הנשק שטראמפ עדיין לא מפעיל נגד איראן: הבנקים הסיניים

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, רוצה לחנוק את איראן כלכלית ולהכריח אותה לפתוח מחדש את מצר הורמוז, אבל הכלי החזק ביותר שנמצא בידיו הוא גם המסוכן ביותר: פגיעה בבנקים הסיניים שעוזרים להעביר את הכסף עבור הנפט האיראני.

בחודשים האחרונים ארה"ב סוגרת והולכת את המעגל סביב איראן. היא פוגעת במכליות, בחברות ספנות, בחלפני כספים, בחברות קש, בבנקים קטנים ובגופים פיננסיים במדינות שלישיות. המטרה פשוטה: לא מספיק למנוע מאיראן למכור נפט, צריך גם למנוע ממנה לקבל את הכסף. אבל בקצה השרשרת נמצאת סין.

סין היא כבר שנים הלקוחה המרכזית של הנפט האיראני. לפני המלחמה היא רכשה את הרוב הגדול של החביות שאיראן הצליחה להוציא לחו"ל, חלק גדול מהן באמצעות בתי זיקוק עצמאיים, מתווכים, חברות קש ומערך של מכליות שמטשטש את מקור הנפט. כל עוד הכסף הסיני ממשיך להגיע, לאיראן נשאר חמצן.

איראן יכולה למכור נפט - השאלה היא איך היא מקבלת את הכסף

הבעיה של איראן היא לא רק למצוא קונה. תחת הסנקציות האמריקאיות, עסקת נפט רגילה כמעט בלתי אפשרית. בנק גדול שמבצע העברה עבור חברה איראנית מסתכן באיבוד הגישה למערכת הפיננסית האמריקאית, לדולרים ולבנקים בארה"ב. לכן נבנתה במשך השנים מערכת חלופית.

הנפט עובר דרך חברות שונות, לעיתים משנה מסמכים וזהות בדרך, מועבר בין מכליות בים ומגיע בעיקר לסין. הכסף לא בהכרח חוזר ישירות לטהרן בדולרים. חלק מהעסקות נעשות ביואן, חלקן דרך חשבונות של חברות סיניות והונג קונגיות, חלקן דרך חלפנים וחברות קש, ובחלק מהמקרים הכסף משמש ישירות לרכישת סחורות ושירותים עבור איראן.

זאת מערכת מסורבלת, יקרה ולא שקופה, אבל היא עבדה במשך שנים. וזה בדיוק מה שמשרד האוצר האמריקאי מנסה לפרק.

האמריקאים כבר התחילו לעבור לבנקים

בסוף אוגוסט ארה"ב השיקה את מבצע "Economic Outcast", שמטרתו לנתק את איראן כמעט לחלוטין מהמערכת הפיננסית העולמית. מאז וושינגטון כבר עברה מאיומים לצעדים בפועל. היא פעלה נגד הפעילות של Banque Misr באיחוד האמירויות, בטענה שהבנק העביר סכומים גדולים עבור גורמים איראניים, ובהמשך הטילה סנקציות על גולדן גלובל, בנק השקעות טורקי שלטענת האמריקאים סייע להעביר כספים הקשורים לסחר בין סין לאיראן.

המסר ברור: בנק שמאפשר לאיראן להעביר כסף עלול לאבד את הגישה שלו לדולר ולמערכת הפיננסית האמריקאית. עבור בנק בינלאומי זו כמעט מכת מוות. גם בנק שאין לו פעילות משמעותית בארה"ב תלוי לעתים קרובות בבנקים אמריקאיים לצורך סליקת דולרים, תשלומים בינלאומיים ומימון סחר.

זו הסיבה שסנקציות משניות הן חזקות כל כך. ארה"ב לא צריכה לאסור על חברה סינית לקנות נפט איראני. היא יכולה לומר לה: אתם יכולים לעבוד עם איראן, או לעבוד עם המערכת הפיננסית האמריקאית. קשה מאוד לעשות את שניהם.

• טראמפ לא מתחרט על המלחמה באיראן; הסנקציות הבאות מכוונות לבנק גדול
• 10 מיליארד דולר בקריפטו: זו התוכנית של איראן לעקוף את הסנקציות של ארצות הברית

אז למה לא לפגוע פשוט בבנקים הגדולים בסין?

כאן טראמפ מגיע לבעיה. פגיעה בבנק קטן בטורקיה או בגוף פיננסי באמירויות היא דבר אחד. הטלת סנקציות על בנק סיני גדול היא דבר אחר לגמרי. הבנקים הגדולים בסין הם מהגופים הפיננסיים הגדולים בעולם. הם מממנים סחר בינלאומי בהיקפים עצומים, עובדים עם חברות אמריקאיות ואירופיות ומחזיקים קשרים עמוקים עם המערכת הפיננסית העולמית.

אם ארה"ב תנסה לנתק בנק סיני גדול מהדולר, היא פוגעת לא רק באיראן. היא יכולה ליצור זעזוע בסחר העולמי. גם התגובה הסינית עלולה להיות חריפה. בייג'ין כבר מתנגדת לסנקציות האמריקאיות וטוענת שמדובר בצעדים חד-צדדיים שאינם מחייבים אותה. סין יכולה להגיב באמצעות מגבלות על חברות אמריקאיות, חומרי גלם קריטיים, מינרלים נדירים או צעדים נגד בנקים וחברות שפועלים בשטחה.

לכן האיום גדול הרבה יותר מהפעולות שבוצעו עד עכשיו. טראמפ כבר נשאל אם הוא מתכוון להטיל סנקציות גם על בנקים סיניים, והשאיר את האפשרות פתוחה. שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, אמר שאף גוף אינו מחוץ לטווח הסנקציות האמריקאיות. אבל בינתיים האמריקאים נזהרים.

הנפט הופך את ההחלטה לעוד יותר קשה

יש סיבה נוספת לזהירות: מחיר הנפט. הברנט כבר נסחר במחיר של יותר מ-100 דולר לחבית, בעקבות הפגיעה בתנועה דרך הורמוז וההסלמה האחרונה באזור. אם ארה"ב תצליח לנתק גם את מה שנותר מיצוא הנפט האיראני, היא עלולה להוציא עוד חביות מהשוק בדיוק בתקופה שבה האספקה כבר לחוצה.

מבחינת טראמפ זו דילמה לא פשוטה. מצד אחד הוא רוצה להפסיק את הכנסות הנפט של איראן וללחוץ על המשטר. מצד שני, אם הצעד יקפיץ את הנפט ל-120 או 130 דולר, האמריקאים עצמם ישלמו יותר בתחנות הדלק, האינפלציה תעלה והבנק הפדרלי יצטרך להחזיק ריבית גבוהה יותר.

• הטלפון של 100 דולר נעלם מהשוק
• החוזים עולים ב-0.8%, הנפט נופל ב-3%; אורקל קופצת ב-6.5%

כלומר אותו מהלך שאמור להחליש את איראן יכול להפוך לבעיה כלכלית בתוך ארה"ב. וזה גם מסביר למה הממשל מתקדם בהדרגה. במקום לסגור ביום אחד את כל המערכת שמשרתת את איראן, האמריקאים מפעילים לחץ על בנק אחד, חברת שילוח אחרת, בית זיקוק, חברת קש או מתווך ומנסים לגרום לאחרים לצאת מהעסק מרצונם.

הורמוז הוא היעד

הסנקציות אינן מנותקות מהמלחמה. הן נהפכו לחלק מרכזי מהניסיון האמריקאי לפתוח מחדש את מצר הורמוז. לפני המלחמה עברו דרך המצר בערך חמישית מהנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם. מאז, התנועה ירדה בחדות והמחסור באספקה דוחף את מחירי האנרגיה למעלה.

ההערכה האמריקאית היא שגם אם איראן יכולה להתמודד עם תקיפות צבאיות במשך זמן רב, יהיה לה קשה יותר להתמודד בלי הכנסות מנפט, בלי גישה למטבע זר ובלי יכולת לממן יבוא.

הריאל האיראני כבר נחלש מאוד, האינפלציה גבוהה והמשק סובל ממחסור במטבע זר. גם איראן עצמה מבינה שהחוליה הקריטית היא הכסף. הבנק המרכזי האיראני הודיע באחרונה שהוא מוכן להזרים עד 2 מיליארד דולר לשוק המט"ח בניסיון לייצב את המטבע. אבל כל עוד סין ממשיכה לקנות נפט ומערכת הבנקאות והמסחר שלה מאפשרת לאיראנים להשתמש בחלק מהכסף, קשה להגיע לחנק מוחלט.

סין היא המבחן האמיתי של הסנקציות

וזו כרגע השאלה הגדולה ביותר סביב האסטרטגיה של טראמפ. קל יחסית להכריז על "הסנקציות הקשות בהיסטוריה". אבל הרבה יותר קשה להפעיל אותן נגד המדינה השנייה בגודלה בעולם.

אם וושינגטון תמשיך לפגוע רק בבנקים קטנים ובחברות מתווכות, איראן כנראה תמשיך לחפש מסלולים חדשים לכסף שלה. חברה נסגרת, אחרת נפתחת; מכלית נכנסת לרשימה שחורה, אחרת מחליפה אותה.

אם ארה"ב תלך על הבנקים והגופים הסיניים הגדולים שבאמת נמצאים במרכז התשלומים, הלחץ על טהרן יכול לעלות מדרגה. אבל אז הסנקציות נגד איראן כבר לא יהיו רק מלחמה כלכלית נגד איראן. הן עלולות להפוך לעימות פיננסי ישיר בין ארה"ב לסין - עם השלכות שיגיעו הרבה מעבר למצר הורמוז.