הלקוח הגדול של מדינות המפרץ עבר לארה"ב - המלחמה באיראן שינתה את שוק הגז העולמי

המלחמה באיראן משנה את מפת האנרגיה של אסיה ואירופה. ארה"ב הפכה במאי לספקית הגדולה ביותר של גז טבעי נוזלי וגז בישול נוזלי להודו, אחרי שהשיבושים במצר הורמוז פגעו באספקה ממדינות המפרץ. מדובר בשינוי משמעותי עבור אחת מצרכניות האנרגיה הגדולות בעולם, שתלויה מאוד ביבוא כדי להפעיל את הכלכלה שלה ולספק גז לבתים.

הודו מייבאת דרך מצר הורמוז כ-60% מהגז הטבעי הנוזלי שלה, וכמעט את כל אספקת גז הבישול הנוזלי. ב-מאי סיפקה ארה"ב להודו כ-630 אלף טונות של גז בישול נוזלי - כ-60% יותר מהכמות שהגיעה מכל מדינות המפרץ יחד, שעמדה על כ-380 אלף טונות. גם בגז טבעי נוזלי התמונה דומה: ארה"ב ייצאה להודו כ-900 אלף טונות LNG, יותר מ-40% מהצריכה ההודית, זינוק של פי 3 לעומת אפריל. יצוא ה-LPG האמריקאי להודו כבר גבוה פי 8 לעומת הרמות שלפני המלחמה.

להרחבה: ארה"ב בדרך לקופה של עשרות מיליארדים: יצוא נפט בשיא של 5 מיליון חביות ביום

עוד לפני השיבושים במפרץ, וושינגטון דחפה להגדלת יצוא האנרגיה להודו. עבור ארה"ב, מכירת גז היא לא רק עסקה מסחרית - היא כלי מדיני, דרך לצמצם את עודף הסחר של הודו מול ארה"ב, וגם דרך לחזק את הקשר עם מדינה שנחשבת לשחקנית מפתח מול סין.

הודו משלמת פרמיום על ביטחון אנרגטי

הודו נמצאת במצב רגיש: יבואנית הנפט השלישית בגודלה בעולם, יבואנית ה-LNG הרביעית, ויבואנית גז הבישול הנוזלי השנייה. כל שינוי במחירי האנרגיה משפיע על האינפלציה, על המטבע והגירעון המסחרי. גז בישול הוא מוצר רגיש פוליטית - הוא נמצא בשימוש יומיומי במיליוני בתים, והממשלה מנסה למנוע עליות מחירים חדות לצרכנים.

הגז האמריקאי מגיע ממרחק גדול יותר, ועלויות ההובלה גבוהות יותר. בעבר זה מנע מארה"ב לתפוס נתח משמעותי בשוק ההודי כי מטענים מהמזרח התיכון היו זולים יותר בנקודת המסירה. המלחמה שינתה את החישוב: כשהנתיב הקרוב והזול נעשה בלתי ודאי, ביטחון אספקה מנצח מחיר. לפי הערכות בענף, אספקת גז הבישול מארה"ב להודו עשויה לחצות את רף המיליון טונות עד סוף יוני.

הרופי ההודי נחלש מול הדולר מאז תחילת המלחמה, בין היתר בגלל העלייה בחשבון יבוא האנרגיה. עבור מדינה שמייבאת כמויות עצומות של נפט וגז, גם שינוי קטן במחיר או בשער החליפין הופך לנטל רחב.

מצר הורמוז: צוואר הבקבוק שהעולם שכח עד שנחסם

המעבר לארה"ב משתלב במגמה של גיוון מקורות האנרגיה. הודו מבינה שתלות גבוהה במפרץ מסוכנת. האזור קרוב, נוח וזול יותר, אך חשוף לעימותים, סנקציות ואיומים על נתיבי שיט. מצר הורמוז הוא צוואר בקבוק קלאסי: כשהוא פתוח המערכת עובדת בשקט, כשהוא משתבש כל שרשרת האספקה מרגישה זאת מיד.

ארה"ב מצידה מחפשת לקוחות גדולים לגז שלה. בשנים האחרונות היא הפכה לאחת מיצואניות ה-LNG החשובות בעולם, והרחבת תשתיות היצוא מאפשרת לה לפנות לשווקים באסיה. הודו היא יעד טבעי: אוכלוסייה עצומה, תיעוש מואץ, ביקוש גובר לחשמל ומעבר הדרגתי מדלקים מזהמים. העסקאות האלה משרתות את וושינגטון גם במישור הסחר: הגדלת יבוא האנרגיה ההודי מארה"ב מצמצמת את עודף הסחר של הודו מולה, בלי להיכנס לעימות ישיר סביב מכסים.

• מהפכת ה-AI מעלה את הביקושים לגז הטבעי - המחיר בעלייה
• האנרגיה המתחדשת בשיא, אבל ישראל לא עומדת ביעדים

הודו לא תנטוש את המפרץ ברגע שהשיבושים יירגעו. המפרץ עדיין קרוב יותר, תחרותי יותר ומותאם טוב יותר לצורכי היבוא ההודי. אך אחרי אירוע שבו 60% מהגז שלה הוחלפו תוך חודש אחד, קשה לחזור לתלות הישנה ללא שמירת חלופות פתוחות.

שוק הגז ההודי הולך להיראות אחרת גם אחרי שהאש תיכבה: יותר חוזים עם ארה"ב, יותר מטענים גמישים, יותר תכנון סביב סיכוני שיט. הסיכון הוא שהשינוי יגלגל עלויות לצרכן ההודי - ובגז בישול, שנוגע ישירות למיליוני משקי בית, ההחלטה הזאת רגישה פוליטית מאוד.