דייר מוגן זכה במשפט - וסירב לשלם לעו"ד שייצג אותו

מה קורה כשעורך דין נכנס לתיק ברגע האחרון, מציל ללקוח את הדירה - ואז הלקוח מסרב לשלם? בדיוק סביב זה נסוב פסק דין שניתן באחרונה בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה, בפני הרשם הבכיר מילאד תלחמי, שדחה תביעה של דייר מוגן נגד עורך דינו וקיבל את התביעה הנגדית במלואה.

שלמה נחשון, דייר מוגן בדירה ברחוב החלוץ בחיפה, מצא את עצמו בצרה גדולה כשיהל יזמות נדל"ן, שרכשה את הנכס באוגוסט 2022, הגישה נגדו תביעת פינוי. החברה טענה שנחשון נטש את הדירה לפני זמן רב ועבר להתגורר בנשר, אף שהמשיך לשלם דמי שכירות מוגנים. בתחילה יוצג נחשון על ידי עורך דין מהלשכה לסיוע משפטי, אך בדצמבר 2023 הוא ביקש להחליף ייצוג.

כאן נכנס לתמונה עו"ד אריק איימצט, שנכנס לתיק בפברואר 2024 - כשבועיים בלבד לפני דיון ההוכחות. למרות הזמן הקצר, איימצט למד את התיק, הופיע לדיון שבו נחקרו עדים, הגיש סיכומים בכתב בהיקף של שבעה עמודים, ובסופו של דבר הצליח. בית המשפט דחה את תביעת הפינוי וחייב את חברת הנדל"ן לשלם לנחשון שכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 שקל.

אבל מה שקרה אחר כך הוא מה שהביא את הצדדים שוב לבית המשפט. נחשון הגיש תביעה נגד עורך דינו, וטען שאיימצט החתים אותו על הסכם שכר טרחה מבלי שידע שיש בו סעיף שקובע שאם ייפסק שכר טרחה בתיק, הכסף יילך לעורך הדין. לטענתו, הוא סובל ממגבלות ראייה, ולכן חתם על ההסכם באמונה שלמה בלי שהבין את הסעיף הזה, ועכשיו הוא דורש את 8,000 השקלים שנפסקו לטובתו.

• תבע את המעסיק - חזר לעבודה וביטל את התביעה; העו"ד דרש פיצוי
• רכש זכויות במגרש, עבד לטובת המוכרות - ותבע אותן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תשלום נוסף שנחשון חייב

מנגד, עו"ד איימצט הגיש תביעה נגדית. הוא טען שלא רק שנחשון חייב לו את ה-8,000 שקל לפי ההסכם, אלא שהלקוח גם נשאר חייב לו 2,550 שקל נוספים - תשלום שהוא היה אמור לשלם עוד בפברואר 2024, והוא מעולם לא שילם.

הרשם תלחמי לא קנה את הגרסה של נחשון. בפסק הדין כתב כי "התובע אדם מעורב ודעתן, וכך התרשמתי בדיון בפניי, דבר שאינו מסתדר עם טענת התובע, שלא ידע על מה הוא חותם או שלא הוסבר לו". הרשם העדיף את גרסת עורך הדין, שהעיד כי התחשב בנחשון וקבע לו שכר טרחה מופחת עם פריסה לתשלומים של 1,000 שקל בחודש, וכי הוא הסביר לו את כל סעיפי ההסכם. איימצט העיד שנחשון "קרא את הסכם שכר הטרחה מספר פעמים" לפני שחתם עליו.

גם את טענת מגבלת הראייה דחה הרשם. הוא קבע כי נחשון עושה "שימוש לא ראוי ומוגזם" בלקות הראייה שלו, וציין כי "חבל שטענה כזו עלתה בהקשר הלא נכון, לאחר עבודתו המאומצת של הנתבע בתביעת הפינוי". הרשם הדגיש שנחשון היה מעורב בכל שלב של התיק, כולל בהכנת טיוטת הסיכומים - מה שתומך בכך שמדובר באדם שיודע בדיוק מה קורה ומה הוא חותם.

• חסידות ויז'ניץ, ההקדש ובניין בשווי 32 מיליון שקל
• עתירה לבג"ץ נגד מינויו של יהודה אליהו למנכ"ל רמ"י
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התפטר אחרי 11 שנה, והמעסיקה דרשה את כספי הפיצויים

ההסכם שנחתם - מחייב

בנוגע לסוגיה המשפטית הרחבה יותר, קבע הרשם כי "לקוח אינו יכול לחזור בו מהסכם שכ"ט באופן שרירותי לאחר זכייה במשפט, במיוחד אם עורך הדין מילא את חלקו והתוצאה הושגה בזכות עבודתו". עוד הוא הוסיף כי מערכת היחסים בין עורך דין ללקוח מבוססת על יחסים חוזיים, ולכן הסכם שנחתם - מחייב.

מסתבר שגם את 8,000 השקלים שנפסקו בתביעת הפינוי אף אחד לא שילם לאיימצט. חברת הנדל"ן טענה שנחשון חייב לה כספים, ולכן היא קיזזה את הסכום. בתגובתה לאיימצט, כתבה החברה כי, "לאחר קיזוז היתרה, מרשך עדיין חייב סך של כ-3,000 שקל". נחשון לא הכחיש את הטענה הזו.

בסיכומו של דבר, חייב הרשם את נחשון לשלם לאיימצט סכום כולל של 10,550 שקל – 8,000 שקל לפי סעיף שכר הטרחה בהסכם ו-2,550 שקל יתרת חוב, בתוספת של הפרשי ריבית והצמדה. ץבנוסף הוטלו עליו גם הוצאות משפט בסכום של 1,500 שקל. הרשם ציין כי היה מקום לחיוב בהוצאות משפט גבוהות יותר בעקבות ההפרה הבוטה של ההסכם, אבל בהתחשב בגילו של נחשון ובכך שמדובר בתביעה קטנה, הוא ריסן את עצמו.