שיכורים מ-AI: ההיסטוריה לא חוזרת, היא מתחרזת

הפריצה הגדולה של האינטרנט, באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, הציתה את דמיון המשקיעים בכל בורסות העולם. חלוצות הדוט-קום, אף שהיו נטולות הכנסות או רווחים, הונפקו לציבור לפי שוויי שוק של מאות מיליוני דולרים ולעיתים אף מעבר לכך, ושערי המניות עלו מדי יום בשיעורים ניכרים ושברו שיאים חדשים.

כדי להצדיק את המחירים המנופחים בבורסה, אמצעי התקשורת הוצפו בפרשנויות שטענו שהעולם ניצב בפתחה של "כלכלה חדשה", שבה האינטרנט וההייטק יחוללו מהפכה בכל תחומי החיים וכל סידרי העולם ישתנו. פרופסורים באקדמיה ופרשנים בתקשורת העריכו ש"הכלכלה הישנה", שבה שווי חברות נקבע אך ורק לפי מכירות ורווחים, עברה מן העולם. מעכשיו הכלכלה תיבחן לפי פוטנציאל המכירות והרווחים העתידיים, וכתוצאה מכך שווי חברות הטכנולוגיה החדשות הוא כמעט אינסופי.

"הפעם זה שונה"? סימני האזהרה שמזכירים את בועת הדוט-קום

כשמביטים בימים אלו על הראלי הבלתי פוסק במדדי המניות בוול סטריט, מתעוררת תחושה עמוקה של דז'ה-וו לאותם ימים של בועת הדוט-קום. השוק נראה שיכור מהבטחת ה-AI, כשכל חברה המציגה קשר ישיר או עקיף למהפכה החדשה מושכת אליה מיד המוני משקיעים ומתודלקת בהון חדש מדי יום. 

התופעות המוכרות משנות ה-90 חוזרות במלוא עוצמתן: מאופוריה ואמונה עיוורת במהפכה הטכנולוגית, דרך הערכות שווי מנופחות לחברות המתקשות להציג תשואה ישירה מהשקעות העתק ב-AI, ועד לביטחון השגוי ש"החגיגה" יכולה להימשך לנצח.

אלא שמתחת לפני השטח מתחילים באחרונה להישמע קולות אזהרה ראשונים על היווצרותה של בועה פיננסית סביב מהפכת הבינה המלאכותית. בשלב זה מדובר במספר קטן של בנקאים בכירים, מנהלי קרנות השקעה ואנליסטים, שמתחילים להציף נורות אזהרה אדומות ובוהקות.

הסופר האמריקאי הידוע מארק טוויין אמר שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אבל היא בהחלט מתחרזת ("history doesn't repeat itself, but it often rhymes"). במילים אחרות: הסיבות למשברים אמנם משתנות מפעם לפעם, אך הפסיכולוגיה האנושית והשאננות של המשקיעים נשארות זהות.

הביטחון המופרז של המשקיעים בשוק עומד בסתירה מוחלטת לסימני האזהרה. בעוד המדדים המובילים מייצרים אשליה של יציבות, היסודות של הבניין כבר מלאים בסדקים: חברות רבות בעולם הטכנולוגיה שורפות בשנתיים האחרונות סכומי עתק דמיוניים על תשתיות של בינה מלאכותית, תוך הבטחות לעתיד ורוד, אבל ההכנסות הישירות מאותן השקעות ענק עדיין לא נראות באופק; 

הדיבורים על מלחמות סחר חדשות, מכסים דרקוניים וזעזועים בשרשראות האספקה העולמיות, בצל המדיניות הכלכלית של ממשל טראמפ, מייצרים חבית חומר נפץ אינפלציוני; תשואות איגרות החוב הארוכות בארה"ב ממשיכות ללחוץ על השוק ולייקר את הון החברות, בעוד מחירי הנפט הגבוהים פועלים כמס סמוי ומהיר על הצרכנים והחברות כאחד.

מי שהתריע בין הראשונים על סיכונים לקריסה בשוק ההון הוא ריי דליו, מייסד קרן הגידור הענקית ברידג'ווטר. דליו, שראה דבר או שניים בכלכלה העולמית, לא מהסס להגדיר את המצב הנוכחי כבועה קלאסית רגע לפני הפיצוץ: "אנחנו בשלב במחזור שקודם לפיצוץ הבועה, אבל מתקרבים אליו בצעדי ענק... מה שמפוצץ בועות בסופו של דבר הוא המחסור במזומנים והצורך להנזיל נכסים כדי לכסות על חובות". 

• חברת ענן ה-AI הקוריאנית אליס צנחה בבכורה, אחרי ביקוש של פי 408
• רובוטים ורחפנים כבר משתלמים ב-42% מהשדות בעולם, וישראל בין המובילות

דליו מבהיר כי השוק נכנס למצב של "אפס מקום לטעויות". כשעלויות המימון גבוהות והחברות שורפות מזומנים בקצב רצחני, כל זעזוע קטן עלול להוביל לאפקט דומינו הרסני.

לצדו, גם משקיעים כמו מייקל ברי מזהירים שהמשקיעים נמצאים כרגע בעיצומו של "שלב ההכחשה", השלב המתוחכם שבו כולם משכנעים את עצמם ש"הפעם זה שונה", עד שהבועה מתפוצצת והמציאות מכה בעוצמה.

איך מתגוננים מפני הבועה? חוזרים למניות המסורתיות ולאיגרות החוב

אפשר להמשיך להתעלם מהאיתותים ולחכות לרגע שהתיקון יתרחש, ואפשר להתחיל לערוך שינויים ראשוניים בתיק ההשקעות של כל אחד מאיתנו. אף אחד לא יודע את התאריך והשעה המדויקים שבהם האוויר יצא מהבועה, אך להתעלם מהסנוניות הראשונות זו לא אסטרטגיה. זו רשלנות. אחת הדרכים להתגונן היא להעביר חלק מתיק ההשקעות לחברות "כלכלה ישנה" מסורתיות, יציבות ובעלות תזרים מזומנים חזק. 

כאלו המוכרות מוצרים ושירותים חיוניים, שהביקוש להם נותר קשיח גם בזמני מיתון, כגון וול-מארט, טארגט, קוקה-קולה, ג'נרל-מוטורס, או בנקים גדולים ומבוססים. גם הבורסה בתל אביב משופעת בעוגנים דומים, מחברות המזון והקמעונאות (שטראוס, שופרסל), דרך ענקיות הביטחון, התרופות והנדל"ן המניב (אלביט, טבע, ביג), ועד לגופים הפיננסיים המובילים כדוגמת הבנקים וחברות הביטוח.

במקביל כדאי לאזן את הסיכונים בתיק ולגוון אותו עם אחוז מסוים של איגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות, ואפילו לשקול את האפשרות לנצל את התשואות הגבוהות בשוק האג"ח של ממשלת ארה"ב ל-10 ול-30 שנה. הגדלת הרכיב הסולידי מעניקה רשת ביטחון כפולה: גם הגנה על הקרן וגם סכום מזומן נזיל שיאפשר לאסוף סחורה זולה ביום פקודה.

• שוק האג"ח הממשלתי בישראל: אי של יציבות בעולם סוער
• חסרים כ-40 מיליארד שקל בשנה: אחרי הבחירות המסים יעלו - השאלה איזה מהם יכאב הכי פחות

חיזוק קווי ההגנה בתיק ההשקעות של כל אחד מאיתנו כעת הוא לא סימן לפחד, הוא פשוט שכל ישר.