קיבל בטעות יותר מרבע מיליון שקל ממגדל, וסירב להחזיר

זה סיפור שמתחיל בטעות אחת ומסתיים בפסק דין שמבהיר עקרון חשוב בדיני ירושה וביטוח פנסיוני: מי בדיוק זכאי לכספי פיצויי פיטורים כשעובד נפטר בעודו מועסק, ומה קורה כשחברת הביטוח משלמת אותם לאדם הלא נכון.

במרכז הפרשה עומד אברהם יוסף לייזרזון ז"ל, שהועסק במשך שנים רבות במרכז החינוך העצמאי (רשת חינוך חרדית-אשכנזית) ונפטר בינואר 2020. במהלך חייו הפקיד המעסיק שלו כספי פיצויים עבורו בשש פוליסות מנהלים אצל מגדל. לפי צו ירושה, יורשיו היו אלמנתו (מחצית) ושני ילדיו - ובהם הנתבע, שמחה בונים לייזרזון - שקיבלו רבע מהעיזבון כל אחד.

באוקטובר 2023 חילקה מגדל את כספי הפיצויים בין היורשים לפי חלקיהם בצו הירושה. לייזרזון קיבל 382,143.12 שקל, לאחר ניכויי מס. בעיה אחת: לפי החוק, כספי פיצויים המשולמים עקב פטירת עובד לא מחולקים כמו עיזבון רגיל, אלא מיועדים אך ורק לשאירים - קודם כל בן זוג, ובהיעדרו ילדים תלויים. במקרה הזה היתה לו אלמנה, ולכן היא לבדה היתה זכאית לכל הסכום. כשהתברר הדבר למגדל, לאחר שהאלמנה עצמה פנתה בתצהיר והוכיחה שהיא השארה היחידה, החברה השלימה לה את מלוא הפיצויים - ופנתה ללייזרזון בבקשה שיחזיר את מה שקיבל בטעות. הוא סירב, וכך הגיע הסכסוך לבית הדין לעבודה.

"פטירתו של המנוח היא שהולידה את הזכות"

לייזרזון העלה טענה מעניינת: אביו כבר עבר את גיל הפרישה (67) שנים לפני מותו, ולכן לטענתו הזכות לכספי הפיצויים כבר הבשילה עוד בחייו כזכות קניינית. כלומר היא נהפכה לחלק מהרכוש שלו, שעובר בירושה רגילה ולא מוגבל רק לבני הזוג. מגדל מנגד, טענה שכל עוד המנוח המשיך לעבוד בפועל, לא נוצרה שום זכות לפיצויים, והיא נולדה רק ברגע הפטירה, ואז חל הכלל המיוחד שמייעד את הכסף לשאירים בלבד.

בית הדין קיבל את עמדת מגדל במלואה. הוא הבהיר כי המנוח היה יכול, אחרי שהגיע לגיל הפרישה, להתפטר ולקבל את הכסף כפיצויי פיטורים רגילים שהיו נהפכים לחלק מעיזבונו, אך הוא בחר להמשיך לעבוד. לכן, כך נקבע, "פטירתו של המנוח היא שהולידה את הזכות לפיצויי פיטורים", ולכן חל סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים במלואו.

בית הדין גם נדרש להבהיר שהכספים האלה אינם עיזבון מבחינה משפטית, והוא עשה זאת בעזרת ציטוט מתוך פסיקה קודמת של בית הדין הארצי לעבודה: "סעיף 5 הוא חריג שנועד להיטיב עם שאירים קרובים או שאירים רחוקים יותר שהיו תלויים לפרנסתם על הנפטר", מתוך מטרה למנוע פגיעה במי שהתפרנס מהנפטר. לכן, הוסיף בית הדין, אין לעיזבון "כל חלק או נחלה" בכסף הזה - הוא שייך רק לשארים.

תום לב לא הספיק כדי להימנע מהשבה

מלבד השאלה מי זכאי לכסף, נדרש בית הדין גם להכריע האם לייזרזון צריך להשיב את מלוא הסכום, או שבגלל תום לבו והסתמכותו על צו הירושה, יש מקום להקל עמו לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. גם כאן בית הדין דחה את טענתו: הוא לא הוכיח שהסתמך על הכסף או שינה את מצבו לרעה בעקבותיו, ומגדל פנתה אליו כבר כעבור כ-21 יום מהתשלום כדי להודיע לו על הטעות - זמן קצר יחסית. השופטים ציינו שמדובר, מבחינתו, "לכל היותר" בחלק מהירושה שהוא ציפה לקבל, ולא בכסף שעליו נשען לצורך פרנסתו.

בסופו של דבר קבע בית הדין כי דין התביעה של מגדל להתקבל במלואה. לייזרזון חויב להשיב לחברת הביטוח את מלוא הסכום שקיבל - 382,143.12 שקל - בתוספת ריבית שקלית מיום התשלום המקורי, ה-18 לאוקטובר 2023, ועד להחזר בפועל. בנוסף הוא חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 שקל.