3.6 טריליון אירו חוב, 17% אמון ציבורי: מקרון נאבק על השנה האחרונה שלו בשלטון

עמנואל מקרון ייפרד מארמון האליזה ב-2027, אבל המשבר הכלכלי והפוליטי בצרפת יישאר גם אחרי תום כהונתו. המדינה צברה חובות של כמעט 3.6 טריליון אירו, עלות גיוס הכסף שלה זינקה, והפרלמנט מתקשה להגיע להסכמות אפילו על תקציב שאמור לצמצם מעט את הגירעון. בינתיים, הנשיא שהבטיח לשנות את הכלכלה הצרפתית ולחזק את מעמדה של ארצו באירופה מתמודד עם שיעור אמון ציבורי של 17% בלבד. יש לו עדיין סמכויות משמעותיות והשפעה על מדיניות החוץ, אבל בכל הקשור לכלכלה המקומית, הקושי להעביר החלטות בפרלמנט הפך למכשול מרכזי.

המצב הזה מקבל בימים האחרונים ביטוי ברחובות. מאות אלפי צרפתים השתתפו בהפגנות נגד יוקר המחיה, מצבה של מערכת החינוך והקיצוצים המתוכננים בשירותים הציבוריים. חלק מהמחאות הפכו לעימותים אלימים, שכללו הצתות, ביזת חנויות ופגיעה במבני ציבור. במוקדים שונים נרשמו עימותים בין מפגינים למשטרה, ומספר העצורים ברחבי המדינה הגיע לכ-1,800.

המחאות בצרפת התרחבו דווקא כשהממשלה מנסה לקדם את תקציב 2027. האירועים מציבים בפני מקרון וראש הממשלה סבסטיאן לקורנו בעיה כפולה. מצד אחד, המשקיעים דורשים צעדים שיקטינו את הגירעון ויבלמו את העלייה בחוב. מצד שני, חלקים גדולים בציבור מתנגדים לצמצום הוצאות ולהגדלת מסים בתקופה שבה מחירי האנרגיה והמוצרים הבסיסיים עלו.

סקר שנערך באוקטובר מצא כי 17% מהצרפתים נותנים אמון ביכולתו של מקרון להתמודד עם הבעיות המרכזיות של המדינה, ירידה של 7 נקודות אחוז בתוך חודשיים. שיעור חוסר האמון הגיע ל-79%. גם בקרב מצביעיו המקוריים של הנשיא נרשמה ירידה חדה, כאשר 43% ממי שתמכו בו בסיבוב הראשון בבחירות הקודמות ממשיכים להביע בו אמון.

גם לקורנו מתמודד עם נתונים חלשים. שיעור האמון בו עומד על 19%, בעוד 71% מהנשאלים מביעים חוסר אמון ביכולתו להתמודד עם הבעיות המרכזיות. אלה נתונים שמקשים על הממשלה לגבש הסכמות סביב רפורמות גדולות, במיוחד כשמערכת הבחירות לנשיאות כבר מתקרבת.

המשבר הפוליטי החל להחריף עם החלטתו של מקרון להקדים את הבחירות לפרלמנט ב-2024. התוצאה הייתה אספה לאומית מפוצלת, שבה מחנה הנשיא איבד את הרוב שאפשר לו לקדם חקיקה. מאז התחלפו ממשלות, והמאבקים סביב התקציב הפכו לאירוע חוזר.

לקורנו הצליח להעביר את תקציב 2026, אבל במחיר של פשרות פוליטיות, והתקציב החדש כבר מציב בפניו קושי דומה. חלק ממפלגות האופוזיציה דורשות להגן על הפנסיות ועל השירותים הציבוריים. אחרות מבקשות לצמצם את הוצאות הממשלה ולהפחית מסים. על רקע הבחירות הקרובות, הנכונות של הצדדים להגיע לפשרות נותרת מוגבלת.

החוב כבר מגיע ל-119% מהתוצר, והחשבון גדל

הנתונים הכלכליים מסבירים מדוע המשבר הפוליטי מטריד כל כך את המשקיעים. בסוף הרבעון השני של 2026 הגיע החוב הציבורי של צרפת ל-3.5955 טריליון אירו, שהם 119% מהתוצר. ברבעון הקודם עמד היחס על 117.5%, ובסוף 2025 הוא הגיע ל-115.7%.

לשם השוואה, בסוף 2017, השנה שבה מקרון נכנס לתפקידו, החוב עמד על 98.8% מהתוצר. במהלך כהונתו התמודדה צרפת עם משבר הקורונה, זינוק במחירי האנרגיה וגידול בהוצאות הממשלה. התוצאה היא מדינה שמוציאה בכל שנה סכומים גדולים משמעותית מהכנסותיה ונאלצת להמשיך ללוות כסף כדי לממן את הפעילות השוטפת ולמחזר חובות ישנים.

• צרפת בדרך למשבר והאירו עלול להפוך אותו לאסון
• יום מחאה אלים בצרפת: מאות עצורים, ביזה בחנויות ותקציב הקיצוצים של לקורנו בעין הסערה

הגירעון התקציבי צפוי להגיע השנה ל-5.4% מהתוצר, לעומת יעד קודם של 5%. הממשלה מבקשת להוריד אותו ל-5% ב-2027, באמצעות צעדי התייעלות והגדלת הכנסות בהיקף של כ-43 מיליארד אירו. המאמץ התקציבי הכולל שנדרש לפי חישובי הממשלה מגיע לכ-54 מיליארד אירו, כאשר חלק משמעותי ממנו נועד לקזז עלייה צפויה בהוצאות.

הבעיה היא שגם יעד הגירעון החדש רחוק מהמסגרת התקציבית המקובלת באיחוד האירופי, שעומדת על 3% מהתוצר. במקביל, התחזית הכלכלית שעליה מבוסס התקציב מניחה צמיחה של 1% בשנת 2027, הערכה שזכתה להסתייגות מצד המועצה העליונה לכספים ציבוריים בצרפת.

צמיחה חלשה מקשה על המדינה להגדיל את הכנסותיה ממסים, במיוחד כאשר הממשלה מבקשת לצמצם את ההוצאה הציבורית. במצב כזה קשה יותר להקטין את הגירעון בלי להכביד על הפעילות הכלכלית.

והחוב עצמו הולך ומתייקר.

הוצאות הריבית של צרפת צפויות לעלות מ-79.2 מיליארד אירו בשנת 2026 ל-91.2 מיליארד אירו ב-2027. מדובר בתוספת של 12 מיליארד אירו בשנה, כסף שהממשלה תידרש להפנות לשירות החוב במקום למימון פעילויות אחרות.

• מדד "השוורים והדובים" כבר לא מצביע שהשוק באופוריה - אבל למה כדאי עדיין לשבת על הגדר?
• למרות הקריסה בשבבים שר האוצר הקוריאני בטוח: "הראלי יימשך לפחות עד סוף 2027"

ההתייקרות מגיעה משוק האג"ח. בתחילת אוקטובר טיפסה התשואה על איגרת חוב ממשלתית צרפתית לעשר שנים לכ-4.9%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2008. ביום המסחר האחרון היא עמדה על כ-4.79%.

ההשוואה לגרמניה ממחישה את השינוי. במשך שנים נהנתה צרפת ממעמד של אחת המדינות היציבות בגוש האירו, והפער בין הריבית שהיא שילמה לזו של גרמניה היה מצומצם יחסית. באמצע אוקטובר התרחב הפער לכ-1.4 נקודות אחוז, הפער הרחב ביותר מאז 2012.

שוק האג"ח כבר מציב את צרפת בעמדה חריגה ביחס לאיטליה וליוון, מדינות שנחשבו במשך שנים לרגישות יותר מבחינה תקציבית.

המשמעות לממשלה מעשית מאוד. ב-2027 מתכננת צרפת לגייס כ-340 מיליארד אירו באמצעות הנפקת אג"ח לטווח בינוני וארוך. חלק גדול מהכסף נדרש למחזור חובות שמגיעים לפירעון, והשאר למימון צורכי התקציב.

כאשר הריבית בהנפקות החדשות גבוהה מזו ששולמה על חובות ישנים, הוצאות המימון גדלות בהדרגה. ככל שיותר חובות ישנים מגיעים לפירעון ומוחלפים באג"ח חדשות, כך העלייה בתשואות משפיעה על חלק גדול יותר מהחוב הכולל.

לכך מתווספת בעיית האמון. סוכנויות דירוג כבר הורידו את דירוג האשראי של צרפת בשנים האחרונות, וב-23 באוקטובר צפויה החלטת דירוג נוספת של מודי'ס. הדירוג הנוכחי שלה הוא Aa3, עם תחזית שלילית. בחינה נוספת של הדירוג מגיעה כאשר המשקיעים מנסים להעריך אם הממשלה תצליח להציג מסלול אמין לצמצום החוב.

ההשפעה כבר מגיעה גם למניות. מתחילת השנה ירד מדד קאק 40 הצרפתי בכ-2.4%, בזמן שמדד סטוקס 600 האירופי עלה בכ-8.9%. מדובר בפער של כ-11 נקודות אחוז בין הבורסה הצרפתית לשוק האירופי הרחב.

מניות הבנקים הצרפתיים נפגעו במיוחד מהחששות סביב החוב, כאשר מניות סוסייטה ז'נרל ובנק בי-אן-פי פאריבה ירדו מאז אמצע אוגוסט בכ-25% ובכ-21%, בהתאמה. גם חברות היוקרה והרכב סובלות מירידות חדות, אם כי הביצועים שלהן מושפעים גם מהתחרות העולמית ומהחולשה בחלק משוקי היצוא.

הפער בין צרפת לשאר אירופה מעיד שהמשקיעים מעניקים משקל משמעותי לסיכון הכלכלי והפוליטי המקומי. לצד זאת, צרפת ממשיכה להיות כלכלה גדולה עם חברות בינלאומיות חזקות ושוק חוב עמוק, והמדינה ממשיכה לגייס כספים בשווקים.

במקום רפורמות בבית, מקרון מתמקד בהשפעה באירופה

למרות החולשה הפוליטית בצרפת, מקרון ממשיך לקדם יוזמות בינלאומיות. אחד המהלכים הבולטים הגיע ביום שישי, כשצרפת וגרמניה הגיעו להסכמות על שינוי מדיניות הרכב האירופית.

ההסכם עם קנצלר גרמניה פרידריך מרץ מאפשר לרכך את יעד הפחתת הפליטות של מכוניות חדשות ב-2035 ל-90%, תוך חיזוק הדרישות לשימוש ברכיבים שמיוצרים באירופה.

מבחינת תעשיית הרכב, מדובר בפשרה משמעותית. יצרניות גרמניות יוכלו להמשיך לקדם חלק מטכנולוגיות ההנעה שמשלבות מנועי בנזין וחשמל, בעוד צרפת מקבלת תמיכה בדרישות שנועדו להגן על הייצור המקומי מול התחרות מסין.

ההסכם עדיין דורש השלמת הליכי חקיקה באיחוד האירופי, אבל הוא מדגים את היכולת של מקרון להשיג השפעה כאשר הוא מצליח לגבש עמדה משותפת עם גרמניה.

תחום נוסף שבו צרפת ממשיכה למלא תפקיד מרכזי הוא הביטחון האירופי. במהלך השנה הודיעו מקרון ומרץ על הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני, לרבות הקמת מסגרת משותפת לדיונים על הרתעה גרעינית והגנה מפני טילים.

בחודשים האחרונים התקדמו גם שיחות ביטחוניות בין צרפת למדינות נוספות, ובהן בלגיה והולנד. ב-14 באוקטובר התקיימה בפריז הפגישה הראשונה של קבוצת ההיגוי המשותפת לצרפת ולהולנד בנושא הרתעה גרעינית, כחלק מניסיון להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני ביבשת.

המהלכים האלה מתרחשים על רקע חוסר הוודאות לגבי המחויבות האמריקאית לביטחון אירופה והמלחמה באוקראינה. צרפת מבקשת לנצל את מעמדה כמעצמה גרעינית כדי להרחיב את ההשפעה שלה על מדיניות הביטחון האירופית, תוך שמירה על השליטה הצרפתית בהחלטות הנוגעות לנשק הגרעיני.

אבל גם כאן הבעיה התקציבית מלווה את הנשיא. הגדלת ההוצאות על ביטחון דורשת מימון, בזמן שהממשלה מתמודדת עם עלויות ריבית גבוהות, הוצאות פנסיה ובריאות גדלות והתחייבויות קיימות כלפי הציבור.

במקביל, הסוגיות הפנימיות ממשיכות להעסיק את המערכת הפוליטית. מקרון מנוע מהתמודדות לכהונה שלישית רצופה, ולכן המפלגות כבר נערכות לבחירות ב-2027. גם בתוך המחנה הפוליטי שתמך בו מתפתח מאבק על הדרך הכלכלית והפוליטית שתאפיין את צרפת בשנים הבאות.

המבחן המיידי נמצא בפרלמנט, בדיונים על תקציב 2027. הממשלה תנסה להשיג תמיכה בצעדים התקציביים, בעוד מפלגות האופוזיציה דורשות שינויים בתוכנית. במקביל, משרד האוצר הצרפתי נערך להמשך גיוסי החוב, והמשקיעים עוקבים אחר התשואות, החלטות דירוג האשראי ויכולתה של הממשלה לשמור על יעד הגירעון שהציגה.