התשואות בארה"ב שוב עולות - וזה מתחיל להכביד על וול סטריט
התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים עולה לכ-4.85%, והאג"ח ל-30 שנה כבר מעל 5.3%. אלה רמות גבוהות שמתחילות להיות בעיה אמיתית למניות: המשקיע יכול לקבל כמעט 5% מאג"ח ממשלתית, החברות משלמות יותר על חוב, המשכנתאות מתייקרות והמכפילים הגבוהים בוול סטריט נראים
פחות נוחים. הנפט באזור 100 דולר והגירעון האמריקאי הגדול מוסיפים עוד סיבות לתשואות להישאר גבוהות
הסיפור שמתחיל להטריד את וול סטריט נמצא שוב בשוק האג"ח. התשואה ל-10 שנים מגיעה לכ-4.85%, הגבוהה מאז 2023, והתשואה ל-30 שנה כבר מעל 5.3%. אלה רמות שהשוק יכול לחיות איתן לתקופה מסוימת, אבל ככל שהן נשארות גבוהות יותר הן מתחילות לעבור כמעט לכל חלק בכלכלה.
כשאג"ח ממשלת ארה"ב נותנת כמעט 5% בשנה, מניות צריכות להציע למשקיע משהו הרבה יותר מעניין כדי להצדיק את הסיכון. חברה שנסחרת במכפיל רווח של 25 נותנת תשואת רווח של בערך 4%. במכפיל 30 מדובר בכ-3.3%. המשקיע עדיין יכול להעדיף מניה בגלל צמיחה עתידית, אבל ככל שהתשואה באג"ח עולה, הוא מוכן לשלם פחות על אותה צמיחה. זה מורגש במיוחד בחברות טכנולוגיה ובמניות שמקבלות שווי גבוה על בסיס רווחים שיגיעו בעוד כמה שנים. חברה שמייצרת הרבה מזומן היום יכולה להתמודד טוב יותר עם ריבית גבוהה. חברה שהרווח הגדול שלה נמצא רחוק יותר מקבלת שווי נמוך יותר כשהריבית עולה.
זו אחת הסיבות שמניות הטכנולוגיה רגישות כל כך למה שקורה באג"ח. אנבידיה, מיקרוסופט, אמזון, אלפאבית ומטא ממשיכות להשקיע סכומי עתק ב-AI ובמרכזי נתונים, ובמקביל גם ממשלת ארה"ב מגייסת מאות מיליארדי דולרים בשוק. כולם רוצים כסף מאותם משקיעים, וכשההיצע גדל המשקיעים דורשים תשואה גבוהה יותר.
5% הופך לרף שהשוק עוקב אחריו
האג"ח ל-30 שנה כבר הגיעה בתחילת ספטמבר לרמות שלא נראו שנים, ועכשיו היא שוב מעל 5.3%. אם התשואה ל-10 שנים תתבסס גם היא מעל 5%, הרגישות של שוק המניות יכולה לגדול משמעותית.
משרד האוצר האמריקאי כבר מנסה לעזור. סקוט בסנט העלה את היקף הרכישה החוזרת הקרובה של אג"ח ארוכות לעד 6 מיליארד דולר, פי שלושה מהרמה שהייתה מקובלת קודם. הרעיון הוא לשפר את המסחר באג"ח ישנות ולתת לשוק יותר קונה קבוע. אבל מול שוק חוב של עשרות טריליוני דולרים, 6 מיליארד דולר הם סכום קטן. ארה"ב כבר עברה חוב של 40 טריליון דולר, והמדינה ממשיכה לגייס מאות מיליארדים בכל רבעון. החוב האמריקאי חצה השנה את רף 40 טריליון הדולר, וככל שהחוב גדל, הממשלה צריכה לשכנע משקיעים להמשיך לקנות אותו.
ופה מתחיל מעגל שמטריד את השוק. תשואות גבוהות מייקרות את הריבית שהממשלה משלמת על חוב חדש. הוצאות הריבית גדלות, הגירעון נשאר גדול, משרד האוצר צריך להנפיק עוד אג"ח, והיצע גדול יותר יכול להשאיר את התשואות גבוהות.
הנפט מוסיף לחץ על האינפלציה
ברנט באזור 100 דולר מייקר דלק, הובלה, תעופה וחומרי גלם. אם המחירים האלה נשארים לאורך זמן, הם מגיעים גם למדד המחירים ומקשים על הפד להוריד ריבית. העלייה בנפט כבר החזירה את שאלת האינפלציה והריבית למרכז.
בנוסף, משכנתאות בארה"ב כבר נמצאות סביב 6.8%, האשראי לרכב יקר יותר וחברות שמגיעות למחזר חוב ישן מגלות שההלוואה החדשה עולה הרבה יותר. לחברה חזקה זו הוצאה נוספת. לחברה ממונפת זה כבר יכול להפוך לבעיה ברווח ובתזרים.
החלק היותר רגיש נמצא בחברות החלשות. המרווחים באג"ח בדירוגים הנמוכים עולים, והמשקיעים דורשים מהן ריבית גבוהה מאוד כדי להחזיק בחוב שלהן. כשהכסף יקר לאורך זמן, יותר חברות מתקשות למחזר חוב ויותר עסקים נאלצים לצמצם השקעות.
- בסנט מעלה הילוך: ארה"ב תרכוש אג"ח ב-6 מיליארד דולר - פי 3 מהרגיל
- האמון בארה"ב נבחן מחדש - הזהב יוצא מניו יורק והתשואות בארה"ב מטפסות
כל עוד הרווחים גדלים, השוק יכול לספוג
כל עוד רווחי החברות ממשיכים לגדול, וול סטריט יכולה לספוג גם תשואה של כמעט 5%. הסיכון גדל כאשר התשואה עולה יחד עם נפט יקר, אינפלציה גבוהה וגירעון גדול. במקרה כזה החברות מקבלות גם מימון יקר יותר וגם הוצאות גבוהות יותר, בזמן שהצרכן משלם יותר על דלק, אשראי ומשכנתה.
5% באג"ח ל-10 שנים היא לכן רמה שהשוק מסתכל עליה מקרוב. מעבר ממושך מעליה יכול להתחיל להכביד הרבה יותר על מניות צמיחה, נדל"ן וחברות ממונפות, ובמקביל לתת למשקיעים אלטרנטיבה פשוטה: לקבל תשואה גבוהה יחסית מאג"ח ממשלתית, בלי לקחת את הסיכון של מניה.
