אח נגד אח: מי הבעלים של הבית שהאבא בנה?

סכסוך משפחתי כואב בין שני אחים הגיע לסיומו בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת, כשהשופט מחמוד שדאפנה נדרש להכריע בשאלה פשוטה לכאורה: למי שייך בית המגורים של המשפחה? התשובה, כפי שמתברר, לא היתה פשוטה בכלל.

התובע, ס. ע., הגיש תביעה לסעד הצהרתי שיכריז עליו כבעלים של בית מגורים דו-קומתי הממוקם על חלקה בכפר בגליל. מנגד, אחיו הנתבע, נ. ע., טען שקומת הקרקע שייכת לו, ולא לאחיו, על פי הסכם מתנה שערך עם אביהם המנוח.

הסיפור מתחיל באב המנוח, שהעביר לכל אחד מבניו חלק מהחלקה בעסקות מתנה נפרדות. בדצמבר 1994 העביר המנוח לתובע 400 מ"ר בחלקה ללא תמורה - עסקה שנרשמה בטאבו ביוני 1997. כארבע שנים מאוחר יותר, בינואר 1998, העביר המנוח לנתבע את קומת הקרקע בבית המגורים ושטח נוסף של 358 מ"ר - עסקה שנרשמה גם היא כדין.

את שתי העסקות ערך אחיהם של הצדדים, עו"ד ע. - עובדה שנהפכה למוקד מחלוקת בפני עצמה. התובע טען שעו"ד ע. פעל מתוך אינטרס אישי ורצון להזיק לו, בגלל היחסים העכורים ביניהם. בית המשפט דחה את הטענה הזו, וקבע כי בתקופה שבה נערכו העסקות לא היה שום סכסוך בין האחים.

• סמך עליו שנים, הלווה לו כסף - ובסוף תבע אותו
• גירש את אחיו: גר בדירה שלו 34 שנה, ויעזוב תמורת 200 אלף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מי בנה את הבית?

השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט היתה מי מימן ובנה את כל אחת מהקומות. התובע הביא שורה של עדים - קבלנים, בעלי מקצוע ואחים - שתמכו בגרסתו, שלפיה הוא זה שמימן את בניית הקומה הראשונה מכספו. קבלן הבנייה, קבלן האינסטלציה ובעל מקצוע לעבודות אלומיניום - כולם העידו שהקשר שלהם היה עם התובע בלבד והוא זה ששילם להם.

דווקא הנתבע עצמו סיפק את אחת הראיות המכריעות נגד עמדתו. כשנשאל בחקירתו האם הוא מודה שהתובע בנה את הקומה הראשונה, הוא השיב כי, "אני לא מודה בזה, מי שבנה זה אבא אבל אין לי כל מחלוקת לגבי הקומה הראשונה והיא שייכת לתובע". גם הסכם המתנה שנחתם בין המנוח לנתבע חיזק את המסקנה. בהסכם נכתב במפורש כי התובע הוא בעליה של הדירה שנמצאת בקומה הראשונה, "דירה אשר נבנתה בכספו בלבד".

פרק מעניין בפסק הדין עוסק בעדותו של עו"ד ע., שערך את שני הסכמי המתנה. בית המשפט קבע כי עדותו היתה "בעייתית", לאחר שהודה בחקירה נגדית שחלק מהוראות ההסכם בין המנוח לנתבע שיקפו את הכוונות שלו ולא רק של המנוח, ושהוא ביצע תיקונים בדיווחים לרשויות המס מבלי להחתים את המנוח והנתבע. למרות הממצאים האלה, בית המשפט נמנע מלבטל את עסקת המתנה בין המנוח לנתבע, וקבע שהסוגייה הזו צריכה להתברר בתביעה נפרדת.

• רשות המסים תפסה את הרכב בגלל חובות של אחר - ותפצה
• הראל סירבה להמשיך קצבת נכות של 100% - מה קבע ביה"ד?
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• רמ"ד פנסיה בצה"ל ניצל את תפקידו כדי לנפח את הפנסיה

טענת ההתיישנות נדחתה

הנתבע ניסה לטעון שהתביעה התיישנה, אך בית המשפט דחה זאת. השופט שדאפנה קבע שזכות הבעלות של התובע התגבשה רק ביום רישום הקרקע על שמו ב-1997, ומכיוון שמדובר במקרקעין מוסדרים, תקופת ההתיישנות היא 25 שנה. התביעה הוגשה ב-2019, כלומר בתוך התקופה.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי בלבד. התובע הוכר כבעלים של הקומה הראשונה, אך טענתו לבעלות על קומת הקרקע נדחתה. קומת הקרקע נבנתה על ידי האב המנוח, הנתבע התגורר בה מאז נישואיו, והיא הועברה לו בהסכם מתנה שנרשם כדין.

השופט שדאפנה סיים את פסק דינו בקריאה לצדדים להגיע לפשרה: "תיק זה זעק ועודו זועק לפשרה. מסקנת ביהמ"ש היא שהמנוח התכוון ליתן לכל אחד מבעלי הדין, וגם לשאר ילדיו, דירה שיתגורר בה". בית המשפט לא קבע צו להוצאות משפט, מתוך תקווה שהצדדים ימצאו דרך ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.