החות'ים מרחיבים שליטה ליד באב אל-מנדב - וזה מגיע בזמן הכי גרוע לשוק הנפט

המלחמה במזרח התיכון מתחילה לפגוע ביותר מנתיב שיט אחד, וזה הופך את הסיפור לגדול הרבה יותר מהקרבות עצמם. מצר הורמוז, שדרכו עוברת כמות עצומה מהנפט של מדינות המפרץ, כבר עובד בצורה חלקית מאוד. עכשיו גם באזור באב אל-מנדב, הכניסה הדרומית לים האדום ולתעלת סואץ, המצב הופך רגיש יותר. החות'ים השתלטו על עיר הנמל מוח'א ועל האי פרים שנמצא ממש בתוך המצר, והנוכחות שלהם באזור גדלה בדיוק בזמן שבו סעודיה ומדינות נוספות מחפשות דרכים לצמצם את התלות בהורמוז.

זה אינו אומר שבאב אל-מנדב נסגר, וגם לא שהחות'ים יכולים לעצור כל אונייה שעוברת שם. אבל מבחינת חברות הספנות, זה מספיק כדי להתחיל לחשוש. ברגע שהסיכון נראה גבוה יותר, הביטוח מתייקר, צוותים דורשים תוספות, חלק מהחברות משנות מסלול וחלקן פשוט ממתינות. בשוק הספנות עצם החשש כבר עולה כסף, עוד לפני שטיל אחד פוגע באונייה.

החות'ים מתקרבים עוד יותר לנתיב השיט

המהלך החשוב ביותר של החות'ים הוא ההשתלטות על מוח'א, עיר נמל שנמצאת קרוב מאוד לבאב אל-מנדב. משם הם המשיכו גם לאי פרים, או מאיון, שנמצא ממש בתוך נתיב השיט שמחבר בין הים האדום למפרץ עדן.

המיקום הזה חשוב מאוד. מי שנמצא שם קרוב מאוד לתנועה הימית שעוברת בין אסיה, אירופה והמזרח התיכון. יחד עם השליטה בחלקים גדולים מהחוף התימני, לחות'ים יש עכשיו יותר יכולת לעקוב אחרי אוניות, לאיים עליהן ולפעול נגדן אם יחליטו לעשות זאת.

וכבר רואים את ההשפעה. תנועת האוניות באזור ירדה בחדות, ובחלק מהימים מספר האוניות שעברו במצר היה נמוך מאוד לעומת השגרה. חברות ספנות אינן ממתינות בדרך כלל להוכחה שהמצב מסוכן, הן מגיבות מהר, במיוחד אחרי שכבר ראו בשנים האחרונות מה החות'ים מסוגלים לעשות לנתיבי השיט בים האדום.

החות'ים אומרים מצדם שאין להם כוונה לפגוע באופן כללי בסחר הבינלאומי, אבל במקביל הם ממשיכים לאיים על ספינות סעודיות ומזהירים שכל תקיפה נגדם תיענה בתגובה. מבחינת בעלי אוניות וחברות ביטוח, זה כבר מספיק כדי להעלות את רמת הסיכון.

הבעיה היא שזה קורה דווקא כשהורמוז נפגע

בימים רגילים, כשיש בעיה בים האדום, אוניות יכולות לעקוף את האזור ולשוט סביב אפריקה. זה מסלול ארוך ויקר יותר, אבל הוא קיים ומאפשר לסחר להמשיך. עכשיו גם הורמוז נמצא תחת איום, וזה משנה את התמונה.

סעודיה יכולה להעביר חלק מהנפט שלה בצינור שחוצה את המדינה ממזרח למערב ומגיע לנמל ינבוע שעל הים האדום. זה נותן לה דרך להוציא נפט בלי לעבור בהורמוז. אבל אם אותו נפט ממשיך משם לאסיה, הוא צריך לרדת דרומה ולעבור דרך באב אל-מנדב. כלומר, המסלול שאמור לעזור לסעודיה לעקוף את הבעיה בהורמוז עובר עכשיו ליד החות'ים.

וזה מה שהופך את ההתפתחויות בתימן למשמעותיות הרבה יותר. אם הבעיה מוגבלת להורמוז, למדינות המפרץ יש לפחות חלק מהחלופות. אם גם באב אל-מנדב נהיה מסוכן יותר, האפשרויות מצטמצמות ועלויות ההובלה עולות.

• החות'ים משתמשים ב-AI לפיתוח טילים
• "בית המשפט לימאות בחיפה יכול לעקל ספינת עבדים"

בן סלמאן מבין את הסיכון ופונה לטראמפ

בסעודיה מבינים היטב מה המשמעות. יורש העצר מוחמד בן סלמאן פנה פעמיים לדונלד טראמפ וביקש שארה"ב תתקוף את החות'ים.

טראמפ סירב בינתיים לפתוח חזית צבאית אמריקאית נוספת. האמריקאים מוכנים לסייע במודיעין, באיתור מטרות ובתחומים נוספים, אבל מעדיפים להימנע מכניסה מחדש למערכה גדולה בתימן בזמן שהם כבר עסוקים מול איראן ובהגנה על נתיבי השיט באזור המפרץ. טראמפ עומד מאחורי המלחמה באיראן: הסנקציות הבאות מכוונות לבנק גדול.

סעודיה מצדה כבר חזרה לפעול. חיל האוויר הסעודי תקף באזור מוח'א, והקרבות מול החות'ים התרחבו. מבחינת ריאד זו חזרה למקום שהיא ניסתה לצאת ממנו במשך שנים. המלחמה בתימן, שהחלה מבחינת סעודיה ב-2015, עלתה לה הרבה כסף והסתיימה בלי הכרעה של החות'ים. בשנים האחרונות בן סלמאן ניסה להוריד את הלהבות, להתרחק מהעימות ולהתמקד בכלכלה, בתיירות ובתוכנית הפיתוח הגדולה של הממלכה, ועכשיו החות'ים מחזירים אותו לשם.

החות'ים כבר מזמן אינם בעיה מקומית

החות'ים הוכיחו בשנים האחרונות שהם יכולים להשפיע הרבה מעבר לתימן. הם שיגרו טילים ורחפנים לטווחים ארוכים, תקפו ספינות, איימו על נמלים ופגעו בפועל בתנועת הסחר בים האדום. השליטה שלהם בשטחים נוספים ליד באב אל-מנדב נותנת להם עכשיו יותר חופש פעולה באזור שהוא מהחשובים בעולם לסחר ימי. החות'ים כבר משתמשים ב-AI לפיתוח טילים.

איראן נמצאת כמובן ברקע. הקשר בין טהרן לחות'ים נמשך שנים וכולל נשק, ידע, רכיבים, הדרכה וכסף. החות'ים אינם פועלים בכל צעד לפי הוראה איראנית, אבל ברור שהאיום שהם מפעילים על סעודיה ועל הספנות משרת גם את איראן.

• 10 הגורמים שיקבעו מה יקרה לכסף שלכם בשנה הקרובה
• מ-35 מנדטים לכלום - מה אפשר ללמוד מקריסת גנץ על הפוליטיקה הישראלית

מבחינת טהרן זו דרך יעילה להשפיע בלי לשלוח עוד כוחות בעצמה. איראן יכולה להשפיע על הורמוז, והחות'ים יכולים להשפיע על באב אל-מנדב. ביחד נוצר מצב שבו שני אזורים חשובים מאוד לתנועת הנפט והסחורות נמצאים תחת איום במקביל, וזה כבר הרבה יותר מאירוע מקומי בתימן.

ומה זה עושה למחיר הנפט?

מחירי הנפט כבר הגיבו בעצבנות. הברנט עלה מעל 107 דולר לחבית לפני שירד מעט, וה-WTI האמריקאי עבר את 100 הדולרים ואז חזר לתקן. הירידה במחיר אינה אומרת שהסיכון נעלם, השוק פשוט מנסה להבין אם החות'ים אכן מתכוונים להגביל את התנועה באזור או להשתמש בשליטה החדשה שלהם בעיקר כאיום.

אם האוניות ימשיכו לעבור כמעט כרגיל, העצבנות במחירי הנפט יכולה להיחלש. אם יהיו תקיפות נוספות, ירי על מכליות או ירידה נוספת בתנועה, המחירים יכולים לעלות שוב במהירות.

וגם בלי סגירה מלאה יש עלות. חברות הביטוח גובות יותר, חברות ספנות מעדיפות מסלולים ארוכים יותר, האוניות נמצאות יותר ימים בים ויש פחות ספינות זמינות בכל רגע נתון. כל זה מעלה את מחיר ההובלה גם אם בסופו של דבר אותה חבית נפט מגיעה ליעד. בשוק האנרגיה זה חשוב במיוחד: כשזמן ההפלגה מתארך, אותה מכלית מבצעת פחות סבבים בשנה, כלומר פחות יכולת הובלה זמינה, וזה לבדו מעלה מחירים. הנפט יורד מתחת ל-100 דולר, אז למה הדיזל בארה"ב מזנק לשיא.

סעודיה חשופה כאן יותר ממה שנראה

סעודיה היא אחת המדינות שהמצב הזה נוח להן פחות מכל. מצד אחד היא צריכה לשמור על היכולת להוציא נפט לשווקים גם אם הורמוז נפגע. מצד שני, הנתיב החלופי שלה דרך הים האדום הופך מסוכן יותר.

זה גם פוגע בתוכנית של בן סלמאן לשמור את סעודיה מחוץ לעימותים אזוריים ולהציג אותה כמדינה יציבה שמושכת השקעות, תיירות וחברות בינלאומיות. כל פעם שהחות'ים משגרים טילים, מאיימים על ספינות או מאלצים את סעודיה להחזיר מטוסים לתימן, ריאד נמשכת בחזרה לעימות שניסתה להשאיר מאחור.

וזה קורה בזמן שהממלכה מוציאה סכומים עצומים על פרויקטים פנימיים וצריכה מחיר נפט גבוה, אבל לא גבוה מדי. נפט יקר טוב להכנסות המדינה, אבל נפט שמתייקר בגלל מלחמה אזורית רחבה מייצר בעיות אחרות: אינפלציה, האטה עולמית ופגיעה בשווקים.

גם תעלת סואץ שוב בסיכון

כל מה שקורה בבאב אל-מנדב משפיע ישירות על תעלת סואץ. אונייה שמגיעה מאסיה ורוצה לעבור דרך סואץ לאירופה חייבת לעבור קודם בבאב אל-מנדב. אם חברות הספנות חוששות להיכנס לאזור, הן חוזרות למסלול הארוך סביב כף התקווה הטובה.

זה כבר קרה בשנים האחרונות, ומצרים שילמה על כך מחיר כבד. ההכנסות מתעלת סואץ ירדו במיליארדי דולרים בעקבות הירידה בתנועת האוניות, בזמן שהכלכלה המצרית ממילא מתמודדת עם שחיקה במטבע, חוב גבוה וצורך בדולרים. לאחרונה התחילו לדבר על התאוששות מסוימת בתנועה, ואם המצב ליד תימן ימשיך להחמיר, ההתאוששות הזאת יכולה להיעצר שוב.

מבחינת אירופה, המשמעות היא סחורות שמגיעות לאט יותר, עלויות הובלה גבוהות יותר ועוד התייקרות במחירים. זה רלוונטי במיוחד עכשיו, כשהאינפלציה בעולם שוב מתחילה לעלות בגלל האנרגיה.

וגם ישראל בפנים, גם בלי להילחם

ישראל כרגע נמנעת מכניסה ישירה לעימות החדש כל עוד החות'ים אינם תוקפים אותה, ומבחינה צבאית סעודיה היא זו שנמצאת בקו הראשון. אבל מבחינה כלכלית ישראל מושפעת ישירות.

באב אל-מנדב הוא המעבר שמחבר את אילת ואת הים האדום לנתיבי הסחר העולמיים. המשבר מול החות'ים כבר פגע קשה בפעילות נמל אילת ובספנות באזור, וככל שהחות'ים מתחזקים ליד המצר, קשה יותר לראות חזרה מהירה של הפעילות לשגרה.

יש לזה גם השפעה רחבה יותר על המשק הישראלי. אם מחירי הנפט וההובלה נשארים גבוהים, העלויות מגיעות ליבואנים, ליצרנים, לחברות התחבורה ובסופו של דבר לצרכנים. גם בלי לשלוח מטוסים לתימן, ישראל משלמת חלק מהמחיר דרך האנרגיה והסחר.

וזה בעצם הסיפור הגדול. החות'ים אינם חייבים לסגור את באב אל-מנדב כדי לייצר בעיה, ואינם צריכים לעצור כל אונייה או לפגוע בכל מכלית. מספיק שחברות הספנות יחשבו שהסיכון גבוה מדי. בעולם שבו הורמוז כבר פועל באופן חלקי, גם ירידה משמעותית בתנועה דרך הים האדום הופכת לבעיה עולמית, וככל ששני האזורים האלה נשארים תחת איום במקביל, כך הנפט, ההובלה והאינפלציה נשארים גבוהים יותר.