יבואנית היינס תפצה לקוחות ב-65 אלף שקל, בגלל דמי משלוח
בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד האתר s-wear.co.il בעקבות העובדה שהוא לא מחזיר את דמי המשלוח בביטול הזמנה, הסתיימה בהסכם הסתלקות. בהסכם נכללים מוצרים לעמותות, שינוי תקנון ותשלום גמול ושכר טרחה
בית המשפט אישר השבוע הסדר הסתלקות מתוגמלת בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברה שהיא יבואנית בלעדית של מוצרי היינס בישראל ומפעילה את אתר האינטרנט s-wear.co.il. הרקע: לקוחה שרכשה קפוצ'ון באתר גילתה, לטענתה, שהחברה שומרת את דמי המשלוח גם כשלקוח מבטל את העסקה במלואה, בניגוד, כך נטען, לחוק הגנת הצרכן.
הכל התחיל בעסקה קטנה יחסית. ב-12 בינואר 2023 רכשה המבקשת קפוצ'ון תמורת 68 שקל, ושילמה בנוסף 20 שקל דמי משלוח - ובסך הכל 88 שקל. כשהמוצר לא התאים לה, היא החזירה אותו לאחד מסניפי החברה וציפתה לקבל בחזרה את מלוא הסכום ששילמה. בפועל היא קיבלה זיכוי של 68 שקל בלבד - עלות המוצר בלבד, בלי דמי המשלוח.
לפי הבקשה לאישור, זה לא היה מקרה בודד אלא מדיניות מוצהרת. בתקנון החברה, כך נטען, נכתב במפורש בסעיף 6 כי "לא יינתן זיכוי על תשלום המשלוח". מעבר לכך, נטען כי החברה גם לא עמדה בחובת הגילוי הקבועה בחוק כלפי צרכנים: היא לא פרסמה מסמך שמסביר כיצד ניתן לבטל עסקה, מה שם היצרן ומהי ארץ הייצור של המוצרים, כנדרש בסעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן.
באי כוחה של המבקשת שלחו לחברה מכתב התראה עוד במאי 2023, אך הוא נדחה על הסף. עם זאת, בהמשך הדרך החברה כן שינתה חלק מהנהלים שלה בנוגע להחזר דמי משלוח, ומחקה את הסעיף השנוי במחלוקת מהתקנון.
החברה: החזרת דמי המשלוח עלולה לגרום נזק כלכלי
בתשובתה הרשמית לבקשה, שהוגשה בסוף 2024, טענה החברה שלמבקשת בכלל אין עילת תביעה אישית. היא ציינה כי על גבי החשבונית נכתב ש"פרטים בנוגע לדרכי ביטול עסקה ניתן למצוא באתר תחת 'ביטול עסקה'", וכי המבקשת עצמה בחרה מרצונה במשלוח בתשלום, למרות האפשרות לאיסוף עצמי חינם מהסניפים. עוד נטען כי החברה כלל לא גובה רווח מדמי המשלוח, ולכן החזרתם עלולה לגרום לה נזק כלכלי, ושבמקרה הזה היא אפילו לא חייבה את הלקוחה בדמי ביטול, אף שהיא היתה רשאית לעשות זאת.
לאחר קדם משפט שבו הציע השופט לצדדים לנסות ולהגיע להסכמות, השניים יצאו לגישור ממושך, וכעבור כשנה הם הגיעו להסדר הסתלקות משותף. במסגרתו התחייבה החברה להשיב מעתה ואילך את דמי המשלוח לכל לקוח שמבטל עסקה במלואה, בניכוי של 5% או 100 שקל - הנמוך מביניהם - כפי שמתיר החוק. היא גם התחייבה לעדכן את התקנון בהתאם, ולצרף לכל עסקה מסמך גילוי הכולל את כל הפרטים שדורש החוק, בין אם על גבי החשבונית ובין אם במסמך נפרד.
מעבר לתיקון ההתנהלות קדימה, החברה התחייבה להעניק הטבה לציבור בשווי ריאלי של 65 אלף שקל - לא במזומן, אלא בדמות מוצרים שיועברו לעמותות נבחרות, בשווי צרכן של כ-87 אלף שקל. הסכום מתחלק ל-30 אלף שקל על עילת אי-החזר דמי המשלוח ו-35 אלף שקל על הפרת חובת הגילוי. המוצרים יחולקו לשלוש עמותות: המרכז לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, שינוע חברתי וחצר נשית, וזאת בתוך חצי שנה מיום מתן פסק הדין.
"דרך הולמת לסיום תיק זה"
בית המשפט קיבל את עמדת הצדדים ואישר את ההסתלקות מהתביעה, אך לא בלי הערות משלו. בפסק הדין נכתב כי "לכאורה עמדה למבקשת עילת תביעה", אך מכיוון שהחברה "נטלה אחריות לתיקון הפגמים הנטענים והתחייבה להסדיר את התנהלותה". לאור העובדה שהיקף הלקוחות שנפגעו בפועל היה קטן יחסית, מצא השופט כי הסתלקות היא "דרך הולמת לסיום תיק זה".
לגבי הגמול ושכר הטרחה, קבע בית המשפט כי הבקשה "תרמה באופן ממשי להקפדה על קיום הוראות הדין... והרתעה מפני הפרתן", ואישר תשלום גמול של 2,000 שקל למבקשת ושכר טרחה של 18 אלף שקל בתוספת מע"מ לבאי כוחה, אם כי הוא שינה את מועדי התשלום כך שמחצית משכר הטרחה תשולם רק לאחר שהחברה תוכיח בתצהיר שהיא אכן ביצעה את מלוא ההתחייבויות שלה, כולל אישורים מהעמותות על קבלת המוצרים. בנוסף, החברה תשפה את המבקשת בהוצאות משפט קודמות בסכום של 2,500 שקל, אך השופט סירב לפטור אותה מתשלום החלק השני של אגרת בית המשפט, בנימוק שכבר התקיים דיון מלא בתיק והושקע בו זמן שיפוטי לא מבוטל.
