תביעה לעמלה של 3.2 מיליון שקל בעקבות מכירת שניב תעשיות נייר

מנחם בריסקמן תובע 3.2 מיליון שקל ממשפחת ברנט, בטענה שהוא אשר תיווך במכירת השליטה בחברת שגיב תעשיות נייר לקרן מנור אוורגרין. הקרן, בראשות אבי אורטל, רכשה בפברואר השנה 41% ממניות שניב תמורת 178 מיליון שקל. שניב נסחרת כיום בשווי של 580 מיליון שקל. לדברי בריסקמן, הוא קיבל עמלה של 900,000 שקל, אך מגיע לו סכום גבוה בהרבה.

בריסקמן מגדיר את עצמו כמי ש"עוסק בייזום עסקי, תיווך נדל"ן ובתיווך בעסקאות מסחריות". הוא תובע את בני הזוג אברהם והלה ברנט, שהיו בעלי השליטה בחברת שניב; ואת בנם, פסח ברנט, שהיה ונותר המנכ"ל. לטענתו, הוא שמע אשתקד מכלי שלישי על רצונם של ברנט למכור את השליטה ויצר קשר עם פסח. בריסקמן אומר שהעביר לאחרון ביולי אשתקד "פרטים של מספר אנשי קשר בגופים שהתעניינו ברכישת החברה, התקיימו מספר פגישות בינם לבין פסח אך המגעים שהיו לא הבשילו למאום.

"תחת סודיות חמורה"

"בשלהי אותו החודש פנה התובע לפסח וביקש את הסכמתו להציע את עסקת מכירת מניות הרוכשים בחברה לנציג קבוצת קרן מנור. פסח אישר לתובע לפעול וביקש ממנו לקדם פגישה 'תחת סודיות חמורה'. התובע אכן פעל ביעילות ובמסירות בשליחות פסח כדי להציג לנציגי קרן מנור מצג ראשוני של הממכר, לעניין אותם בעסקה ולפעול ליצירת פגישות עבודה בין הצדדים. 

"מטבע הדברים, הליכי המו"מ לקראת עסקה בהיקף כספי עצום לרכישת מניות בחברה ציבורית מצריכה בדיקות מקצועיות רבות שנעשו בין אנשי המקצוע של קרן מנור אל מול אנשי המקצוע ונציגי המוכרים. התובע פעל כדי לדרבן את נציגי הרוכשת, לתחם את לוחות הזמנים ולקדם את העסקה. התובע אף סייע לפתור משבר שארע במהלך המו"מ ולאחר שהמוכרים כבר כמעט הרימו ידיים. 

"בכל חודשי המו"מ מול קרן מנור פעל התובע בשם פסח, כנציג המוכרים, מול נציגי קרן מנור ופסח הסתייע בתובע. התובע נקרא מספר פעמים להגיע בדחיפות לביתו של פסח על מנת לדון בהתפתחויות מול קרן מנור והדברים הגיעו אפילו לידי כך שכשפסח שהה בבית מלון בירושלים בסוף שבוע, הוא קרא אליו את התובע אל בית המלון כדי להיוועץ בו וליתן לו הנחיות לקידום המו"מ".

לא נחתם הסכם כתוב

לטענת בריסקמן, הוא וברנט שוחחו על העמלה שיקבל אם העסקה תושלם. לדבריו, העמלה הראויה בעסקה שכזאת היא 5%, אך הוא היה מוכן להסתפק ב-1.5%-2%, בעוד פסח סבר שעליו להסתפק ב-1% בלבד. על השלמת העסקה עם מנור אוורגרין, אומר בריסקמן, הוא למד מן התקשורת.

הצדדים לא הגיעו להסכמה על העמלה ובריסקמן אף מאשר שלא נחתם עימו הסכם כתוב, "בעיקר בשל התחמקות מצד המוכרים לסכם את שיעור עמלת התיווך, אך אין חולק כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה וכי הוא זכאי לדמי תיווך. הנתבעים הכירו בזכאותו של התובע ואכן שילמו לתובע דמי תיווך. אלא, שהמוכרים שילמו לתובע רק את הסכום שהם מצאו לנכון לשלם,באופן חד-צדדי, בשיעור (מגוחך יחסית) של 0.5% בלבד וסירבו לכל דרישותיו של התובע לנהל שיח הוגן ולהסכים על דמי התיווך הראויים והמקובלים", הוא טוען. לאור זאת הוא תובע עמלה של 2%. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד ארי הר-זהב וטרם הוגש כתב הגנה.