אירופה בונה נתיב אינטרנט חדש שיעקוף את הים האדום בגלל המתיחות באזור
רוב תעבורת האינטרנט בין אירופה לאסיה עוברת דרך הים האדום, וכל תקלה שם פוגעת בענן, בבנקים ובחברות טכנולוגיה. עכשיו אירופה דוחפת פרויקט ענק להנחת כבל דרך האזור הארקטי, בעלות של עד 2 מיליארד אירו, כדי להקטין תלות בנתיב שהפך רגיש יותר ויותר
חלק עצום מהאינטרנט שמחבר את אירופה לאסיה עובר דרך הים האדום, אזור שהפך בשנתיים האחרונות להרבה פחות יציב. זה לא רק אוניות וסחורות, אלה שרתים, בנקים, ענן, מערכות AI, עסקאות פיננסיות, הכול עובר שם בכבלים תת ימיים - ואירופה מתחילה להבין שיש פה בעיה. כשיש תקלה, פגיעה בכבל או מתיחות ביטחונית, זה מגיע מהר מאוד לחברות טכנולוגיה, לבנקים, לענן ולמהירות האינטרנט עצמה. עכשיו באירופה מנסים לקדם פתרון שאפתני ויקר: כבל חדש דרך הקוטב.
בערך 90% מתעבורת האינטרנט בין אירופה לאסיה עוברת דרך הים האדום, תעלת סואץ ומיצר באב אל מנדב. זאת לא רק דרך של אוניות נפט. זה עורק דיגיטלי קריטי. כשיש שם תקלה, פגיעה בכבל או אירוע ביטחוני, הנתונים מתחילים לעשות עיקוף דרך מסלולים ארוכים יותר, לפעמים מסביב לאפריקה. המשמעות היא אינטרנט איטי יותר, עלייה בלטנסי ופגיעה בשירותים רגישים כמו מסחר בזמן אמת, מערכות בנקאיות ושירותי ענן.
תיקון של כבל תת ימי מצריך ספינות מיוחדות, צוותים מקצועיים, אישורים ממדינות, ובאזורים רגישים גם הרבה פוליטיקה בדרך. לפעמים תיקון נמשך שבועות ואפילו חודשים. בינתיים חברות ענן, בנקים וחברות טכנולוגיה סופגים האטות ועלויות. וכל זה קורה בדיוק כשהעולם צורך הרבה יותר נתונים בגלל AI ושירותי ענן.
אירופה מחפשת נתיב עוקף
פולר קונקט מציע פתרון של כבל באורך כ-15 אלף ק"מ שיחבר צפון אירופה, בעיקר פינלנד ונורבגיה, לג'פן דרך הארקטי. מבחינת אירופה, הכבל הזה אמור לעקוף כמה נקודות רגישות בדרך, רוסיה, הים האדום וגם תלות בתשתיות אמריקאיות. האיחוד האירופי תומך בזה כפרויקט אסטרטגי, עם מימון ראשוני לעבודות סקר. עלויות ההנחה צפויות לנוע בין 1.5 ל-2 מיליארד אירו, תלוי בשינויים טכניים. לוח הזמנים מכוון ל-2030, אבל פרויקטים כאלה נוטים להתעכב בגלל רגולציה ותנאי שטח.
- יוליוס בר מעדיף את ספרד ואיטליה: "גרמניה וצרפת פחות אטרקטיביות כרגע"
- המכסים של טראמפ כבר עלו ליצרניות הרכב באירופה יותר מ־8 מיליארד יורו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הארקטי מביא אתגרים משלו. הנחת הכבל דורשת ספינות שוברות קרח וחלונות עבודה קצרים בקיץ. תחזוקה קשה יותר: קרחונים נודדים, תזוזות קרקע ושינויי אקלים עלולים לפגוע בכבל, גם אם הוא קבור בעומק. תיקונים בחורף דחויים לעונה הבאה, מה שמגביל את השימוש לכ-70%-80% זמינות ראשונית. ניסיונות קודמים באזור הראו בעיות דומות, אבל שינויי אקלים פותחים את הים יותר זמן ומפחיתים חלק מהסיכונים.
מבחינת ישראל, מצד אחד מיקום גיאוגרפי הופך אותה לנקודת חיבור אטרקטיבית לנתיבים אזוריים, כולל מרכזי נתונים שמשרתים שווקים במזרח התיכון ואסיה. מצד שני, הסלמה מקומית מגבירה סיכון לכבלים מקומיים, ומעלה עלויות תיקון. חברות טק, בנקים וספקיות ענן כבר מתכננות גיבויים מרובים. לדוגמה, ארגון שמשתמש בענן אירופי לאסיה עלול להיתקל בעיכובים כפולים בתעבורת הנתונים בזמן תקלה בים האדום, מה שפוגע במכירות ובשירותים.
הכבל הארקטי לא אמור להחליף מחר בבוקר את הנתיבים דרך הים האדום, אבל הוא כן מסמן שינוי בחשיבה. פעם העולם חיפש את המסלול הכי קצר והכי זול. עכשיו כבר חושבים גם על גיבוי, פיזור סיכונים ושרידות. זה קורה בדיוק בזמן שבו AI ושירותי ענן דוחפים את צריכת הנתונים לרמות חדשות, וכל תקלה בכבל כבר יכולה להפוך לנזק של מיליארדים.
