"נקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם"
הרמב"ם מסביר את ההבדלים המהותיים והעצומים בין משה רבינו לבין כל שאר הנביאים: צורת החזון, מועד ההתגלות והיכולת לעמוד בה
יש נביאים - ויש אדון הנביאים. אפילו מי שזכו לתהילת עולם על חזונותיהם המרהיבים (ישעיהו), על ראיית מרכבת השכינה (יחזקאל) ועל החייאת מתים (אליהו ואלישע) - לא הגיעו למדרגתו של משה רבינו, מלמד אותנו הרמב"ם. והוא מונה שורה של הבדלים (עם פסוקים להוכחת דבריו, עליהם נדלג כאן).
"מה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים? שכל הנביאים [רואים את החזון] בחלום או במראה [מחזה ביום בזמן טשטוש החושים], ומשה רבינו [רואה] והוא ער ועומד. כל הנביאים על ידי מלאך, לפיכך רואין מה שהן רואין במשל וחידה; משה רבינו לא על ידי מלאך, כלומר שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בוריו, בלא חידה בלא משל.
"כל הנביאים יראין ונבהלין ומתמוגגים [מתמלאים פחד מן החזון], ומשה רבינו אינו כן. כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם. כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו. משה רבינו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת, לפיכך מתנבא בכל עת.
"הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת, חוזרין לאוהלם, שהוא צורכי הגוף כולן, כשאר העם, לפיכך אינן פורשין מנשותיהן. ומשה רבינו לא חזר לאוהלו הראשון, לפיכך פרש מן האישה לעולם, ומכל הדומה לה, ונקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם, וקרן עור פנים ונתקדש כמלאכים"
