שפיטת הנוח'בות: הפעלה ראשונה של החוק הישראלי למניעת השמדת עם
מאחר שהחוק לא יושם מעולם בישראל, אין פסיקה ופרשנות מחייבות שלו. הדבר צפוי לגרום למחלוקות משפטיות, כגון: האם הוא חל על עבירות מין והאם עונש המוות הוא חובה למורשעים על פיו
החוק להעמדתם לדין של מחבלי הנוח'בה על פשעי אוקטובר 2023 צפוי להיות השימוש המעשי הראשון בישראל בחוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. מאחר שאין עד כה שום פסיקה ישראלית המיישמת חוק זה, צפויות להתעורר מחלוקות משפטיות על פרשנותו ועל יישומו בקשר למעשיהם של אנשי חמאס, במיוחד לנוכח העובדה שהעונש המירבי הקבוע בו הוא מוות.
החוק הוא היישום הישראלי של אמנת האו"ם למניעת השמדת עם, אשר אומצה פה אחד בדצמבר 1948 - במידה רבה בעקבות השואה. פושעי המלחמה הנאציים לא הועמדו לדין על השמדת עם ("ג'נוסייד") - מונח אותו טבע המשפטן היהודי רפאל למקין - משום שבשלהי מלחמת העולם השנייה לא הייתה הסכמה בדבר קיומו של פשע כזה. הפושעים העיקריים הואשמו וחלקם אף הורשעו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות.
הכנסת הראשונה אישרה את החוק במארס 1950 - החוק הראשון שהתקבל לאחר שעברה מתל אביב לירושלים. הוא קדם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אשר מכוחו הועמדו לדין אדולף אייכמן וג'ון דמיאניוק, ולהבדיל - כמה עשרות יהודים שמילאו תפקידים שונים בשירות הנאצים בשנות השואה. כאמור, החוק למניעת השמדת העם מעולם לא הופעל בישראל וממילא אין פסיקה המפרשת את ההגדרות הכלליות שלו.
הכוונה של חמאס גלויה וידועה
הסעיף הראשון של החוק קובע: "בחוק זה '
- ביהמ"ש נוזף במשרד התיירות על נוקשות יתר בפיצוי על נזקי חרבות ברזל
- מערכת בתי המשפט חייבת להגיב על השקרים והעלילות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
סעיף 2 בחוק קובע, כי "האשם בהשמדת עם, דינו - מיתה". סעיף 3 מוסיף: "האשם באחד המעשים המפורטים להלן, דינו כדין האשם בהשמדת עם. ואלה המעשים: (1)קשר לבצע השמדת עם; (2) הסתה לבצע השמדת עם; (3) ניסיון לבצע השמדת עם; (4)השתתפות בהשמדת עם". עוד נאמר בו, כי את המונחים "קשר", "הסתה" ו"ניסיון" יש לפרש בהתאם לפקודה הפלילית המנדטורית.
מלשון החוק ברור, כי יש להוכיח כוונה להשמיד עם (במקרה זה - את העם היהודי) כדי שהחוק יחול על הנאשם. במקרה של חמאס, ההוכחה פשוטה יחסית, שכן אמנת הארגון מצהירה במפורש שמטרתו היא להשמיד את מדינת ישראל - שהיא כידוע ביתו של רוב העם היהודי. לעומת זאת, קיימת אי-בהירות לגבי רכיבים אחרים בחוק. כך למשל, האם עבירות מין, ובראשן אונס, נכללות במילים "גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש"? האם הרס מכוון של יישובים נכלל במילים אלה?
שאלה מרכזית נוספת היא האם עונש מוות הוא חובה כאשר בית המשפט מרשיע ברצח עם. שאלה דומה התעוררה לגבי עונש המוות הקבוע בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. באחד ממשפטי היהודים קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי זהו עונש חובה; בית המשפט העליון לא נזקק לפסוק, שכן המדינה חזרה בה בשלב הערעור מהאישום בפשעים נגד העם היהודי. השאלה לא עלתה במשפט אייכמן, ואילו במשפט דמיאניוק דחה בית המשפט המחוזי גישה זו, ואילו העליון כידוע זיכה אותו מחמת הספק.
