מחלוקת בעליון על משמעות שינוי התנהגותו של נתבע ייצוגי

מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון, רות רונן ויחיאל כשר, לגבי משמעות שינוי התנהגותו של נתבע בתביעה ייצוגית לאחר הגשת הבקשה או אישורה. רונן סבורה, כי שינוי כזה עשוי להוביל לכך שהנתבע יחויב בהוצאות במסגרת הסתלקות מתוגמלת. כשר אומר, כי יש לקבוע זאת בזהירות, מחשש שהדבר ימנע שינוי התנהגות.

רונן: לא הודאה, אבל יש השלכות

רונן אומרת: "החלטתו של נתבע ייצוגי לשנות את אופן פעולתו עשויה לנבוע ממגוון שיקולים - משפטיים, עסקיים או מעשיים - ואין בה, כשלעצמה, משום הודאה כי התנהלותו הקודמת הפרה את הדין. כך במיוחד כאשר הדין אינו מכתיב דרך פעולה אחת ויחידה, אלא מאפשר לבחור בין חלופות שכל אחת מהן עולה בקנה אחד עם דרישותיו.

"בנסיבות כאלה, עצם בחירתו של הנתבע לעבור מחלופת פעולה אחת לאחרת אינה מלמדת בהכרח כי הדרך שבה פעל קודם לכן הייתה בלתי חוקית. זאת, אף אם על פני הדברים ניתן - במישור הקשר הסיבתי - לשייך את השינוי האמור להגשת התובענה;  ואף אם שינוי זה נועד לצמצם את החשיפה המשפטית שבה מצוי הנתבע לאור הגשתה של בקשת האישור".

יחד עם זאת, ממשיכה רונן, "על הנתבע להביא בחשבון במסגרת שיקוליו כי לשינוי כאמור עשויות להיות השלכות. השלכות אלה יכולות להיות רלוונטיות לעניין המשך בירורו של ההליך הייצוגי; ושינוי ההתנהגות אף עשוי להשליך על אפשרות חיובו כתוצאה מכך בתשלום גמול ושכר טרחה. 

"כך, כאשר התובע המייצג סבור כי שינוי התנהלותו של הנתבע הביא לכך שההליך הייצוגי מיצה את עצמו – הוא עשוי לבקש להסתלק מבקשת האישור. יתרה מכך, הוא אף עשוי לבקש כי ייפסקו לזכותו גמול ושכר טרחה בטענה כי שינוי ההתנהלות של הנתבע השיג את אחת התכליות המרכזיות שבבסיס ההליך הייצוגי שהוא הגיש – קרי אכיפת הדין".

רונן מוסיפה: "כאשר מדובר בנתבע שסבור שמדובר בבקשת אישור שאין בה ממש - עליו לקבל החלטה: הוא רשאי לשנות את התנהלותו, תוך שהוא נוטל על עצמו סיכון שמבקש האישור יסתלק מהבקשה כתוצאה מכך ושבית המשפט יפסוק לזכות מבקש האישור גמול ושכר טרחה משום שהביא לשינוי בהתנהלות הנתבע; או שהנתבע יכול לבחור לעמוד על המשך בירור טענותיו (תוך נטילת הסיכון שהן יידחו)".

כשר: ללא ללכת שבי

כשר אומר, כי שינוי התנהגות אכן עשוי להצדיק פסיקת הוצאות לחובת הנתבע. "ואולם, סבורני כי במקרה שבו משיב לבקשה לאישור תובענה כייצוגית משנה את התנהגותו לאחר הגשתה, אך ממשיך לכפור באחריותו, קיים חשש כי תיווצר נטייה להסיק מעצם שינוי ההתנהגות ש'היו דברים בגו' - דהיינו, שבבסיס בקשת האישור עמדה עילה טובה (או למצער עילת תביעה לכאורה). נטייה זו, אף שהיא טבעית, מחייבת לדעתי זהירות יתרה, כדי שלא נלך שבי אחריה".

לדברי כשר, "קיים חשש כי ידיעת המשיב שלפיה שינוי בהתנהגותו עלול להתפרש כהודאה בכך שהטענות שנטענו כנגדו בבקשת האישור היו מבוססות, תרתיע משיבים פוטנציאליים מלשנות את התנהגותם לאחר הגשת הבקשה, אף כאשר יש בשינוי ההתנהגות כדי להיטיב עם חברי הקבוצה". לכן, במקרים כאלה על בית המשפט להקפיד יותר על קיומו של התנאי בדבר קיומה של עילת תביעה לכאורה, בטרם יאשר הסתלקות מתוגמלת.

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת קלינטיקה, על אישור הסתלקות מתוגמלת מתביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות אחרות. התביעה הוגשה בטענה שחברות אלו מפרות את חובתן למחזר אריזות. קלינטיקה וכמה מן הנתבעות האחרות התקשרו בעקבות זאת עם חברת תמיר לצורך טיפול באריזות, והסכימו לשלם כמה אלפי שקלים לתובעים ועורכי דינם. קלינטיקה טענה שלא הייתה עילה לתביעה נגדה ושאין מקום לחייב אותה בתשלום בסך 15,000 שקל.

• שני עשורים לחוק תובענות ייצוגיות: הצלחה גדולה שמחייבת תיקון
• אושרה ייצוגית נגד פלאפון על אי-יידוע לקוחות עסקיים בתום תקופת ההנחה

בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את ההסתלקות המתוגמלת גם מול קלינטיקה, והשופט עופר גרוסקופף דחה את ערעורה, בהסכמתם של רונן וכשר. קלינטיקה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את קלינטיקה ייצג עו"ד ירון גרשון, ואת התובעים - עוה"ד אסף פינק ואיתי ארגוב.