קבוצת הבייסבול שנסחרת בוול סטריט לפי 3.3 מיליארד דולר, וקונה פרטי היה משלם כפול
המניה עלתה כ-25% מתחילת השנה ועדיין משקפת שווי של 3.3 מיליארד דולר, בזמן שקבוצות בייסבול מקבילות עברו ידיים סביב 4 מיליארד. חישוב לפי מכפילי ההכנסות של אותן עסקאות, בתוספת הנדל"ן ובניכוי החוב, מגיע ליותר מ-100 דולר למניה. מנגד ממתינים סכסוך עבודה שעלול למחוק עונה שלמה, חוזה שידורים חלש ובעל שליטה בן 85 שאין לו סיבה למהר
בשוק האמריקאי קיימות בדיוק שתי דרכים להחזיק קבוצת ספורט מקצוענית דרך חשבון מסחר רגיל, ואחת מהן היא אטלנטה בראבס הולדינגס. החברה מחזיקה בקבוצת הבייסבול של אטלנטה ובמתחם הנדל"ן שנבנה סביב האצטדיון הביתי שלה, והמניה חסרת זכות ההצבעה שלה נסחרת סביב 50 דולר. השווי שנגזר מכך עומד על כ-3.3 מיליארד דולר, אחרי עלייה של כ-25% מתחילת 2026 וטווח מסחר שנתי שנע בין 37.76 ל-54.46 דולר. מי שמניח את המספר הזה לצד מה שקורה בשוק הפרטי של קבוצות ספורט מגלה פער שקשה להתעלם ממנו.
קבוצת לוס אנג'לס איינג'לס עברה ידיים בעסקה שגילמה לה שווי של כ-4 מיליארד דולר, ומוקדם יותר השנה נמכרה סן דייגו פדרס במחיר דומה. קבוצות ספורט נמדדות במכפיל הכנסות במקום במכפיל רווח, מפני שהרווח החשבונאי שלהן דל בכוונה תחילה. עסקת האיינג'לס שיקפה סביבות פי עשרה מהכנסות שנתיות של כ-400 מיליון דולר. הפעילות הספורטיבית של בראבס מייצרת כ-650 מיליון דולר בשנה, וכשמצמידים לה את אותו מכפיל מתקבל שווי של כ-6.5 מיליארד דולר לקבוצה לבדה.
למספר הזה מצטרף הנדל"ן. המתחם המסחרי שנבנה סביב האצטדיון הוערך בכ-1.25 מיליארד דולר בהערכה שפורסמה בשנה שעברה, ומנגד רובץ על החברה חוב נטו של קרוב ל-700 מיליון דולר. חיבור שלושת המרכיבים מוביל לשווי של יותר מ-100 דולר למניה, כלומר בערך כפול מהמחיר שבו הנייר נסחר עכשיו. זהו בדיוק סוג החישוב שמושך משקיעי ערך, וזו הסיבה שהמניה יושבת בתיקים של קרנות המתמחות בפערים בין שווי בורסאי לשווי כלכלי.
הפער הזה קיים מסיבות טובות. הרווח הנקי של החברה הסתכם בכ-50 מיליון דולר בשנה החולפת, מספר זעום מול שווי של מיליארדים, שמקשה על כל ניתוח המבוסס על מכפילי רווח. מעל הכול מרחף סכסוך העבודה בליגה: בעלי הקבוצות דוחפים להכנסת תקרת שכר מהסוג שקיים בפוטבול, בכדורסל ובהוקי, איגוד השחקנים מתנגד בתוקף, והתרחיש של השבתה שתמחק את עונת 2027 כולה מונח על השולחן. עונה שמתבטלת היא הכנסות שמתאדות, והיא גם מרחיקה כל מועד אפשרי למכירה.
הבעיה המבנית השנייה היא הטלוויזיה. חוזה השידורים הארצי של הבייסבול קטן בהרבה מזה של הפוטבול והכדורסל, וזה ההסבר המרכזי לכך שקבוצות בייסבול התייקרו בקצב איטי יותר מקבוצות בליגות האחרות בשנים האחרונות. הן הפכו למניות הערך של עולם הספורט. החוזה הנוכחי מסתיים ב-2029, ושם מרוכז עיקר סיפור הצמיחה, שכן הפופולריות של הענף עדיין רחוקה ממיצוי מסחרי מלא. מי שקונה את המניה היום מהמר על משא ומתן שייפתח בעוד שלוש שנים. להרחבה: סופרבול 2026 והמאבק על הכיס של המהמר האמריקאי
הגורם השלישי נוגע לשליטה. ג'ון מאלון, בן 85, מחזיק בפחות מ-7% מההון ושולט בכ-50% מזכויות ההצבעה באמצעות מניות B שנושאות עשרה קולות כל אחת. איש המדיה הוותיק נחשב ידידותי לבעלי מניות המיעוט וכבר מכר בעבר חלקים מהאימפריה שבנה כשהמחיר הצדיק זאת, אבל התנהלותו בשנה החולפת משדרת סבלנות. הוא מרוצה מההנהלה הנוכחית, וסביר שיעדיף להמתין לתוצאות המשא ומתן מול איגוד השחקנים לפני שיבחן הצעות רכישה.
יש לו גם שיקול כספי מובהק לשבת בשקט, והוא מס. מאלון מחזיק בקבוצה כשני עשורים, בסיס העלות שלו נמוך מאוד, ומכירה במזומן לקבוצת רוכשים מיליארדרית תייצר חבות מס רווחי הון כבדה. אם ההחזקה בהיקף של כ-300 מיליון דולר תישאר בידיו עד סוף ימיו, היורשים יקבלו התאמת בסיס עלות ויחמקו מאותו מס לחלוטין. מבנה תמריצים כזה מסוגל לדחוף את מועד העסקה קדימה בשנים, וזה שיקול שמשקיעים המהמרים על מכירה קרובה נוטים להמעיט בערכו.
בתוך המבנה הזה נפתח גם פער בין סוגי המניות עצמם. מניית A, המקנה קול אחד, נסחרת סביב 55 דולר, בעוד המניה חסרת זכות ההצבעה נסחרת סביב 50. חמישה דולרים הם המחיר שהשוק גובה על זכות הצבעה שיכולת ההכרעה שלה מול רוב של 50% בידי בעל שליטה יחיד שואפת לאפס. עבור מי שקונה את הסיפור הכלכלי, הנייר הזול יותר הוא הבחירה ההגיונית.
שינוי נוסף נכנס לתוקף בשנה הבאה ועשוי דווקא לזרז החלטה. כלל מס חדש ימנע מהחברה לנכות את עלות חמשת העובדים בעלי השכר הגבוה ביותר, ובקבוצת ספורט מדובר בשחקני הליבה. העלות האפקטיבית של הרכבת סגל תחרותי עולה בעקבות זאת, וזה מחזק את הטענה שבעלות על קבוצת ספורט מתאימה יותר לגוף פרטי מאשר לחברה ציבורית המדווחת רבעון אחר רבעון. פתרון חקיקתי או רגולטורי עדיין אפשרי, ובינתיים הכלל עומד בעינו.
ההשוואה למדיסון סקוור גארדן ספורטס, הבעלים של הניקס והריינג'רס, ממחישה כמה הפרט הזה משנה. גם שם נסחרת החברה מתחת לשווי הנכסים המשוער שלה, אבל בעל השליטה שם שלל בפירוש מכירה של אחת מהקבוצות, ובהיעדר אירוע מימוש אפשרי הפער נותר תיאורטי לגמרי. אצל בראבס הדלת פתוחה, גם אם היא נפתחת לאט מאוד. להרחבה: החתונה של טיילור סוויפט, עוד ניצחון עסקי למדיסון סקוור גארדן
מי שקונה כאן מקבל נכס נדיר שערכו עולה בהתמדה, ומשלם על כך במטבע של סבלנות ארוכה ובחשיפה לסכסוך עבודה שמסוגל למחוק עונה שלמה. הצד השני של אותו מטבע הוא שבשוק שבו קבוצות ספורט הפכו לנכס הראווה המבוקש ביותר בידי מיליארדרים, הקונה הפוטנציאלי כמעט תמיד נמצא. להרחבה: הקשר המפתיע בין שוק המניות לסופרבול
