בן ממשיך הוא מעמד משפטי בהתיישבות החקלאית בישראל, שבמסגרתו בעל נחלה במושב ממנה אחד מילדיו להמשיך ולהחזיק בזכויות בנחלה אחריו. המינוי נעשה בהסכמת האגודה השיתופית ובאישור רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, והוא יוצר זכות עצמאית של הבן במקרקעין ולא רק
ציפייה לירושה. מעמד זה מוליד סכסוכים משפטיים רבים בין אחים ובין הורים לילדים, בעיקר סביב ניסיון לבטל מינוי קיים, סביב שאלת האיזון בין יורשים וסביב שווי הכספי הגבוה של נחלות באזורי ביקוש. פסיקת בתי משפט
בסוגיה בוחנת את מועד המינוי, את רישומו במוסדות ואת כוונת ההורים. הרפורמות של רשות מקרקעי ישראל בהיוון נחלות ובהסדרת שימושים חורגים הגדילו את הערך הכלכלי הכרוך במעמד זה.
אלמנה שעזבה את הבית לפני פטירת בעלה תבעה זכות מגורים מלאה בנחלה שלו במושב, אבל כשהתברר שמה שהיא רוצה זה בעיקר ליהנות מהכנסות מדמי שכירות, השופטת הגבילה אותה ליחידת מגורים של 80 מ"ר בלבד
