האחים רצו להשכיר את בית האלמנה מ-7 באוקטובר - השופטת עצרה

סבא מיישוב בדרום הגיש ב-2022 תביעה לפנות את כלתו מהבית שבנחלה שלו. שנה וארבעה חודשים אחר כך, ב-7 באוקטובר 2023, נרצחו בטבח בנו, בעלה של הנתבעת, ונכדו. ההליך לא נעצר. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה עכשיו את התביעה באופן חלקי, וקבע שהאלמנה ושלושת ילדיה שנותרו בחיים יוכלו להמשיך לגור בבית עד שהבן הצעיר יגיע לגיל 18.

השופטת הבכירה ענת אלפסי לא הסתפקה בהכרעה הקניינית. לפי פסק הדין, מי שעומדים מאחורי המאבק הם בכלל שני ילדיו האחרים של הסבא. "הבן והבת, הסועדים את האב, מעוניינים להרחיק את הנתבעת וילדיה מן הבית בו גדלו, על מנת שיוכלו להשכירו", כתבה.

מ-98 ל-180 מ"ר: מי מימן את הבית?

הסבא רכש את המשק עם אשתו ב-1982. בשטח הקימו בית טרומי, "בית מב"ט", שבו גר כל אחד מארבעת ילדיהם לתקופה אחרי החתונה. הבן הרביעי נכנס לבית ב-2004 עם הנתבעת, ושם גידלו השניים את ארבעת ילדיהם. ב-2021 שופץ הבית והפך לבית של שבעה חדרים עם חצר.

הבן המנוח העיד עוד בחייו, בדיון שנערך בנובמבר 2022, איך מומן השיפוץ: "השטח של בית מב"ט היה 98 מ"ר ולפני שנה שיפצתי אותו והיום הוא עומד על 180 מ"ר. המקור הכספי הוא קרוואן שמכרתי אותו ב-80,000 שקלים... ועוד כסף של אבא שלי שקיבלתי מזומן כעזרה".

הסבא טען בסיכומים שכספי הקרוואן שימשו לקניית ג'יפ ולא לשיפוץ. השופטת דחתה את הטענה וקבעה שהיא לא נתמכה "בראיה כלשהיא". לדבריה, "חזקה על המנוח כי כאשר אמר את הדברים ידע בדיוק מה מקור המימון".

"אין סיכוי שאת תצאי מהבית"

במרץ 2022 נקלעו בני הזוג למשבר, והבן עבר ליחידת דיור שלושה מטרים מהבית. באפריל שוחח הסבא עם כלתו, והיא הקליטה את השיחה. בתמלול שהוגש לבית המשפט הוא אומר לה: "אין, אין סיכוי שאת תצאי מהבית... אני בכל אופן, עד שתמותי". בהמשך השיחה הוסיף: "את לא תצאי מהבית שלך עם הילדים שלך... הוא יוציא אותך מהבית שאני מרשה לך לגור בבית שלי? במשק שלי?".

כעבור שישה שבועות, ביוני 2022, הגיש הסבא את תביעת הפינוי.

בא כוחו, עו"ד אביטל קדרון, טען שההקלטה היא "ביטוח ראייתי" מלאכותי. לטענתו, הדברים נאמרו מתוך חמלה, ובאותה שיחה אמר הסבא גם "אבל המשק הוא שלי". הנתבעת הודתה בחקירה שהקליטה את השיחה מחשש שיפנו אותה, כפי שלדבריה קרה לבנות הזוג של האחים האחרים.

השופטת לא מצאה בכך פגם. "אך טבעי הוא כי כאשר מערכת יחסים משפחתית מבוססת על אמון, ללא מסמכים, יש מקום לעגן את הדברים וזו הדרך שנמצאה לכך", כתבה.

"מי מחליט? אנחנו. מי שנשאר"

בדיון ההוכחות, בדצמבר 2025, העיד הסבא שאלמלא הסכסוך והרצח לא היה מגיש תביעה בכלל. כשנשאל על המשק, השיב: "הם הנכדים שלי, לא חשוב מי... היום המשק ריק, מי שירצה מהנכדים בבקשה". כשנשאל על זכות שימוש קבועה לנכדים, נלחץ מנוכחות ילדיו באולם וענה: "אם הם לא היו מסכימים אני לא מסכים, ואם הם יסכימו אז אני אסכים".

• דרש מגרושתו לשלם חצי מחובות של 840 אלף שקל למרות פשרה שסגרה את התיק - התביעה נדחתה על הסף
• מריבת אחים על דופלקס בחיפה: "הדירה שלי" מול "גנבת את חלקי"; מה קבע בית המשפט?

עדויות שני ילדיו חשפו את התמונה. הבן אמר שהבית הוא "בסופו של דבר הפנסיה שלו" של האב, והוסיף: "אני לא חושב שנכדים צריכים לתפוס את הבית הזה". הבת אמרה שהבית "סתם יושב ככה... כי לא משלמים עליו כלום". כשנשאלה מי מקבל את ההחלטות במשפחה, השיבה: "אנחנו. מי שנשאר".

התברר גם שהסבא עצמו לא גר במשק אלא מגיע אליו בשבתות, ושגם שני ילדיו גרים במקום אחר. השופטת קבעה שטענות הבן על התנהגות הכלה "אינה באמת רלוונטית", ושהסיבה האמיתית היא הרצון להשכיר את הבית.

צוואה חדשה ויפוי כוח מתמשך באמצע ההליך

ביולי 2025 חתם הסבא על צוואה חדשה שמורישה את כל רכושו לשני ילדיו בלבד, בלי דבר לבנו שנרצח או לילדיו. באוגוסט חתם על יפוי כוח מתמשך לטובת שניהם וביקש למנות את הבן כ"בן ממשיך" בנחלה. הבן הודה בעדותו שלפי הצוואה המקורית היה המשק אמור לעבור לאחיו המנוח, ושאחרי המלחמה הלכו כולם יחד לעורך הדין "ושינינו את זה".

באותה עדות סיפר הבן שאביו סובל מירידה בזיכרון מאז 2018, ושהמצב החמיר מאוד אחרי 7 באוקטובר. השופטת הצביעה על הסתירה: "אם האב אינו צלול, מה התוקף שניתן לייחס לצוואתו? אם האב צלול, מדוע עליו לקבל אישורם לכל דבר ועניין? לטוענים הפתרונים".

היא הוסיפה שהבן מחזיק בידו האחת ביפוי כוח מתמשך מטעם אביו, ובידו האחרת מעביר לעצמו את זכויות האב במשק, "דבר שהוא בגדר ניגוד עניינים מוחלט". לכן, קבעה, לא הצוואה ולא בקשת המינוי לבן ממשיך יכולות להעיד על רצון הסבא. סכסוכים סביב מינוי בן ממשיך בנחלות מגיעים לבתי המשפט לא פעם, כמו במקרה שבו בת 92 ניסתה לבטל מינוי בן ממשיך - מה פסק השופט?

• קבלה מבית קפה, אישור "פנגו" ואישור מבית הספר העניקו גמלת אבטלה
• מנדלבליט: לא נתתי את אחד האישורים לחקירות נתניהו המופיע במזכר שלי

נכות של 100% לשלושת הילדים

הנתבעת, באמצעות עו"ד דוד רוזן, טענה ששלושת הילדים שנותרו בחיים סובלים מנכות נפשית בשיעור 100%, ושלה עצמה נקבעה נכות של 50% בגין פוסט-טראומה. אחרי פינוי היישוב עברה המשפחה למרכז הארץ, וחזרה הביתה בסוף פברואר 2026, ערב מבצע "שאגת הארי". לדבריה, בהמלצת הפסיכולוגית נטעו בגינה שתילים לזכר ההרוגים, ואחד הבנים עבר לחדרו של אחיו שנרצח.

היא הציעה לסיים את ההליך כך שהילדים יקבלו זכות שימוש בבית "עד גיל 120", שתירשם ברשות מקרקעי ישראל. הסבא טען מנגד שלכלתו יש דירה בדרום, שבני הזוג קיבלו ב"מחיר למשתכן" ושהושכרה לאמה. השופטת קבעה שהעובדה הזו "אינה מעלה ואינה מורידה".

בפסיקה המקובלת, בן משפחה שגר בנכס בלי תמורה נחשב לרוב לבר רשות שאפשר לפנות. כך קרה, למשל, כשגירש את אחיו: גר בדירה שלו 34 שנה, ויעזוב תמורת 200 אלף. כאן קבעה השופטת שההבטחה המוקלטת, השיפוץ ועמדתו העקבית של הסבא עצמו יצרו הסתמכות. "אלמלא הנחה זו, לא היתה משקיעה זמנה וממונה בשיפוץ רחב ידיים זה", כתבה.

מה מותר לעשות בבית עד אז?

בחודשים שלפני פסק הדין הגיש הבן, כמיופה כוחו של אביו, שתי בקשות לצו מניעה ובקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לטענתו, הכלה צבעה את הבית באפור ולבן במקום החום המקורי והתחילה לרצף את החצר. הנתבעת השיבה שתיקנה סדקים ואיטום שנגרמו מפגיעת רימון, ושאחד מילדיה החליק ונפצע על הריצוף שלא הושלם.

השופטת לא הטילה חיוב כספי בעניין הביזיון. היא התירה להשלים את הצבע בגוון המקורי, את הריצוף בחצר הקיימת ואת התחזוקה בקירות ובממ"ד, אך אסרה לבנות את החומה בגובה 2 מטרים שביקשה הנתבעת. לגבי הסבא, נקבע שהוא רשאי להגיע לנכס בכל עת, ו"מן הנימוס ראוי להודיע" מראש. לגבי אחיו ואחותו של הבעל המנוח, נכתב ש"ילדיו הנוספים של התובע, שאינם בעלי המקום, אינם אמורים להתערב בענייניה של הנתבעת וילדיה".

השופטת ציטטה גם את הרמב"ם על החובה להיזהר ביתומים ובאלמנות, וכתבה: "ראוי כי ילדיו של התובע ילמדו ממנו ולכל הפחות יאפשרו לו לנהוג על פי רצונו ועל פי צו מצפונו".

הנתבעת תפנה תוך 30 יום את העסק שניהלה במשק, כפי שהסכימה, ולא הוטלו הוצאות על אף צד. היא תישא בחשמל, במים ובארנונה של הבית החל ממרץ 2025, עד שהבן הצעיר יגיע לגיל 18. מה יקרה בבית ביום שאחרי, פסק הדין לא קובע.

תמ"ש 24855-06-22