ממדאני התקפל: ניו יורק לא תעלה ארנונה

ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, נסוג מהתוכנית להעלות את מסי הנדל"ן בעיר, צעד לא פופולרי שנועד לסייע בסגירת גירעון תקציבי דו שנתי. ההחלטה צפויה להיכלל בתקציב הביצועי שממדאני מציג היום, התקציב המעודכן לשנת הכספים שתתחיל ב-1 ביולי.

הוויתור על העלאת המס מגיע אחרי לחץ פוליטי כבד מצד מועצת העיר, לרבות התנגדות של יו"ר המועצה ג'ולי מנין, ואחרי הסכמה בין ממדאני למושלת ניו יורק קתי הוקול על תוספת תמיכה של 4 מיליארד דולר לעיר. במקביל, הוקול מקדמת מס חדש על דירות יוקרה המשמשות כבית שני בעיר, אם כי פרטי היישום שלו עדיין אינם ברורים.

ממדאני איים מוקדם יותר השנה להעלות את מסי הנדל"ן בכ-9.5%, מהלך שהיה יכול להכניס לעיר כ-3.7 מיליארד דולר. הוא הציג זאת כמוצא אחרון, בעיקר כדי ללחוץ על אלבני לספק לעיר מקורות הכנסה נוספים. התקציב המוקדם של העיר הצביע על פער דו שנתי של כ-5.4 מיליארד דולר, אחרי התאמות הכנסה ותמיכה מהמדינה. להרחבה: ממדאני באולטימטום: או שהעשירים ישלמו יותר, או שהארנונה תעלה כ 10%.

העלאת מסי נדל"ן היא אחד הכלים הבודדים שנמצאים בשליטה ישירה יחסית של העיר. שינויים במס הכנסה או במסי חברות דורשים אישור של מדינת ניו יורק, כלומר של אלבני. לכן ממדאני השתמש באיום הזה ככלי מיקוח מול הוקול ומול המחוקקים במדינה.

• ניו יורק ממסה את העשירים, וזה לא בהכרח רעיון גרוע
• ממדאני באולטימטום: או שהעשירים ישלמו יותר, או שהארנונה תעלה כ-10%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל מבחינה פוליטית, זה היה מהלך קשה מאוד. העלאת מס רוחבית על נכסים בעיר היתה פוגעת בבעלי דירות, בבעלי בניינים, בנכסים מסחריים ובסופו של דבר גם בשוכרים, לפחות בחלק מהמקרים דרך גלגול עלויות. בעיר שבה יוקר המחיה הוא ממילא נושא פוליטי מרכזי, קשה למכור העלאת מס כזו, גם אם היא נועדה לשמור על שירותים ציבוריים.

זה גם היה מסר בעייתי לשוק הנדל"ן של ניו יורק. העיר מתמודדת עם לחצים בשוק המשרדים, שינוי בהרגלי העבודה אחרי הקורונה ורגישות גבוהה של בעלי הון ומשקיעים למדיניות המס. העלאת מס נדל"ן רחבה היתה עלולה להצטייר כצעד שמכביד על שוק שכבר נמצא תחת לחץ. להרחבה: האם בחירתו של ממדאני תשפיע על שוק הנדל"ן של ניו יורק?.

עם זאת, הבעיה התקציבית לא נפתרה. הגירעון המבני, כלומר הפער בין הוצאות שוטפות להכנסות שוטפות, עדיין מטריד את מחזיקי החוב ואת חברות הדירוג.

חברות הדירוג כבר הזהירו

התקציב המוקדם של ממדאני הדאיג את חברות הדירוג. החשש המרכזי הוא שהעיר משתמשת בפתרונות זמניים כדי לכסות הוצאות קבועות, כולל שימוש אפשרי בכספי חירום ובהכנסות שאינן ודאיות. זה לא רק ויכוח פוליטי מקומי, אלא שאלה שיכולה להשפיע על עלות המימון של ניו יורק בשוק האג"ח.

• ריגטי עקפה את הצפי עם הכנסות של 4.4 מיליון דולר, אבל עדיין רחוקה מרווחיות
• הואנג נשאר בבית: מנכ"ל אנבידיה לא הוזמן לביקור טראמפ בסין
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אלמנתו של בעלי אונליפאנס קיבלה את השליטה באימפריה שבנה

עיר כמו ניו יורק חייבת להנפיק חוב כדי לממן תשתיות, שירותים והשקעות ארוכות טווח. אם השוק חושב שהעיר דוחה טיפול בבעיה התקציבית במקום לפתור אותה, הוא דורש פרמיית סיכון גבוהה יותר. במילים אחרות, גם בלי הורדת דירוג מיידית, תחזית שלילית מצד חברות דירוג היא איתות.

ממדאני הגדיר את מצבה הפיננסי של העיר כמשבר תקציבי עמוק. זה ניסוח חריף, אבל הוא משקף לחץ אמיתי שנוצר משילוב של הוצאות גבוהות, דרישות חברתיות, שכר, שירותים עירוניים, עלויות דיור ותלות בהחלטות של המדינה. ועדיין, כאשר ראש עיר מציג משבר גדול ואז מוותר על מקור הכנסה משמעותי, הוא צריך להראות במהירות מה המקור החלופי.

הוקול נותנת סיוע, אבל לא כל מה שממדאני רצה

הסיוע של 4 מיליארד דולר מהמדינה נותן לממדאני אוויר. הוא מאפשר לו לרדת מהעלאת מס הנדל"ן בלי להיראות כמי שנכנע לחלוטין למציאות התקציבית. אבל הוא גם מדגיש את התלות של העיר באלבני. ניו יורק היא מנוע כלכלי אדיר, אבל חלק גדול מהכלים הפיסקליים שלה נמצא בידי מדינת ניו יורק.

הוקול, מצידה, לא ממהרת לאמץ העלאות רחבות של מס הכנסה על עשירים או מסי חברות, צעדים שממדאני והמחנה הפרוגרסיבי בעיר דחפו אליהם. במקום זאת היא מקדמת מס ממוקד יותר על דירות יוקרה המשמשות כבית שני. לכאורה, זה פתרון נוח יותר פוליטית: למסות נכסים יקרים של בעלי הון, רבים מהם לא תושבי קבע בעיר, במקום להעלות מס על מיליוני בעלי נכסים ותושבים.

התקציב של ניו יורק הופך למבחן לממדאני

ממדאני נבחר על בסיס סדר יום חברתי וכלכלי ברור: הרחבת שירותים, הקלה ביוקר המחיה ומיסוי גבוה יותר על בעלי הון ותאגידים. אבל עכשיו הוא פוגש את מגבלות הניהול התקציבי. הבטחות בחירות נבחנות אחרת כאשר צריך לאזן תקציב עירוני של יותר מ 120 מיליארד דולר, לשמור על דירוג אשראי ולהעביר החלטות דרך מועצה, מושלת ומחוקקים במדינה.

אומנם הוויתור על העלאת מס הנדל"ן צפוי להרגיע חלק מההתנגדות הפוליטית בעיר, אבל הוא גם מציב שאלה קשה: האם התקציב החדש מתבסס על פתרונות קבועים, או על כסף חד פעמי ותמיכה זמנית מהמדינה. אם מדובר בעיקר בכסף חד פעמי, הבעיה תחזור בתקציבים הבאים.

במקביל, העימות בין ממדאני להוקול חושף את המתח הפוליטי בתוך המפלגה הדמוקרטית. ממדאני מייצג קו שמאלי יותר, שמבקש למסות עושר וחברות כדי לממן שירותים. הוקול מנסה לשמור על איזון מול המגזר העסקי, שוק הנדל"ן והחשש מפגיעה בתחרותיות של ניו יורק. זה ויכוח שלא ייעלם עם התקציב הנוכחי. להרחבה: ממדאני יכול להפוך את ניו יורק למעבדה סוציאליסטית.

הסרת העלאת מסי הנדל"ן מהתקציב היא ניצחון פוליטי קצר טווח לממדאני, וגם הקלה לבעלי נכסים ולחברי מועצה שהתנגדו למהלך. היא גם עשויה למנוע תגובה שלילית מיידית בשוק הנדל"ן העירוני.

אבל מבחינה תקציבית, זה לא סוף האירוע. ניו יורק עדיין צריכה להראות שהגירעון הדו שנתי נסגר, שהשימוש בכספי חירום מוגבל ושהעיר לא בונה תקציב על הכנסות שאינן ודאיות. חברות הדירוג, שוק האג"ח והקהילה העסקית יסתכלו על המספרים ולא רק על ההצהרות.