האם ילדי ההרחבות במושבים זכאים למגרשים?
40 מבקשים הגישו תביעה נגד רגבה שבגליל המערבי, וטענו שהאגודה מפלה אותם בהקצאת מגרשים בשכונה החדשה. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשה לצו מניעה וביטל את הצו הארעי שניתן - וקבע שמי שלא רוצה להיות חבר אגודה, לא יכול להכתיב איך מחלקים את הקרקע
רגבה הוא מושב שיתופי שהוקם ב-1964 בגליל המערבי, ושייך למועצה אזורית מטה אשר. במושב מתגוררות כ-257 משפחות - כ-165 ביישוב הישן וכ-92 בשכונת ההרחבה. באחרונה אושרה תוכנית הרחבה חדשה (תב"ע מס' 201-0989285), שתאפשר בניית מגרשי מגורים נוספים, וכאן התחיל המאבק.
40 מבקשים, כולם ילדים של תושבים בשכונת ההרחבה שאינם חברי אגודה, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד רגבה ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). הם ביקשו שהאגודה תמליץ עליהם בפני רמ"י לצורך הקצאת מגרשים בשכונה החדשה, אבל בלי שיצטרכו להתקבל כחברים באגודה ובלי לשלם לה.
המבקשים טענו שהאגודה מפלה אותם, מכיוון שהיא מייעדת את המגרשים רק לילדי חברי אגודה, ודורשת מהם תשלום גבוה יותר. לצד התביעה העיקרית, הם הגישו גם בקשה לצו מניעה זמני שיעצור את כל תהליך ההקצאה עד שהתיק ייפתר.
השופט אחסאן כנעאן מבית המשפט המחוזי בחיפה לא השתכנע. בהחלטה שניתנה באחרונה, הוא דחה את הבקשה לצו מניעה וביטל את הצו הארעי שניתן קודם לכן במעמד צד אחד, וחייב את המבקשים בהוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל לטובת האגודה.
אחד הנימוקים המרכזיים של השופט כנעאן היה ההבחנה בין שני הליכים שונים שהמבקשים ערבבו ביניהם: הרחבה קהילתית, שבמסגרתה מוקצות חלקות למגורים בלבד בלי חברות באגודה, לעומת הליך שיוך מקרקעין, שמתבצע לאחר קליטת חברים חדשים לאגודה. השופט קבע כי זכותה המלאה של האגודה לגייס חברים חדשים בעקבות הזדקנות אוכלוסיית החברים הוותיקים. לפי הנתונים שהוצגו, כ-60% מחברי המושב כבר עברו את גיל 60, ובתוך שנים ספורות צפוי שיעור הפנסיונרים להגיע ל-75%.
השופט התייחס גם לעובדה שהמבקשים עצמם ביקשו במפורש שלא להצטרף לאגודה. בהקשר הזה הוא שאל: "מאחר והמבקשים אינם חפצים להיות חברי אגודה, מה הטעם לעצור את ההליכים של קידום ההצטרפות והשיוך, מקום שהמבקשים בכלל לא יהיו חברים ולא תוקצה להם קרקע על ידי שיוך?".
נקודה חשובה נוספת בהחלטה נגעה להסכמים שהוריהם של המבקשים חתמו עליהם כשרכשו את בתיהם בשכונת ההרחבה. בהסכמים אלה הוצהר במפורש שלתושבים אין כל חלק או זכות בשטחי מגורים עתידיים של המושב. השופט קבע שהמבקשים, שנכנסים לנעלי הוריהם, כפופים להתחייבויות האלה.
השופט בחן גם את הפסיקה שהמבקשים הביאו לתמיכה בעמדתם, וקבע שהיא לא תומכת בטענותיהם. הוא הצביע על כך שהמבקשים לא טרחו לציין שפסק דין מרכזי עליו הסתמכו, פרשת קמרי נ' לימן, בוטל בבית המשפט העליון. יתרה מכך, השופט הפנה לפסיקה עדכנית של בית המשפט העליון בפרשת לסקוביץ' נ' לימן מספטמבר 2025, שבה נקבע כי מי שאינו חבר באגודה ורכש זכויות בהרחבה בלבד, אין לו מעמד לתבוע זכויות הפניה להרחבה חדשה. השופט כנעאן ציטט את פסק הדין וקבע כי, "אם לבעלי הבתים בהרחבה לא ניתנה כל זכות, מקל וחומר ילדיהם שאין להם כל זכויות קנייניות בשטח המושב".
גם במישור מאזן הנוחות, הגיע השופט למסקנה שהכף נוטה לטובת האגודה. הוא קבע שהמושב נמצא במשבר דמוגרפי ממשי שמחייב פעולות דחופות לחיזוק המרקם הקהילתי, בעוד שעניינם של המבקשים הוא אינטרס עתידי ותיאורטי בלבד. אם בסופו של דבר תתקבל תביעתם, הנזק שנגרם להם ניתן לפיצוי כספי.
פסק הדין מחדד עיקרון משמעותי, שלפיו מי שלא רוצה להיות חלק מהאגודה, לא יכול לדרוש ליהנות מהפירות שלה. האגודה היא זו שמחליטה כיצד לנהל את ענייניה, כולל גיוס חברים חדשים ושיוך מגרשים, ובית המשפט לא ימהר להתערב בכך. הדיונים בתיק עצמו, כלומר התביעה העיקרית, ממשיכים להתנהל. בית המשפט קבע מועד לבדיקת הגשת כתב הגנה ל-20 ליוני השנה.
