"ההליך הזה מזוהם מראשיתו ועד סופו, זו פארסה"

בשבוע הבא יוגשו הרשימות לקראת הבחירות לכנסת ה-26, מה שיתן את האות גם לבקשות לפסול מועמדים ורשימות. ייתכן שמספרן הפעם יהיה גבוה במיוחד, משני הצדדים. הימין יבקש כתמיד לפסול את המפלגות הערביות, בטענה שאינן מכירות באופיה היהודי של המדינה. השמאל עשוי להצביע על מהלכיהם של יריב לוין, שמחה רוטמן ואיתמר בן-גביר ולטעון שהם פועלים נגד הדמוקרטיה. ד"ר עמיר פוקס, חוקר בכיר בתוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר כיצד התהליך עובד.

מהם המהלכים לפסילת רשימות ומועמדים בבחירות לכנסת?

"צריך להבדיל בין רשימות למועמדים. כל אדם יכול לבקש פסילת רשימה, בבקשה שמוגשת לוועדת הבחירות המרכזית וצריך לתמוך אותה בכמה שיותר ראיות. הרשימה והיועץ המשפטי לממשלה משיבים, ואז הוועדה מחליטה. מאחר שזה גוף פוליטי, הדיונים מאוד מאוד לא בעלי אופי משפטי וענייני, אלא בהרבה מקרים דומים לדיונים בוועדות הכנסת. חברי הוועדה מגיעים לדיון כשעמדותיהם כבר נקבעו ואפילו אומרים אותן לפני הדיון. יו"ר הוועדה, שופט בית המשפט העליון, יכול להשתתף בהצבעה, אבל נוצרה מסורת שהוא נמנע. פסילת מועמד מצריכה בקשה בחתימתם שליש מחברי הוועדה, ומשם התהליך מאוד דומה".

מדוע יש הבדל?

"במקור החוק אִפשר רק לפסול רשימות, ופסילת מועמדים נוספה בהמשך ונתפסה כחריג. במשפט המשווה לא הייתה, ולמיטב ידיעתי עדיין אין, פסילת אדם ספציפי. לכן, רצו להקשות על כך. גם בהמשך יש הבדל: פסילת מועמד עוברת אוטומטית לאישור בית המשפט העליון, ואילו על פסילת רשימה צריך לערער.

"בשלושת המקרים האחרונים בהם נפסלו מועמדים - ברוך מרזל, מיכאל בן-ארי ובנצי גופשטיין - הפסילה נעשתה בידי בית המשפט העליון ולא בידי הוועדה. לא סתם זה ערעור מאוד משמעותי. בית המשפט העליון לא רואה בכך ערעור על הערכאה הקודמת, אלא למעשה מטפל בתיק מראשיתו, כי התחושה היא שמדובר בהחלטה של גוף פוליטי שגם אינה מנומקת".

התוצאה היא, שבשום שלב לא מנהלים שלב של הוכחות.

"זה כמו בכל הליך בבית המשפט העליון, שלא שומעים עדויות אלא נשענים על מסמכים, סרטונים וגם על מה שהמועמד אומר בדיון. בית המשפט בודק את העובדות: מה אמר ועשה המועמד, מתי, עד כמה הדברים דומיננטיים במצע שלו. בית המשפט לא מתייחס לעדויות שמיעה או לכותרות בעיתון, אלא לפוסטים חד-משמעיים וכדומה.

"במשך עשרות שנים, מאז שמאיר כהנא נפסל ועד 2019, בית המשפט העליון לא פסל מועמדים. הוועדה פסלה את מרזל, אבל בית המשפט אישר אותו וגם את אחמד טיבי ועזמי בשארה. בית המשפט סירב לפסול מועמדים ודרש שרף הראיות להסתה לגזענות יהיה גבוה מאוד ועדכני, כך שברור שהמועמד לא חזר בו. הוא מאוד הגן על הזכות לבחור ולהיבחר, עד שנשמעה טענה שפסילת מועמדים הפכה לאות מתה. ב-2019 בית המשפט הוכיח שאין זה כך".

האם בית המשפט לא קבע רף גבוה מדי?

• אם לסמוטריץ כל כך אכפת מהארנק שלנו, למה הוא נזכר רק עכשיו?
• לקראת הבחירות: ביקוש גבוה לטיסות מיוחדות של ישראלים מחו"ל

"לא. מדובר בזכות היסוד לבחור ולהיבחר, וגם בחופש הביטוי. אלמלא כך, כל מי שרואה את עצמו כפוליטיקאי בעתיד, יצטרך להיזהר מאוד מכל מה שהוא כותב בפוסט, שמא זה ישמש נגדו בעוד עשר שנים. בוועדת הבחירות המרכזית יש רוב מובנה נגד המפלגות הערביות, ולכן בית המשפט דורש ראיות ברמה גבוהה. אני לא מסכים עם כל החלטה של בית המשפט, אבל הקו שלו נכון.

"מעולם לא פסלו מועמד בנימוק שהוא מתנגד לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה שמישהו אינו אומר שהוא תומך בכך, אינו מספיק כדי לפסול אותו. אם הוא יאמר שצריך לשנות את אופיה היהודי של המדינה, זו עילה לפסילה".

הרבה יותר קשה לומר שמישהו מתנגד לאופי הדמוקרטי של המדינה, כי יש השקפות שונות לגבי מהותה של דמוקרטיה.

"נכון, ולכן לא תמצא שמישהו נפסל בגלל שהוא מתנגד לאופיה הדמוקרטי, כי זה כל כך רב משמעויות - עד שלא תמצא ראיות. אם מישהו יגיד שהוא רוצה לבטל את הבחירות ואת הפרדת הרשויות ושיהיה מלך, הוא ייפסל. אבל זה תיאורטי לגמרי; אין כאלה".

בית המשפט דורש "מסה קריטית" של ראיות. למה הכוונה?

• ביהמ"ש סירב להעביר את הטיפול באשה סיעודית לילדיה
• עו"ד טען שלא ייצג, אבל מכתביו הפילו אותו בביהמ"ש

"בית המשפט אומר: לא נפסול מועמד או רשימה בגלל ראיה אנקדוטלית, ראיה יחידה מלפני הרבה שנים. צריכים לראות משהו עקבי וחד-משמעי, לא עמום. נכון שהרבה פעמים המועמדים הולכים בין הטיפות, אבל בית המשפט לא יפסול אותם, אלא רק את מי שמדבר בצורה חד-משמעית בעד גזענות או טרור. צריך אוסף גדול וקריטי של ראיות חד-משמעיות".

מהו המועד האחרון בו ניתן לפסול מועמד או רשימה?

"30 יום לפני הבחירות. אי-אפשר לפסול יומיים לפני, אפילו על ההתבטאות הכי חמורה. אבל הכנסת תתכנס מיד לאחר הבחירות ותדיח אותו אם אותו מועמד נבחר. אם הוא אמר דבר כל כך חמור, יימצאו 80 ח"כים שיתמכו בהדחתו. ישנו גם חוק המאבק בטרור, שמוחרג במפורש מהחסינות, ואפשר לעצור ולהעמיד לדין חבר כנסת שמסית לטרור. במובן זה, חוק ההדחה - שהתנגדתי לו - הוא המשך סביר של עילות הפסילה".

האם לא ראוי שההליך כולו יהיה משפטי, עם שמיעת ראיות בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן ערעור לבית המשפט העליון?

"בלי להיכנס לפרטי ההצעה שלך, זה ודאי צריך להיות הליך שיפוטי. במדינות אחרות ההליך מתנהל מתחילתו בבית המשפט החוקתי או בבית המשפט העליון. אין שום סיבה שיהיה לפני כן הקרקס הפוליטי הזה. לפעמים חברי הוועדה אינם מצביעים לפי מה שהם חושבים, אלא לפי מה שהמצביעים שלהם רוצים.

"ההליך הזה מזוהם מראשיתו ועד סופו, זו פארסה. כבר היום כולם יודעים שמי שמכריע באמת זה בית המשפט העליון, מה שגם מאפשר לכולם להטיל עליו את האחריות".

ד"ר עמיר פוקס (צילום: עודד אנטמן)