הכלכלה ההודית בשיא של עשרה רבעונים, והמדד יורד 10%
צמיחת הרווח של החברות ההודיות בשיא של עשרה רבעונים, היצוא וההשקעות עולים בשיעורים דו ספרתיים והרופי התייצב, ובכל זאת המדד יורד כ-10% מתחילת השנה וקרוב ל-20% מהשיא; ההסבר נמצא בהרכב המדד ולא בכלכלה, ואותה אריתמטיקה בדיוק עובדת גם על מי שמחזיק מדד בתל אביב
הכלכלה ההודית מספקת בדיוק את מה שמשקיע היה מבקש. צמיחת הרווח של החברות הגיעה לשיא של עשרה רבעונים, יצוא הסחורות וההשקעות הפרטיות עלו בשיעורים דו ספרתיים בהשוואה לשנה שעברה, והרופי התייצב אחרי תקופה קשה. ובכל זאת, קרן הסל שעוקבת אחרי מדד MSCI הודו יורדת כ-10% מתחילת השנה, וקרוב ל-20% מהשיא שנרשם לפני שנתיים.
הפער בין הכלכלה למדד חשוב במיוחד במסלול מחקה: תוצר שצומח ומדד שעולה הם לא אותו דבר. תוצר שצומח ומדד שעולה אינם אותו דבר, והמרחק ביניהם נקבע בדרך כלל בדבר אחד: מי בדיוק נמצא בתוך המדד.
מה הודו עשתה נכון
קודם כול, מה הודו עשתה נכון. המלחמה באיראן פגעה קשות באספקת הנפט, הגז והדשנים שלה, והממשלה ספגה חלק גדול מהזעזוע בעזרת הפחתת מסים. יתרות המטבע של המדינה, יותר מ-700 מיליארד דולר, אפשרו לה לעשות את זה בלי לאבד שליטה, ושיעור האינפלציה השנתי נשאר עד כה מתחת ל-5%.
הבנק המרכזי ההודי היה יצירתי אף יותר. כדי לעצור את הדימום של הרופי הוא פתח תוכנית שמיועדת להודים שחיים מחוץ למדינה, והציע להם להפקיד דולרים בבנקים הודיים בריבית של כ-6%. את הדולרים האלה המיר לרופי שהבנקים הלוו הלאה בריבית ממוצעת של כ-9%. התוכנית גייסה יותר מ-120 מיליארד דולר, פי שניים מהיעד המקורי, והיא נחשבת לאחד המהלכים המוצלחים שנעשו בשוק מתעורר מאז פרוץ משבר הורמוז.
ואיפה המדד נתקע
אז למה המניות לא משתפות פעולה. התשובה נמצאת בהרכב המדד, ולא בכלכלה. שש מתוך 15 החברות הגדולות במדד הן בנקים, והם עדיין מתאוששים מהאטה ברווחים ובצמיחה שעברה עליהם בשנה שעברה. הגדול מכולם, HDFC, נמצא במאבק ניהולי פנימי מאז המיזוג עם חברת האם שלו ב-2023, וגם היושב ראש וגם המנכ"ל עזבו השנה. המניה איבדה כ-30%.
שתי מניות בכירות נוספות במדד, אינפוסיס וטאטא קונסלטנסי, הן חברות מיקור חוץ בתחום טכנולוגיית המידע, והן נלכדו בגל הירידות שעובר על עולם התוכנה הגלובלי. כלומר שלוש קבוצות כבדות במדד סובלות משלוש בעיות שאין להן קשר לצמיחה ההודית עצמה, ויחד הן מספיקות כדי למשוך את כל המדד למטה.
בינתיים הכסף שמחפש את הסיפור ההודי זז למקומות אחרים. מנהלי השקעות מתארים מעבר לחברות בינוניות, ובהן חברות פינטק שנהנות מהתשתית הדיגיטלית הממשלתית לתשלומים, ורשתות קמעונאות שמאחדות שווקים מפוצלים מול אוכלוסייה של מיליארד וחצי איש. אחת ממניות הפינטק הבולטות עלתה ביותר מ-50% מאז תחילת יוני.
הסיכונים שמעל
מול זה עומדים כמה סיכונים ברורים. נפט במאה דולר לחבית הוא משהו שאפשר לספוג לזמן מוגבל, ואם המלחמה תימשך, המרווח התקציבי יצטמצם. האינפלציה בהודו כבר עלתה ביותר מנקודת אחוז מאז פרוץ הלחימה בסוף פברואר, ועונת מונסון חלשה מהרגיל עלולה לייקר את מחירי המזון ולהוסיף שכבה נוספת.
הסיכון השני מגיע מוושינגטון. אם הפדרל ריזרב יעלה ריבית, הבנק המרכזי ההודי ייאלץ להדק גם הוא כדי להגן על המטבע, וזה יבלום את הצמיחה בדיוק ברגע שהיא מתפקדת. סגירת צינור הנפט הסעודי ממחישה כמה מהר התרחיש הזה יכול להתהדק.
ולמה זה נוגע לישראלים
ולמה זה נוגע למי שיושב בישראל. ראשית, כי הודו נמצאת בתיק של הרבה יותר אנשים ממה שנדמה. כל מי שמחזיק מסלול שווקים מתעוררים בקרן ההשתלמות או בקופת הגמל מחזיק חשיפה משמעותית להודו, בלי שבחר בה ובלי שקרא על HDFC מימיו.
שנית, ואולי חשוב מכך, כי אותה אריתמטיקה בדיוק עובדת גם כאן. מדדי המניות המובילים בתל אביב נשענים במידה רבה על בנקים ועל חברות ביטוח, כך שביצועי המדד המקומי מספרים בראש ובראשונה את סיפור הסקטור הפיננסי, ולא את סיפור הכלכלה הישראלית. מה שקרה בקוריאה הדרומית הוא דוגמה מהכיוון ההפוך, של מדד שזינק בזכות ריכוזיות סקטוריאלית שדווקא עבדה לטובתו.
ושלישית, כי צריך לומר גם את הצד השני. אחרי ירידה של 20% מהשיא, כשהרווחים בשיא של עשרה רבעונים, התמחור ההודי נראה נוח בהרבה ממה שהיה. הבעיה אינה הערך אלא העיתוי: אין כרגע אירוע ברור שיצית את המהלך. לבנקים יש סיכוי סביר לרבעונים טובים כשהם יתחילו להלוות את הכסף שהגיע מהתפוצה, וסוג הזרז שחסר.
למי שמחפש מסקנה מעשית: אל תקנו כלכלה, קנו מדד, והבינו מה יש בתוכו. הודו היא הדוגמה החדה ביותר כרגע לכך שהשניים האלה יכולים לנוע בכיוונים הפוכים במשך שנתיים שלמות. גם בדוחות האמריקאיים מתברר השבוע שהמספר שרואים בשורה התחתונה אינו תמיד מה שנראה.
