ארה"ב וסין בלמו את זינוק הנפט: כך נמנע תרחיש של 120 דולר לחבית
שיבוש היצוא מהמפרץ הפרסי הוא הגדול בהיסטוריה, אבל הגדלת היצוא האמריקאי וצמצום היבוא הסיני מרככים את המכה. השאלה היא כמה זמן זה יכול להחזיק
שוק הנפט מתמודד עם אחת ההפרעות הגדולות שנרשמו אי פעם באספקה העולמית, אבל המחירים לא זינקו לרמות שהיו עלולות להיראות מתבקשות במצב כזה. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, חסימת מצר הורמוז על ידי איראן גרעה מהשוק כ 10 מיליון חביות ביום של יצוא מהמפרץ הפרסי. מדובר ב-10% מהצריכה העולמית, נתון עצום בכל קנה מידה. אבל, לא נתון של קטסטרופה.
החשש היה שהמחיירם יזנקו ל-120 וצפונה והיו גם הערכות של 150 דולר ו-200 דולר לחבית. זה לא קרה. המחיר הנוכחי גבוה, אבל נמוך יחסית לעוצמת השיבוש. ההסבר המרכזי, לפי סוכנות האנרגיה ואנליסטים בוול סטריט, הוא התגובה של שתי הכלכלות הגדולות בעולם: ארה"ב הגדילה יצוא נפט ומוצרים מזוקקים, וסין חתכה בחדות את היבוא שלה.
ארה"ב מייצאת יותר, סין קונה פחות
יצוא הנפט ממפיקות מחוץ למזרח התיכון, בהובלת ארה"ב, עלה ב-3.5 מיליון חביות ביום מאז תחילת המלחמה מול איראן. במקביל, סין הפחיתה את יבוא הנפט שלה ב-3.6 מיליון חביות ביום, היקף שדומה כמעט לצריכה היומית של יפן כולה.
ביחד, שני המהלכים האלה מוסיפים לשוק התאמה של כ-7.1 מיליון חביות ביום, כלומר כ-70% מהיצוא שאבד מהמפרץ. גם יפן, דרום קוריאה והודו צמצמו יבוא בהיקף מצטבר של כ-3.6 מיליון חביות ביום.
- האמירויות עוקפות את הורמוז: צינור נפט חדש בדרך לפוג'יירה
- הנפט מעל 107 ד' לחבית: טראמפ: סין תקנה מארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפחתת היבוא הסינית היא כנראה המרכיב החשוב ביותר. סין היא יבואנית הנפט הגדולה בעולם, וכאשר היא מקטינה רכישות בקצב כזה, היא משחררת לחץ משמעותי מהשוק. מנגד, ארה"ב, שהיא מפיקת הנפט הגדולה בעולם וגם יצואנית חשובה, משתמשת בכושר היצוא ובמלאים שלה כדי לסייע בסגירת הפער.
הפגישה בין טראמפ לשי והמסר לשוק האנרגיה
המהלכים האלה מקבלים משמעות נוספת אחרי הפגישה השבוע בין דונלד טראמפ לשי ג'ינפינג בבייג'ינג. לפי הבית הלבן, שני המנהיגים הסכימו שמצר הורמוז חייב להיפתח כדי לאפשר זרימת אנרגיה חופשית. עם זאת, עדיין לא ברור מתי המעבר יחזור לפעול בהיקפים שדומים לתקופה שלפני המלחמה.
שר האנרגיה האמריקאי כריס רייט אמר כי העולם מבין שטראמפ מחויב להגדלת אספקת הנפט והמוצרים המזוקקים מארה"ב, והעריך שסין תרכוש בעתיד יותר נפט אמריקאי. מבחינתו, יש כאן סוג של מסחר טבעי: סין צריכה אנרגיה, ארה"ב יכולה לספק אותה, והמשבר במזרח התיכון רק מחדד את הצורך בנתיבי אספקה חלופיים.
- הפועלים יממן את הקמת תחנת הכוח של דליה באשכול
- מלחמת איראן מחזירה את הנפט למרכז: כך ישתנה שוק האנרגיה העולמי
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- קטאר מנסה לשבור את המצור על הורמוז: מכלית LNG ראשונה בדרך...
סין מחזיקה בעתודות נפט אסטרטגיות גדולות מאוד, שהוערכו ב-1.4 מיליארד חביות בסוף 2025, ולכן היא כנראה יכולה להמשיך לצמצם יבוא במשך חודשים, ואולי אף לאורך חלק גדול מהשנה. בארה"ב המצב מורכב יותר. הזינוק ביצוא נשען במידה רבה על מלאים, כולל עתודות אסטרטגיות, ולא בהכרח על עלייה מהירה בהפקה בפועל.
ארה"ב החזיקה בסוף השנה שעברה עתודה של 413 מיליון חביות, והסכימה במרץ לשחרר 172 מיליון חביות בתגובה לזעזוע בשוק הנפט. זה כלי משמעותי, אבל לא בלתי מוגבל. ככל שהמשבר יתארך, הלחץ על המלאים האמריקאיים יגדל, והשוק יתחיל לשאול האם ניתן לשמור על קצב יצוא גבוה לאורך זמן.
כך או אחרת, המשבר הנוכחי מראה ששוק הנפט כבר לא נקבע רק בשדות ההפקה של המפרץ. הוא נקבע גם במחסני הנפט של סין, בעתודות האמריקאיות, ביכולת היצוא מטקסס ובקצב שבו צרכניות ענק מוכנות לשנות התנהגות. זה מה שמנע בינתיים זינוק חריף יותר במחירים, אבל אם הורמוז יישאר חסום זמן רב, מרווח הביטחון הזה עלול להישחק מהר.
