הכבל שאמור לחבר את ישראל לאירופה חוזר לים, וטורקיה מסמנת קו אדום
פרויקט כבל החשמל התת-ימי שאמור לחבר את רשת החשמל של יוון לקפריסין, ובהמשך לישראל, מתקרב לשלב מבחן נוסף. אתונה נערכת לחדש את העבודות במסלול הכבל, וספינת סקרים צרפתית צפויה לבצע בקרוב מיפוי של קרקעית הים באזור שמדרום לכרתים. הבעיה: טורקיה רואה בחלק מהמרחב הזה שטח ימי שלה, וכבר הבהירה שהיא לא מתכוונת לעבור על כך בשתיקה.
הסימנים הראשונים כבר נראו בשטח. יוון הודיעה על שטח ימי סגור באזור, לצורך תרגיל צבאי משותף עם קפריסין, צרפת ואיטליה. טורקיה הגיבה בהודעה ימית נגדית על אותו מרחב. הודעות כאלה, שמכונות NAVTEX, נועדו להזהיר כלי שיט להתרחק מאזור שבו מתבצעת פעילות צבאית, אבל במזרח הים התיכון הן משמשות גם כלי לסימון ריבונות.
זה לא העימות הראשון סביב הכבל. לפני כשנה וחצי, ספינה איטלקית שהגיעה לבצע עבודות באזור שבין רודוס לכרתים נאלצה להמתין, כשמועד תחילת העבודות נדחה שוב ושוב בעקבות איומים טורקיים. אתונה העדיפה אז להימנע מעימות. הפעם נראה שהגישה היוונית החלטית יותר, בין היתר על רקע רכש ביטחוני נרחב מישראל בהיקף של מיליארדי דולרים בחודשים האחרונים.
ההתנגדות הטורקית נשענת על הסכם הגבול הימי שחתמה אנקרה עם לוב ב-2019. ההסכם יצר גבול ימי משותף בין שתי המדינות, על חשבון אזורים שיוון רואה כשלה, וחלק ממסלול הכבל עובר בתחומו. ההסכם אינו מוכר על ידי יוון והאיחוד האירופי, ולפי פרשנות מקובלת של אמנת חוק הים, העמדה היוונית חזקה יותר. אבל לטורקיה יש צי גדול ויכולת לשבש עבודות בים, וזה מה שמדאיג את השותפות. במקביל, אנקרה הודיעה על זינוק של יותר מפי שלושה בסעיף רכש אמצעי הלחימה בתקציב הביטחון שלה לשנה הבאה.
הפרויקט עצמו, שנקרא Great Sea Interconnector, הוא אחד ממיזמי התשתית השאפתניים באזור. מדובר בכבל זרם ישר במתח גבוה (HVDC), באורך של יותר מאלף קילומטרים, שעובר בחלקו בעומקים של כשלושה קילומטרים. התקציב של שלב החיבור בין כרתים לקפריסין נאמד בכ-1.9 מיליארד אירו, והאיחוד האירופי הקצה לו מענק של מאות מיליוני אירו, כחלק מהמאמץ לחבר את קפריסין, שרשת החשמל שלה מבודדת לחלוטין, לרשת האירופית.
לצרפת יש אינטרס כלכלי מובהק. קרן התשתיות הצרפתית מרידיאם רכשה מחצית מהחברה שמנהלת את המיזם, ויצרנית הכבלים נקסנס אמורה לייצר ולספק את הכבל. גם וושינגטון הביעה תמיכה במיזם, והאיחוד האירופי רואה בו פרויקט בעל עדיפות. על הרקע הזה, יש מי שממליצים שגם ישראל תשקיע במימון החיבור בין קפריסין לחופיה, שלב שעדיין רחוק מביצוע.
למה ישראל צריכה את זה? רשת החשמל הישראלית היא "אי אנרגטי": אין לה חיבור לרשתות של מדינות שכנות. בשעת חירום, תקלה גדולה או פגיעה בתחנות כוח, אין לאן לפנות. המלחמה מול איראן המחישה עד כמה תשתיות אנרגיה הן מטרה, וחיבור לרשת זרה יוסיף גיבוי ויתירות. בטווח הארוך, כבל כזה עשוי לאפשר גם ייצוא של חשמל סולארי בשעות עודף, וייבוא בשעות שיא. על השלבים הקודמים של המיזם אפשר לקרוא בכתבה הכבל שיחבר את ישראל לרשת החשמל האירופית חוזר למסלול, וטורקיה מאיימת, ועל שיתוף הפעולה עם ניקוסיה בכתבה ישראל וקפריסין מקדמות את שיתוף הפעולה האנרגטי.
בין השותפות מקובלת ההערכה שהכבל מעשי יותר מצינור הגז איסטמד, שתוכנן לחבר את מאגרי הגז של מזרח הים התיכון לאירופה ונזנח. עם זאת, כל עוד טורקיה ויוון אינן מוכנות לוותר, והמגעים ביניהן תקועים, נראה שהפרויקט ימשיך לנוע בקצב שקובעות ספינות המלחמה באזור, ולא רק קבלני התשתית.
