איסורי יבוא, מכסי נגד ובורסה שממשיכה לעלות: מה מסביר את השקט בשוק הקנדי
מלחמת הסחר בין ארצות הברית לקנדה עברה השבוע שלב. וושינגטון כבר לא מסתפקת במכסים, והיא אסרה על יבוא של שורת מוצרים קנדיים ובהם אופנועים, מולסה ואבקת חלבון, וגם הוציאה מוצרים שמקורם בקנדה מרשימת הרכש של סוכנויות ממשלתיות. איסור יבוא הוא כלי שמשתמשים בו בדרך כלל בסנקציות או כשמתפרצת מחלה בבקר, לא בוויכוח מסחרי בין שתי כלכלות שכנות.
אוטווה כבר השיבה קודם לכן במכסי נגד על סחורות אמריקאיות בהיקף של עד 20 מיליארד דולר, וזה קרה אחרי שסבב שיחות סחר התפוצץ ברגע האחרון. ובכל זאת, אם מסתכלים על שוק המניות הקנדי, קשה לדעת שמשהו קורה בכלל.
המדד עולה כאילו כלום
קרן הסל הגדולה שעוקבת אחרי מדד המניות של קנדה עלתה 3.2% בשלושת החודשים האחרונים. קרן הסל המקבילה על ה-S&P 500 עלתה באותה תקופה 3.7%. פער של 0.5% בין מדינה שנמצאת תחת מתקפת סחר לבין המדינה שמנהלת אותה אינו מה שהיה מצופה.
ההסבר אינו פסיכולוגי אלא מבני, והוא יושב בהרכב המדד. הבורסה בטורונטו נשלטת על ידי שלושה סקטורים: אנרגיה, חומרי גלם ופיננסים. אלה בדיוק הסקטורים שכמעט לא נגעו בהם בוויכוח המסחרי, ואלה גם הסקטורים שנהנים כרגע מביקוש חזק לסחורות וממחירי נפט גבוהים.
הסקטורים שכן נמצאים בקו האש, ובהם רכב, פלדה, אלומיניום ועץ, מהווים יחד פחות מ-10% ממדד המניות הקנדי. כלומר המדד אינו מייצג את החלק של הכלכלה שסופג את המכה, אלא דווקא את החלק שממשיך לעבוד.
ובשטח המספרים כבר זזים
בשטח המצב נראה אחרת לגמרי. מעבר לענפים הגדולים, גם עסקים קטנים ובינוניים נסחפים פנימה, עד לרמה של יצרני דבש שמוצאים את עצמם מול חסמים חדשים. הנזק מתפזר על הרבה מאוד שחקנים קטנים שאינם נמצאים בשום מדד.
והמספרים המקרו-כלכליים כבר זזים. שיעור המכס האפקטיבי על סחורות קנדיות עלה מ-5% לפני חודש ל-7.5%, והוא צפוי להגיע ל-9.5% אם יוטלו בינואר גם המכסים על הרכב. אם המצב הזה יישאר, ההערכות מדברות על פגיעה של 0.4% בצמיחה ברבעון השלישי, 0.5% ברבעון הרביעי ו-0.6% ברבעון הראשון, ועל עלייה באבטלה מ-6.4% ל-7.2% בתוך חצי שנה.
יש גם נזק שקנדה גורמת לעצמה. ניתוח של בית מחקר כלכלי מצא שחברות קנדיות יספגו לפחות מחצית מהעלות של מכסי הנגד שאוטווה הטילה, דרך שחיקת מרווחים ודרך התייקרות של מוצרי ביניים כמו מכונות וחומרי בנייה. מכס שמוטל על היריב מגיע בסוף גם לדוחות של החברות המקומיות.
הסיכון האמיתי אינו המכס
הסיכון האמיתי אינו המכס עצמו אלא ההסכם שמתחתיו. הסכם הסחר בין ארצות הברית, מקסיקו וקנדה מסדיר סחר בהיקף של עד 1.8 טריליון דולר, וארצות הברית החליטה לא לחדש אותו. ההסכם תלוי כרגע באוויר.
- מלחמת הסחר של קנדה: כשהכעס על טראמפ גובר על ההיגיון הכלכלי
- אנברידג' רוכשת את פעילות הנפט של טאלגראס תמורת 2.55 מיליארד דולר
אם וושינגטון תתחיל בפועל בתהליך היציאה, שאורך שישה חודשים, ההערכות מדברות על מיתון עמוק בקנדה בסדר גודל של שנות ה-90. בנוסף, קנדה עלולה למצוא את עצמה בעמדת נחיתות מול מקסיקו, שתוכל לחתום הסכם דו-צדדי עם ארצות הברית ולקבל מכסים נמוכים יותר. חברות שבנו במשך עשורים שרשראות אספקה משולבות יצטרכו להחליט מחדש איפה להשקיע.
בדיוק מהסיבה הזו רוב האנליסטים מעריכים שהסיכוי לצעד כזה נמוך, כי הכאוס שהוא ייצור יפגע גם בשוק האמריקאי. מה שכן נחשב סביר יותר הוא הודעה פורמלית מראש, שתשמש קלף מיקוח. תרחיש אחד שמדובר עליו הוא עסקה שבה קנדה מאשרת צינור נפט, פותחת גישה למינרלים קריטיים ומקימה מרכזי נתונים שיקלו על עומס התשתיות בארצות הברית, ובתמורה חוזרים למכס אפס. שני הצדדים יוכלו להציג את זה כניצחון.
ומה הלקח למשקיע הישראלי
בינתיים יש לקנדה כרית לא רעה. מצבה הפיסקלי נחשב לאחד החזקים במדינות ה-G7, וזה נותן לממשלה מרחב לספוג חלק מהמכה בטווח הקצר. במקביל היא מזרזת לוחות זמנים של פרויקטי תשתית ומנסה לגוון את שותפות הסחר שלה, אבל אלה מהלכים שמניבים תוצאה בעוד שנים ולא ברבעון הבא. ההתקרבות של קנדה לסין היא חלק מאותו ניסיון, והיא כבר ייצרה בעבר איומי מכסים נוספים.
ולמשקיע הישראלי יש כאן לקח שחורג מקנדה. מי שקונה קרן סל על מדינה שלמה חושב שהוא קונה פיזור גיאוגרפי, ובפועל הוא קונה תמהיל סקטוריאלי. במקרה הקנדי, קניית המדד היא במידה רבה הימור על סחורות ועל בנקים, ולא הימור על הכלכלה הקנדית. זה עבד מצוין בשלושת החודשים האחרונים, ובדיוק אותו מבנה היה עובד נגדך אילו מחירי הנפט היו יורדים.
ויש גם סייג שכדאי לזכור. השקט הזה מותנה. אם המכסים יישארו לאורך זמן, קצב מתן האשראי יואט ואיכות תיקי ההלוואות של הבנקים תיפגע, והבנקים הם משקל כבד במדד. כלומר בדיוק הסקטור שמגן על המדד היום הוא זה שיעביר אליו את הנזק בהמשך.
