזקה מאוד.

חלק מהכלכלנים סבורים שהשוק מגזים בתמחור העלאות ריבית, שכן הצמיחה עלולה להיחלש במקביל לאינפלציה. הפד יכול להילחם באינפלציה דרך ריבית גבוהה, אבל הוא לא יכול להוריד את מחיר הנפט. שלושה נתונים יקבעו את הכיוון בשבועות הקרובים: מחיר הנפט, נתוני האינפלציה הקרובים והתגובה של הפד.