האמון בארה"ב נבחן מחדש - הזהב יוצא מניו יורק והתשואות בארה"ב מטפסות
הולנד מעבירה זהב מניו יורק ללונדון, נורווגיה שוקלת לצמצם החזקות באג"ח אמריקאיות והתשואה ל-10 שנים מתקרבת ל-5%; המדיניות של טראמפ, החוב של 40 טריליון דולר והמלחמה באיראן מעלים מחדש שאלות על מעמדה של ארה"ב כמקלט פיננסי
ארה"ב עדיין מחזיקה בשוק האג"ח העמוק והנזיל בעולם, אבל מעמדה כעוגן פיננסי מתחיל להיבחן מחדש. שורה של צעדים מדיניים, צבאיים וכלכליים של ממשל טראמפ מגבירה את חוסר הוודאות אצל ממשלות, בנקים מרכזיים ומשקיעים זרים, ובחלק מהמקרים כבר מובילה לשינוי בפועל בהרכב הנכסים.
השבוע הודיע הבנק המרכזי של הולנד כי הוא מעביר זהב מניו יורק ללונדון, תוך שהוא מצביע על "אי שקט גיאופוליטי". במקביל, קרן הנפט של נורווגיה, שמנהלת נכסים בהיקף של כ-2.4 טריליון דולר, העלתה אפשרות לצמצם את החזקותיה באג"ח ממשלת ארה"ב ולהקטין את משקל האג"ח הממשלתיות בתיק כולו מ-70% ל-50%.
השאלה היא כבר לא רק תשואה
השינוי מגיע אחרי תקופה שבה המדיניות האמריקאית הפכה אגרסיבית יותר בכמה חזיתות במקביל. מלחמת המכסים של טראמפ טלטלה את השווקים, ובהמשך הגיעו לכידתו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, המלחמה עם איראן, העימות סביב גרינלנד והחרפת המתיחות המסחרית מול קנדה.
עבור בנקים מרכזיים, הבעיה אינה רק הסיכון הפיננסי הקלאסי אלא גם שאלת השליטה בנכסים. זהב מוחזק מחוץ למדינה נחשב בדרך כלל נזיל ובטוח, אך בתקופה שבה מדיניות החוץ הופכת פחות צפויה, עצם המיקום של הנכס מתחיל להיתפס כגורם סיכון. הולנד אינה הראשונה שפועלת בכיוון הזה. צרפת מכרה לאחרונה את יתרת הזהב שהחזיקה בניו יורק, וגרמניה ביצעה בעבר העברות משמעותיות של זהב בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ.
הזהב חוזר למרכז
בנקים מרכזיים מחזיקים זהב כבר עשרות שנים כעוגן של רזרבות המט"ח, בין היתר משום שהוא אינו תלוי בהתחייבות של ממשלה אחרת. ארה"ב עצמה מחזיקה ביותר מ-8,000 טונות זהב, הכמות הגדולה בעולם, בעוד הולנד מחזיקה בכ-1,300 טונות, שהם כ-55% מהרזרבות שלה. מחיר הזהב עלה בחדות מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022. הוא הגיע בינואר לשיא של כ-5,600 דולר לאונקיה, לעומת כ-2,000 דולר כארבע שנים קודם לכן, וכעת נסחר סביב 4,477 דולר.
העלייה משקפת לא רק ביקוש להגנה מפני אינפלציה, אלא גם רצון של משקיעים וממשלות להפחית תלות בנכסים פיננסיים שמבוססים על מדיניות של מדינה אחת.
לצד הזהב, האג"ח הממשלתיות של ארה"ב היו במשך שנים הבחירה המרכזית של בנקים מרכזיים ברחבי העולם. השוק האמריקאי עדיין נהנה מעומק ונזילות שאין להם תחליף אמיתי, אך החששות לגבי החוב והאינפלציה מתחילים להכביד.
החוב הלאומי של ארה"ב חצה בקיץ את רף 40 טריליון הדולר, ובמקביל המלחמה עם איראן העלתה את מחירי האנרגיה והגבירה את החשש מלחצי אינפלציה חדשים. תשואת אג"ח האוצר ל-10 שנים עלתה לכ-4.8% בספטמבר, לעומת כ-4% במרץ. גם התשואה ל-30 שנה נותרה גבוהה, סביב 5.25%.
5% הופך לרף מבחן
החשש בשוק הוא לא רק מעליית תשואות, אלא מהשאלה מי יקנה את האג"ח אם האמון בארה"ב ימשיך להישחק. אם התשואה ל-10 שנים תעלה מעל 5% ותישאר שם לאורך זמן, זה עלול להתפרש כסימן לכך שהמשקיעים דורשים פרמיית סיכון גבוהה יותר על החוב האמריקאי.
המשקיעים הזרים כבר מחזיקים חלק קטן יותר משוק האג"ח האמריקאי מאשר בעבר. אחרי המשבר הפיננסי של 2008 הם החזיקו כמעט 56% מהשוק, בעוד בשנה שעברה חלקם ירד לכ-31%. הירידה הזו אינה בהכרח משבר בפני עצמו, אבל היא משנה את מבנה הביקוש. כאשר ממשלות זרות קונות פחות, ארה"ב נעשית תלויה יותר במשקיעים מקומיים ובמחירים שמושכים אותם להחזיק חוב ארוך טווח.
למרות כל החששות, רוב המשקיעים עדיין מתקשים להצביע על אלטרנטיבה מלאה. שוק האג"ח האמריקאי נותר הגדול והנזיל בעולם, והדולר ממשיך להיות המטבע המרכזי של המערכת הפיננסית. זו הסיבה שגם משקיעים שמגדילים חשיפה לזהב אינם ממהרים לנטוש לחלוטין את האג"ח האמריקאיות. מבחינתם, הזהב הוא יותר כלי לפיזור סיכונים מאשר תחליף מלא לאג"ח.