ביטוח רכב. צילום: Shutterstock
ביטוח רכב. צילום: Shutterstock

סוכן ביטוח מכר פוליסה לבן 80 בלי שביקש - וזה הפיצוי

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל באופן חלקי ערעור של סוכן ביטוח שחויב לשלם יותר מ-10,000 שקל לקשיש, אחרי שנקבע שמכר לו פוליסה בניגוד לרצונו. הסכום הופחת ל-3,000 שקל, כי בית המשפט לתביעות קטנות פסק מעבר למה שנתבע

עוזי גרסטמן |

הסיפור הזה מתחיל בבקשה פשוטה. שמעון שי יוגב, גבר בן 80, פנה לסוכן הביטוח מתן בק כדי שיעזור לו לברר באיזו חברת ביטוח מבוטח רכבו, ולקבל טופס היעדר תביעות. יוגב מסר לבק את פרטיו האישיים, אך רק לצורך שליפת המידע מאתר "הר הביטוח". מה שקרה אחר כך הוביל את השניים לבתי המשפט.

לפי קביעת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, סוכן הביטוח השתמש בפרטים שקיבל כדי למכור לקשיש פוליסת ביטוח מסוג הגנה משלימה - פוליסה שיוגב כלל לא ביקש לרכוש ולא היה מעוניין בה. במשך כשלוש שנים ותשעה חודשים נגבו מיוגב תשלומים חודשיים של כ-106 שקל עבור הפוליסה הזו, בסכום כולל של 4,770 שקל.

יוגב הגיש תביעה קטנה בסכום של 3,000 שקל בלבד, אם כי בגוף כתב התביעה הוא הוסיף כי הוא תובע גם את החזר התשלומים, שלטענתו הגיעו ל-10,000 שקל. השופטת טלי להב בבית המשפט לתביעות קטנות קיבלה את התביעה, וחייבה את בק לשלם ליוגב סכום כולל של 10,320 שקל: החזר כל התשלומים בסך 4,770 שקל, פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 5,000 שקל, החזר הוצאות לאיתור הסוכן בסכום של 500 שקל, והחזר אגרת בית משפט בסכום של 50 שקל.

בק, באמצעות עורך דינו יוסיף ויור, הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. רוב טענותיו עסקו בממצאים העובדתיים, וביניהן גם הטענה שליוגב לא נגרם כל נזק כי בפועל הפוליסה שנמכרה לו היתה זולה יותר מפוליסה קודמת שבה החזיק. אבל הטענה שתפסה את תשומת לבה של השופטת תמר בר-אשר היתה דווקא אחרת: בית המשפט לתביעות קטנות פסק סכום שחורג באופן משמעותי מהסכום שנתבע ושעבורו שולמה אגרה.

רשות הערעור ניתנת רק במקרים חריגים

השופטת בר-אשר לא מצאה סיבה להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט בערכאה הקודמת. היא ציינה שממצאי העובדה נתמכים בראיות שהוצגו, ושבכלל, רשות ערעור על פסק דין של תביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם נפל פגם מהותי. אלא שפגם כזה אכן נמצא - בסכום שנפסק.

השופטת הזכירה את ההלכה הוותיקה שלפיה בית המשפט אינו מוסמך לפסוק לתובע סכום שעולה על מה שתבע. היא ציינה כי "הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי אין פוסקים לתובע יותר משתבע, אפילו אם התברר במהלך הדיון בתביעתו כי הוא זכאי ליותר". הכלל הזה נובע מההוראה שבית המשפט לא ייזקק להליך, אלא אם שולמה בעדו האגרה המתאימה. יוגב שילם אגרה של 50 שקל בלבד, בהתאם לסכום תביעה של 3,000 שקל. יוגב, שייצג את עצמו בהליך, התבקש על ידי בית המשפט המחוזי להגיב ספציפית לטענה בעניין הסכום החורג. בתשובתו הוא חזר על טענותיו העובדתיות, אך לא התייחס לסוגיית הסכום.

בסופו של דבר, הערעור התקבל בחלקו. במקום הסכום המקורי של 10,320 שקל, בית המשפט המחוזי קבע כי הסוכן ישלם ליוגב 3,000 שקל בלבד - בהתאם לסכום שנתבע, ובתוספת של הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה בסוף דצמבר 2024 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, נותרו על כנן ההוצאות שנפסקו, בסכום של 550 שקל, גם הן בתוספת הצמדה וריבית ממועד פסק הדין הראשון. העירבון שהפקיד הסוכן הוחזר לו, ולא נפסקו הוצאות משפט בערכאת הערעור.

קיראו עוד ב"משפט"

פסק הדין מדגים שתי נקודות חשובות. ראשית, בית המשפט אישר את הקביעה שסוכן ביטוח שמשתמש בפרטים אישיים שנמסרו לו למטרה אחת כדי למכור פוליסה שלא התבקשה - מבצע הטעיה. שנית, גם כשהתובע צודק לחלוטין, בית המשפט מוגבל לסכום שנתבע. תובע שרוצה לקבל יותר, צריך לשלם אגרה בהתאם.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה