דלתא איר ליינס
צילום: אתר החברה

נוסע זכה ב-7.2 מיליון דולר נגד דלתא - ואז חברת התעופה קיבלה חסינות

חבר מושבעים פסק לאטף בנדרי 7.225 מיליון דולר בעקבות אירוע שבו נאזק בטיסת דלתא. כמעט 5 שנים אחר כך קבע בית המשפט לערעורים כי החוק הפדרלי מעניק לחברה חסינות

מירב ארד |

חבר מושבעים בבית משפט פדרלי בקליפורניה פסק ב-2021 פיצוי של 7.225 מיליון דולר לאטף בנדרי, נוסע שנאזק במהלך טיסת דלתא מאטלנטה לסולט לייק סיטי במאי 2015. בנדרי טען כי נפגע פיזית ונפשית אחרי שעימות עם צוות המטוס הסתיים בהתערבות של סוכן אכיפת חוק פדרלי שהיה על הטיסה.

כמעט חמש שנים אחרי פסיקת הפיצוי, התוצאה המשפטית התהפכה. בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז התשיעי אישר ב-23 בספטמבר את הפסיקה לטובת דלתא וקבע כי החברה מוגנת מפני התביעה מכוח חוק פדרלי שמעניק לחברות תעופה חסינות כאשר הן מדווחות בתום לב על התנהגות חשודה.

התוצאה היא שדלתא לא תשלם את 7.225 מיליון הדולר שפסק חבר המושבעים ולא יתקיים משפט אזרחי חדש. הפסיקה ניתנה ברוב של שני שופטים מול אחד.

הסיפור התחיל ב-29 במאי 2015. בנדרי היה בדרכו עם בן זוגו מבואנוס איירס לפאלם ספרינגס, במסלול שכלל טיסת דלתא מאטלנטה לסולט לייק סיטי. במהלך הטיסה, שנמשכה כשלוש וחצי שעות, הוא יצא פעמים רבות ממושבו, הלך במעברים, ביקר את בן זוגו שישב כמה שורות לפניו, השתמש בשירותים והציץ דרך הווילון לכיוון המחלקה הראשונה.

בנדרי הסביר כי חלק מההתנהגות נבע מצורך רפואי. הוא נטל תרופות ל-HIV והעיד כי הן גרמו לו לשלשולים ולכן נדרש להשתמש בשירותים בתדירות גבוהה. הוא גם צילם שתי דיילות, לדבריו משום שסבר שהן בוהות בו והוא התכוון להתלונן על השירות.

ההתנהגות משכה את תשומת לבם של נוסעים. טייס של חברת תעופה אחרת שטס שלא במסגרת עבודתו פנה לצוות ודיווח כי התנהגותו של בנדרי נראית לו חשודה. אנשי צוות קיבלו תלונות גם מנוסעים נוספים.

הדיילת הראשית התייעצה עם הקברניט וניגשה לבנדרי במטרה לבקש ממנו להישאר במושבו בזמן שנותר עד הנחיתה. מכאן גרסאות הצדדים שונות. אנשי הצוות תיארו התנהגות תוקפנית, בעוד בנדרי טען כי ביקש להשתמש בשירותים בשל מצבו הרפואי וכי העימות עם הדיילות הוא שהסלים את האירוע.

על המטוס היה סוכן פדרלי. אחרי שהדיילת ביקשה את עזרתו, הוא הגיע לחלקו האחורי של המטוס ושמע את בנדרי צועק. בשלב הזה נעשה ניסיון לאזוק את הנוסע באמצעות אזיקוני פלסטיק.

מערכת האזיקים הראשונה הייתה הדוקה מדי. הסוכן חתך אותה והחליף אותה במערכת אחרת, ובנדרי נשאר אזוק עד סוף הטיסה. הוא טען כי נגרמו לו חתכים ודימום באזור פרקי הידיים וכן כאבים בצוואר ובכתפיים.

בניגוד לטענה שלפיה הפרשה הסתיימה ללא הליך פלילי, בנדרי הועמד בהמשך לדין בגין האירוע. חבר מושבעים פדרלי זיכה אותו ב-2017.

התיק האזרחי המשיך בנפרד. בנדרי תבע את דלתא מכוח אמנת מונטריאול, המסדירה בין היתר את אחריותן של חברות תעופה לנזקי גוף בטיסות בינלאומיות. אף שהאירוע עצמו התרחש בטיסה פנימית בארה"ב, הקטע היה חלק ממסלול הנסיעה הבינלאומי שלו.

ב-2021 פסק חבר המושבעים לטובתו. הפיצוי כלל 2.5 מיליון דולר בגין נזקי גוף ו-6 מיליון דולר בגין נזק נפשי. אחרי הפחתה של 15% בשל אחריות שיוחסה לבנדרי עצמו, הסכום עמד על 7.225 מיליון דולר.

אלא שהפיצוי לא שרד את המשך ההליך. בית המשפט בערכאה הראשונה קבע כי סכום הנזק היה מופרז ביחס לראיות וביטל את פסק הדין של חבר המושבעים. בהמשך העניק לדלתא הכרעה לטובתה עוד לפני משפט חדש, אחרי שקבע כי החברה נהנית מחסינות פדרלית. כעת אישר בית המשפט לערעורים את התוצאה.

למה דיווח אחד העניק לדלתא חסינות מ-7.2 מיליון דולר?

במרכז התיק נמצא חוק התעופה והביטחון התחבורתי האמריקאי, ATSA, שנחקק אחרי פיגועי 11 בספטמבר. החוק נועד בין היתר לעודד חברות תעופה ועובדיהן לדווח לרשויות על פעילות שעלולה לסכן מטוס או נוסעים, מבלי לחשוש שכל דיווח כזה יחשוף אותם לתביעה אזרחית.

קיראו עוד ב"תיירות ותעופה"

החסינות אינה בלתי מוגבלת. היא אינה אמורה להגן על מי שמוסר ביודעין מידע כוזב או פועל תוך התעלמות פזיזה מהאמת. המחלוקת במקרה של בנדרי עסקה גם בשאלה אחרת: עד לאן נמשכת ההגנה אחרי שהדיווח כבר נמסר.

בנדרי טען למעשה כי גם אם עצם הפנייה לסוכן הפדרלי מוגנת, דלתא צריכה לשאת באחריות לנזק שנגרם במהלך האזיקה. בית המשפט לערעורים לא קיבל את הטענה.

רוב השופטים קבע כי החסינות אינה נעצרת ברגע שבו איש צוות מוסר דיווח. כאשר גורם אכיפת חוק מקבל את המידע, מעריך בעצמו את המצב ומחליט כיצד להגיב, ההגנה יכולה לחול גם על פעולות שנובעות מהחלטתו.

במקרה הזה הסוכן הפדרלי לא פעל רק על סמך הוראה של הדיילות. הוא הגיע לזירה, העריך את המתרחש ולקח למעשה שליטה על הטיפול בבנדרי. מבחינת בית המשפט, זו הייתה נקודה מרכזית בניתוק האחריות בין הדיווח של הצוות לבין הפגיעות שיוחסו לאזיקה.

בית המשפט גם קבע שלא קיימת מחלוקת עובדתית שמחייבת משפט נוסף בשאלה אם התנהגותו של בנדרי הייתה יכולה להיחשב חשודה בעיני עובד סביר של חברת תעופה. השופטים התייחסו בין היתר להסתובבות במטוס, לביקורים התכופים בשירותים, להצצה לכיוון המחלקה הראשונה, לצילום הדיילות ולדיווחים שהגיעו מנוסעים.

השופט סטיבן היגינסון חלק על דעת הרוב. בדעת המיעוט הוא סבר כי קיימות מחלוקות עובדתיות שהיה ראוי לאפשר לחבר מושבעים להכריע בהן, לרבות השאלה אם התנהגותו של בנדרי אכן הצדיקה את הפעלת ההגנה שמעניק החוק.

הפסיקה מצרפת את המחוז התשיעי לגישה שכבר אומצה בבתי משפט פדרליים אחרים בארה"ב. גם ארגון חברות התעופה הבינלאומי IATA ו-Airlines for America הצטרפו להליך והציגו עמדה בפני בית המשפט, סימן לכך שחברות התעופה ראו בתיק סוגיה בעלת השלכות רחבות יותר מהמחלוקת בין דלתא לנוסע אחד.

עבור חברות התעופה מדובר בסוגיה משמעותית במיוחד. הצוותים נדרשים לקבל החלטות בזמן אמת, לעיתים בגובה של עשרות אלפי רגל, כאשר אין להם דרך לדעת בוודאות אם התנהגות חריגה היא סכנה ביטחונית, בעיה רפואית או אירוע שיסתיים ללא השלכות.

במקביל, דלתא היא אחת מחברות התעופה הגדולות בארה"ב ומתמודדת עם הוצאות תפעול של מיליארדי דולרים. חשיפה משפטית שנוספת לאירועים המתרחשים במהלך טיסה היא חלק ממערך הסיכונים הרחב של חברות מסוגה.

מה הפסיקה משנה לחברות התעופה ולנוסעים?

פסק הדין אינו מעניק לחברות התעופה רשות בלתי מוגבלת להגדיר כל נוסע כאיום. אם עובד מוסר מידע שהוא יודע שאינו נכון, או אם ניתן להוכיח שהתעלם באופן פזיז מהאמת, החסינות יכולה להישלל.

המשמעות המרכזית היא כאשר צוות מזהה התנהגות שהוא יכול לראות באופן סביר כחשודה, מדווח עליה בתום לב ומעביר את הטיפול לגורם אכיפת חוק שמפעיל שיקול דעת עצמאי, יהיה קשה יותר להטיל על חברת התעופה אחריות לנזק שנגרם בהמשך האירוע.

מבחינת החברות, זה מצמצם סוג מסוים של סיכון משפטי. אירוע עם נוסע מפריע יכול לייצר הוצאות על הסטת מטוס, דלק, שעות צוות, שיבושים בלוח הטיסות, טיפול משפטי וביטוח. תביעה שמגיעה לפיצוי של מיליוני דולרים מוסיפה רובד נוסף לסיכון.

במקרה של בנדרי, אירוע בטיסה אחת ב-2015 התגלגל להליך שנמשך יותר מעשור והגיע לבית משפט פדרלי לערעורים. בשלב מסוים עמדה דלתא מול פסק דין של 7.225 מיליון דולר, לפני שהערכאות השיפוטיות הפכו את התוצאה.

הפסיקה מגיעה בתקופה שבה חברות התעופה האמריקאיות פועלות ממילא תחת עלויות גבוהות ותחרות על רווחיות. מנכ"ל דלתא אד בסטיאן אמר השנה כי מגבלות הקיבולת בארה"ב משפיעות על היצע הטיסות ועל המחירים, והחברה מפעילה מאות טיסות מדי יום בשוק שבו כל הפרעה יכולה להתגלגל במהירות לעלויות נוספות.

עבור הנוסעים, הצד השני של אותה הגנה משפטית חשוב לא פחות. נוסע שסבור כי צוות טיסה פירש באופן שגוי את התנהגותו עלול להיתקל במחסום משפטי משמעותי אם הדיווח נמסר בתום לב וגורם אכיפת חוק קיבל לאחר מכן החלטה עצמאית להתערב.

גם אמנת מונטריאול לא אפשרה לבנדרי לעקוף את החסינות במקרה הזה. בית המשפט קבע כי מאחר שדלתא חסינה מהתביעה בגין הפגיעות הגופניות הרלוונטיות, בנדרי אינו יכול לקבל מכוח האמנה פיצוי נפרד המבוסס על הנזק הנפשי שנבע מהן.

עבור דלתא זה סיום של הליך שנמשך שנים. עבור יתר חברות התעופה בארה"ב, הפסיקה מספקת הגנה רחבה יותר כאשר אירוע בטיסה עובר מידי הצוות לטיפולו של גורם אכיפת חוק.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה