בקושי שבוע אחד של מלאי: סעודיה מתקרבת לנקודה שבה לא תוכל לייצא נפט

סעודיה השביתה את צינור מזרח-מערב אחרי שלפחות שתי נקודות לאורכו נפגעו מרחפנים ששוגרו מעיראק, באזורי ריאד ומדינה. זה לא עוד סעיף בתשתית האזורית. הקו נמתח לאורך כ-1,200 קילומטרים מהשדות שבמזרח הממלכה אל נמל ינבוע שעל חוף ים סוף, ומאז שפרצה המלחמה עם איראן לפני יותר מחצי שנה הוא היה העורק המרכזי שדרכו הנפט הסעודי הגיע לשווקים בלי לעבור במיצרי הורמוז.

כדי להבין כמה הקו הזה נעשה קריטי מספיק להסתכל על מה שקרה בו. לפני המלחמה הוא העביר פחות ממיליון חביות ביום בסך הכול. במרץ הודיעה הממלכה שהיא מרחיבה אותו לקיבולת המרבית שלו, שבעה מיליון חביות ביום, מתוכן כשני מיליון לצריכה מקומית. כלומר תוך חודשים ספורים הפך נתיב משני לצינור החיים של יצואנית הנפט הגדולה בעולם.

המלאי בינבוע שווה בערך שבוע

עכשיו, כשהקו מושבת, נשאר לריאד מה שאגרה בנמל ינבוע. ההערכות בענף מדברות על מלאי ששווה בערך שבוע אספקה, ולכן השבוע הקרוב הוא זה שיגלה כמה השוק באמת הדוק. מעבר לזה הייצוא מהחוף המערבי פשוט נעצר, אלא אם הצינור חוזר לפעול.

החלופה היחידה היא להחזיר את הנפט למקום שממנו ברחו: מיצרי הורמוז. מדובר בהסטה של עד חמישה מיליון חביות ביום שהיו אמורות לזרום מערבה, בחזרה למפרץ הפרסי. אף אחד לא באמת יודע כמה מזה אפשר להעביר בפועל, וזו בדיוק אי הוודאות שמתמחרת עכשיו. הכללים החדשים שנוצרו בהורמוז הופכים כל מעבר כזה למשא ומתן בפני עצמו.

גם למדוד את זה קשה. אוניות שחוצות את המיצרים מכבות את משדרי האיתור שלהן מטעמי ביטחון וכדי להימנע מתקיפות איראניות, ולכן הנתונים חלקיים. הצי האמריקאי מספק הגנה מסוימת למכליות שנצמדות לחופי עומאן, והעברות מאונייה לאונייה הפכו לדרך נפוצה יותר ויותר להוציא נפט מהאזור.

שבעה ימים או כמה שבועות

על משך ההשבתה יש שתי גרסאות, והפער ביניהן הוא מה שהשוק מנסה לתמחר. גורמים באזור מעריכים שהקו יהיה מושבת שבועות. מנגד, שר האנרגיה האמריקאי אמר שהוא מצפה שהצינור יחזור לפעול מהר מאוד. אראמקו לא מוסרת הערכה, ומשרד האנרגיה הסעודי נצמד להודעה שפרסם ביום שישי, בלי לפרט את היקף הנזק ובלי לוח זמנים.

התקדים היחיד שיש הוא מאפריל. אז נפגעה תחנת שאיבה אחת על אותו קו בדיוק, והקיבולת המלאה חזרה בתוך שבעה ימים. הפעם המצב שונה בשני היבטים. ראשית, תצלומי הלוויין מצביעים על נזק רחב יותר בכמה נקודות ולא על פגיעה מבודדת, מה שמאריך את זמן ההתאוששות. שנית, גם אחרי שמסיימים לתקן, צריך לבדוק את כל הקו תחת עומס מלא, כ-1,200 קילומטרים, ולוודא שכל הרכיבים תקינים לפני שאפשר להחזיר זרימה משמעותית. זה תהליך שלוקח זמן בפני עצמו.

הייצור כבר צנח, עוד לפני הצינור

ופה חשוב להבין שהצינור לא נפל על מערכת בריאה. באוגוסט צנח הייצור הסעודי ב-1.9 מיליון חביות ביום ל-6.24 מיליון חביות, ירידה של 23 אחוזים בחודש אחד. לשם השוואה, ב-2025 הפיקה הממלכה 9.6 מיליון חביות ביום והייתה היצרנית השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית ורוסיה, כשכשני שלישים מהייצור הולכים לייצוא. לפני המלחמה היא הייתה היצואנית מספר אחת בעולם.

גם שאר הדרכים החוצה נסגרו בזו אחר זו. החות'ים השתלטו על שטחים נוספים סביב מצרי באב אל-מנדב ושולטים בפועל בנתיב הזה. אחרי התקיפות של יולי, וכשהמיליציה הכריזה על מצור ימי על הממלכה, סעודיה מצאה מעקף נוסף דרך העמסות במצרים והלאה לים התיכון. הבעיה היא שגם המעקף ההוא הוזן מאותו צינור מזרח-מערב, ולכן הוא נופל יחד איתו.

• הודו והמדד שעולה עשרה חודשים ברצף
• צבר של 37 מיליארד דולר: המספרים המרשימים של בייקר ניוז

למה השוק הגיב במתינות, ומתי זה ישתנה

ביום שני ברנט ננעל על 105.68 דולר לחבית, עלייה של אחוז בלבד, אחרי שנגע במהלך היום ב-109.80 דולר. מתחילת החודש הוא כבר עלה בקרוב ל-17 אחוזים, והוא ננעל בעלייה בתשעה מתוך אחד עשר ימי המסחר האחרונים. התגובה המרוסנת יחסית של יום שני אומרת שהשוק עדיין מניח שהמלאים הסעודיים יכסו את הפער בטווח הקרוב. ברגע שההשבתה תימשך מעבר לחמישה עד שבעה ימי מלאי, ההנחה הזאת יכולה להתהפך מהר מאוד.

ויש עוד צוואר בקבוק שפחות מדברים עליו. גם כשיש חביות, צריך במה להעביר אותן. מחירי ההובלה הימית נמצאים ברמה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם, ועלות הובלה מנמל במפרץ הפרסי לסין התקרבה ביום שישי למיליון דולר ליום, לראשונה בהיסטוריה. לסעודיה יש צי מכליות גדול משלה, אבל היא נוהגת לשכור אוניות נוספות כשהיא רוצה להגדיל קצב, וכרגע כולם מחפשים אותן בו זמנית.

איפה זה נוגע לצרכן

ההשפעה כבר מטפטפת אל מעבר לחוזים העתידיים. בארצות הברית מחיר הסולר הממוצע בתחנות הגיע ביום שני לשיא חדש, ומחיר הבנזין הממוצע עומד על 4.3163 דולר לגלון, כ-16 סנט יותר מלפני שבוע. זה חריג: עונת הנסיעות של הקיץ נגמרה, ומספטמבר ואילך המחירים בדרך כלל יורדים. מעל הכול מרחפת בעיה נוספת, של שוק המוצרים המזוקקים, שכבר סובל מהשבתות בבתי זיקוק במזרח התיכון וברוסיה.

וצריך לשמור פרופורציה. חלק מהמחיר היום הוא פרמיית סיכון ולא מחסור פיזי שכבר קרה. אם הצינור יחזור לפעול בימים הקרובים, חלק גדול מהפרמיה יימחק במהירות, כפי שקרה באפריל. שווקים שמתמחרים גיאופוליטיקה נוטים להגזים לשני הכיוונים. כשהנפט חצה את רף 100 הדולר ההנחה הייתה שהמחסום היחיד הוא הורמוז, ומאז התברר שגם העוקף שלו פגיע.

בשורה התחתונה, הסיפור כבר לא נמדד במחיר של היום אלא בשלוש שאלות מעשיות: כמה ימי מלאי נשארו בינבוע, כמה חביות באמת מצליחות לצאת דרך הורמוז בכל יום שעובר, ובאיזה מחיר הובלה. כל עוד אין תשובה ברורה לשלושתן, השוק ימשיך לתמחר את התרחיש הפחות נוח.

• ישרוטל תתקין מערכות אגירה ב-5 מלונות עם דוראל
• לא תעבדו את הקרקע - תשלמו: עד 20% הפחתה בתעריף למתקנים אגרו-וולטאיים