גירש את אחיו: גר בדירה שלו 34 שנה, ויעזוב תמורת 200 אלף ש'

סכסוך קשה בין שני אחים, שנראה במבט ראשון כמו סיפור מוכר על נדיבות שמשתבשת עם השנים, הסתיים בפסק דין חד-משמעי שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת. השופט מחמוד שדאפנה הורה על פינוי משפחה שלמה מדירה שבה היא התגוררה כמעט שלושה עשורים וחצי, אך הכפיף את הפינוי לתשלום פיצוי של 200 אלף שקל מהאח-הבעלים.

התובע, ג' ב', הוא הבעלים הרשום של קרקע ובניין הכולל שלוש קומות. קומת המרתף שבבניין שונתה לדירת מגורים, ובה גר מ-1992 אחיו הנתבע, ז' ב', עם אשתו וילדיהם. לפי גרסת התובע, הוא נתן לאחיו את הדירה לשימוש כדי לעזור לו בתחילת דרכו הזוגית - ללא חוזה, ללא מסמך, וללא הגבלת זמן מוגדרת. לאחר שנים ארוכות, כשבנו של התובע עמד להתחתן, ביקש האח הבעלים להשיב לעצמו את הנכס. האח הנתבע, מצדו, סירב לפנות.

הנתבע טען כי הוא זה שבנה את הדירה ב-1985, כשהיה בן 18 בלבד, וכי הרשות לגור בה ניתנה לו מאביו המנוח, ולא מאחיו. בית המשפט לא קיבל את הגרסה הזו. "גרסת התובע היתה יותר אמינה מגרסת הנתבע", כתב השופט. "גרסת התובע מתיישבת עם השכל הישר וההיגיון. מאידך, גרסתו ועדותו של הנתבע היתה מבולבלת, נפלו בה סתירות רבות".

הנתבע בגיל 18, בלי הכנסה קבועה, בנה בניין?

הסתירות שנפלו בעדות הנתבע היו בוטות במיוחד. הנתבע טען שהחל לבנות את הדירה ב-1985 כשעבד כמכונאי רכב אצל אחיו, אך לא ידע לומר מה היתה משכורתו. "לא יודע, אצל אח שלי עבדתי במוסך שלו. לא יודע לא זוכר", הוא העיד. כשנשאל כמה עלתה לו הבנייה, הוא השיב כי, "לא רשמתי מספרים ואני לא זוכר כלום". שמות הקבלנים שביצעו את עבודות הריצוף והטיח? "לא זוכר, זה היה לפני הרבה שנים".

• אחרי 40 שנה: האב דרש שבנו יפנה את הדירה שלו
• האח תבע מיליונים - האח השני סיכל את התביעה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בנוסף, הנתבע הודה בחקירה שכשביצע את סגירת המעטפת, כבר היו קיימים תקרה, רצפה ועמודים. כלומר הבניין עצמו כבר עמד. בית המשפט הסיק מכך שהתובע הוא שבנה את הבניין, ואילו הנתבע קיבל את קומת המרתף ועשה בה עבודות פנים, כמו חשמל, אינסטלציה, ריצוף וצבע.

השופט שדאפנה קבע בצורה ברורה כי הנתבעים הם בגדר ברי-רשות בלבד, כלומר מי שניתנה להם הרשאה להתגורר בנכס, אך אין להם שום זכות קניינית בו. "אין מחלוקת כי לנתבעים אין זכות קניין, זכות שכירות, זכות בעלות, זכות חכירה במקרקעין מבחינה רישומית", נכתב בפסק הדין, "ואין מחלוקת, כי התובע רשום כבעלים של הזכויות במקרקעין, ובתור בעלים הוא זה שיכול לבטל את הרשות שניתנה לנתבעים".

על פי הדין הישראלי, רשות שניתנת בחינם, ללא תמורה, ניתנת לביטול בכל עת על ידי הבעלים, גם אם חלפו שנים רבות. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שכשבר-הרשות ביצע השקעות בנכס, יש מקום לחייב את הבעלים בפיצוי.

• בת 92 ניסתה לבטל מינוי בן ממשיך - מה פסק השופט?
• האחים זינו ישלמו מיליוני שקלים נוספים במס על מכירת אדי מערכות לקבוצת שנפ
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

הפיצוי: שמאי, מחלוקת, ובסוף מספר שהתובע הציע בעצמו

כדי לאמוד את שווי ההשקעות, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, שמאי מטעמו, שהעריך את שווי העבודות שביצע הנתבע בדירה בסכום כולל של 372 אלף שקל. התובע דחה את חוות הדעת, ובשלב מסוים הסכים לשלם 200 אלף שקל. בסופו של דבר, זה בדיוק הסכום שנקבע בפסק הדין.

השופט הבהיר שהוא לא מאמץ את חוות דעת השמאי במלואה, שכן חלק מהעבודות שנכללו בה נעשו על ידי התובע עצמו לפי היתר בנייה שניתן ב-1986, ושאין מקום לחייב את התובע על עבודות שהוא עצמו ביצע. "הסכום שנקבע לעיל הוא סכום שהתובע בעצמו הסכים לשלמו לנתבע", ציין השופט. "פיצוי שכזה משקף נאמנה ובצורה הגונה ומאוזנת את כל ההשקעות שנעשו על ידי הנתבע".

לפי ההסדר שנקבע בפסק הדין חייב התובע לשלם לנתבעים כאמור 200 אלף שקל, בתוך 45 יום. לאחר שהכסף יועבר, יינתנו לנתבעים 60 יום נוספים כדי לסיים את עניינם ולמצוא דיור חלופי. רק אז הם יהיו חייבים לעזוב. הפינוי מותנה בתשלום, ולא יתרחש לפניו. בית המשפט גם קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו, לנוכח התוצאה המאוזנת שבה ניצח כל אחד מהצדדים בחלק מטענותיו.

המקרה ממחיש עיקרון משפטי שכיח ומוכר בתיקי משפחה, בייחוד במגזר הערבי: נדיבות שמוענקת בעל פה, ללא מסמך כתוב, עלולה להוביל שנים לאחר מכן להתדיינות משפטית מורכבת שבסופה אין מנצח מוחלט, אלא רק שניים שמפסידים זמן, כסף וקשר בין אחים.