בת 92 ניסתה לבטל מינוי בן ממשיך - מה פסק השופט?
בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה דחה באחרונה תביעה יוצאת דופן: אשה בת 92 ביקשה לבטל מינוי שחתמה עליו לפני כ-20 שנה, ושמינה את בנה לבן ממשיך במשק החקלאי שלה ושל בעלה המנוח. המינוי הושלם כדין כבר ב-2005, וכעת ניסתה התובעת לטעון שלא הבינה על מה חתמה, אך בית המשפט לא קיבל זאת.
ב-2004 חתמו התובעת ובעלה המנוח על הצהרה שמינתה את בנם ד' כבן ממשיך בנחלה במושב בצפון הארץ. המינוי אושר על ידי הסוכנות היהודית בנובמבר 2004 ועל ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) במאי 2005. ד' עבר לגור בקרוואן בשטח הנחלה עוד לפני המינוי, ב-1995, ומאז לא עזב.
כמעט 20 שנה לאחר מכן, ב-2023, הגישה האם תביעה לבטל את המינוי. בכתב התביעה המקורי ביקשה למנות במקום ד' את אחיו נ'. אלא שלאחר שני קדמי משפט החליפה התובעת את עורכי הדין שלה, תיקנה את כתב התביעה, והפעם כבר לא ציינה שמדובר בכוונה למנות את נ' תחת ד'.
שופט בית המשפט, רן ארנון, לא התרשם מכך. "צירופו של הבן נ' לכתב התביעה כמו גם הסעד שהתבקש, למנות את נ' כבן ממשיך תחת מינויו של ד', יכול להצביע על מעורבות ממשית של נ' בעצם פתיחת ההליך המשפטי", כתב השופט. בנוסף, כשנשאלה התובעת בדיון מי הביא אותה לבית המשפט, היא השיבה בכעס: "בגיל הזה צריך לסחוב אותי לבית המשפט?!" - משפט שגם הוא לא נעלם מאוזני השופט. "המסקנה המתבקשת היא כי לא התובעת היא זו שיזמה פניה לבית המשפט ולא התובעת היא זו שביקשה לנהל את ההליך", פסק ארנון.
- ההורים מינו בן ממשיך לנחלה - זו הסיבה לפסילתו
- מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האם טענה "לא ידעתי לקרוא ולכתוב", אבל זה נסתר
התובעת טענה שתי טענות מרכזיות. ראשית, שחתמה על מסמכי המינוי מבלי להבין את משמעותם, כי לא ידעה קרוא וכתוב, ושחשבה שהיא חותמת רק על היתר לבנות בית בנחלה. שנית, שהנתבע נהג אליה "בצורה מחפירה" לאורך השנים, לא דאג לצרכיה ויצר נתק מוחלט.
בית המשפט דחה את שתי הטענות. לגבי ידיעת קרוא וכתוב, התובעת עצמה כתבה מכתב בכתב ידה ששלחה לגורמים הרלוונטיים ובו ביקשה לבטל את המינוי. כשנשאלה על כך בחקירה, היא אמרה "לא, אני לא יודעת לכתוב", אך חזרה בה במקום אחר ואמרה שבעלה הוא זה שאמר לה. בנוסף, בנה נ' עצמו, שלכאורה מייצג את האינטרסים שלה, העיד שאמו ידעה גם לקרוא וגם לכתוב. גם אשתו של נ' אישרה שהתובעת "יודעת לקרוא טוב".
לגבי הטענה שהאב המנוח לא היה כשיר לחתום בשל דיכאון עמוק, גם כאן המשפחה לא הציגה אף מסמך רפואי, לא הביאה רופא לעדות, ולא הסבירה מה גרם לדיכאון הנטען. "לא שוכנעתי, בהיעדר כל ראיה, כי המנוח שהה בדיכאון או שלא ידע ולא הבין על מה הוא חותם", קבע השופט.
- האחים זינו ישלמו מיליוני שקלים נוספים במס על מכירת אדי מערכות לקבוצת שנפ
- הכנסת נגד הממשלה: זלזול רבתי בחוק, לא אמרה אמת בבג"ץ
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל
נקודה נוספת: האב נפטר ב-2008, ארבע שנים אחרי המינוי, ובאותן השנים הוא לא ביקש בשום שלב לבטל אותו. "עתירתה של התובעת חותרת, הלכה ולמעשה, תחת רצונו של המנוח, שהיה גם הוא בעל הזכויות בנחלה, מבלי שהאחרון יוכל להגן על רצונו", ציין ארנון בחריפות.
הנתק קיים, אבל מי אשם?
גם בטענת ההתנהגות המחפירה, בית המשפט לא מצא בסיס לפסילת המינוי המקורי. ד' התגורר בנחלה מ-1995, עוד לפני המינוי, ואפילו השכיר את שטחי הנחלה למר ס', בהסדר שנעשה מלכתחילה על ידי האב המנוח. "כן, כן, אני חיכיתי אולי האחים שלי ישכנעו אותו? משפחה, חברים, נסתדר", אמרה התובעת עצמה כשנשאלה מדוע לא פנתה לבית המשפט שנים קודם.
כשנשאלה מתי הפסיק ד' לבוא אליה, השיבה שהוא הפסיק "בדיוק מראש השנה לפני שנתיים" - ממש בתחילת ההליכים המשפטיים. "דווקא מעדותה של התובעת עולה כי הנתק בא לעולם בד בבד עם תחילת ההליכים המשפטיים", קבע השופט. על האח נ' כתב ארנון כי הראיות מצביעות על כך שהוא זה שיצר את הסכסוך, "הותיר את האם, אישה מבוגרת שהחלה את העשור העשירי לחייה, נתונה תחת לחצים ומריבות שחייבו אותה לבחור צד בין האחים".
השופט ארנון לא הסתפק בדחיית התביעה. הוא ניצל את ההזדמנות להצביע על תופעה רחבה יותר. "מנגנון הבן הממשיך יוצר מתחים עצומים בתוך המשפחה", הוא כתב בהחלטתו, "האפשרות של ההורים לחזור בהם מההתחייבות הבלתי חוזרת יצרה כר פורה להפעלת לחצים כבדים ובלתי סבירים על אדם מבוגר, פעמים רבות בגיל העולה על 90 שנה".
בסופו של דבר, התביעה נדחתה. ד' נותר הבן הממשיך בנחלה. ובפסיקה שמעניינת לא פחות, הורה השופט כי אחיו י' - בן עם צרכים מיוחדים שמתגורר בנחלה - יוכל להמשיך ולגור בה כל חייו ללא תשלום דמי שימוש, ונאסר על ד' למכור את הנחלה מבלי להבטיח לו מקום מגורים הולם. מבחינת הוצאות ההליך, לנוכח גילה המתקדם של האם ולנוכח המסקנה כי נגררה להליך שלא ברצונה ולא לטובתה, פטר אותה השופט מתשלום הוצאות משפט.
