בתי מלון: עיריית ירושלים דורשת ארנונה מלאה לתקופת אירוח המפונים

"החלטת ועדת הערר העומדת בבסיס תיק זה מהווה המשך ישיר להתעלמות מצד העירייה בכל הנוגע למציאות הביטחונית ששררה בישראל ולתרומת בתי המלון להצלחתה של המדינה להתמודד עם המציאות הקשה. החלטת ועדת הערר הדוחה את העררים ואף מענישה ומחייבת את בתי המלון בהוצאות כוללות לטענת העירייה של 100,000 שקל, היא פשוט מקוממת. כאשר קוראים את החלטת ועדת הערר עולה התחושה כאילו ועדת הערר מקומה בחו"ל ולא בישראל". 

כך טוענות חמש רשתות בתי מלון, המבקשות מבית המשפט המחוזי בירושלים לקבוע, כי יש לסווג אותן לצורכי ארנונה כ"מגורים" בתקופה בה אירחו מפונים ולא כ"בית מלון" (מאוקטובר 2023 ועד סוף 2024). העתירה הוגשה בידי רשתות גרנד קורט, ישרוטל (בעלת מלון אוריינט), פתאל (לאונרדו בוטיק, לאונרדו ירושלים, לאונרדו פלאזה), מגדלות תל אביב (הרברט סמואל) ופרימה (פארק, המלכים, ורה, פאלאס). מדובר בהפרשי ארנונה מצטברים המגיעים על פי ההערכה למיליוני שקלים.

בערעור נאמר: "מן המפורסמות שבתי המלון הפזורים בעיר ירושלים (ובכלל) רחבי הארץ שינו את פעילותם בשנת המלחמה האחרונה. מפרוץ המלחמה בתי המלון קלטו משפחות שלמות מהדרום ומהצפון (מדובר למשל בקהילות שלמות משדרות, קרית שמונה, שלומי, תושבי העוטף וכיו"ב שההחלטה באיזה יימלון הם ישהו יחדיו הייתה לפי כמות החדרים בכל מלון ובהתאם להנחיית משרד התיירות).

"בתי המלון גאים בעובדה שהייתה להם הזכות לעזור לעם ישראל בעת צרה. יצוין, כי חלק מבתי המלון בארץ לא נטלו חלק במשימה מתוך חשש שיגרמו נזקים לבתי המלון העולים על התועלת. בתי המלון הנכללים בערעור זה שמו הכל בצד ונרתמו למשימה. אנשי הקיבוצים והיישובים חיו את חייהם בנכסים לכל דבר ועניין. מדובר בתקופה העולה על שנה ומגיעה לכדי שנה וחצי לכל הפחות במלונות האמורים.

"לפטר את הנהלת המקום המלונאית"

"מטבע הדברים בתי המלון הורידו את רמת הפעילות והשירות המאפיינים בית מלון, הפסיקו פעילויות ושימשו כבית מגורים לכל דבר ועניין למפונים. בית המלון תוגמל על ידי המדינה,  אך כמובן שלא בהתאמה לתשלומים אותם גבה בעת השגרה". למרות זאת, טוענות הרשתות, עיריית ירושלים מתעקשת לגבות ארנונה מלאה - בעוד עיריית תל אביב הגיעה להבנות עם כמה מבתי המלון בעיר.

בערעור נאמר, כי ועדת הערר סירבה לדון בארנונה לשנת 2024 והסכימה לדון בה רק לגבי אוקטובר-דצמבר 2023, וזאת למרות שהמפונים המשיכו להתגורר בבתי המלון. היא טענה שהרשתות הסתירו את ההסכמים עם המדינה, בעוד שהללו פורסמו ברבים. עוד ציינה הוועדה, כי הרשתות לא הציגו חזית אחידה - בעוד הן אומרות שכל מקרה לגופו.

"הוועדה קבעה לגופו של עניין שלא הוצג שינוי משמעותי קיצוני באופי בתי המלון ובאופן הניהול  שלהם. והרי מדובר בעניינים שעל פניו ברורים לכל ואין כלל צורך להוכיח אותם. כולם יודעים שבתי המלון היוו בית למפונים שפונו מביתם בעת המלחמה (!). ועדת הערר אף 'הגזימה' וקבעה כי כדי להוכיח שינוי קיצוני כאמור, היה על המפונים לחתום על הסכמי שכירות עם המלונות ו'לפטר את הנהלת המקום המלונאית'. המדובר באבסורד בלשון המעטה". הערעור הוגש באמצעות עו"ד מוטי איצקוביץ.