עודד פלר, בעל השליטה באמיליה פיתוח, ישלם מס במיליוני שקלים

עודד פלר, בעל השליטה בחברת אמיליה פיתוח, ישלם מס מלא על שינוי מבנה שביצע ב-2017 ובמסגרתו העביר מניות של חברה פרטית לאמיליה הציבורית. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אורית וינשטיין, בדחותה את ערעורו של פלר על החלטת פקיד שומה חיפה. המשמעות המשוערת היא פער של מיליוני שקלים.

אמיליה היא חברת החזקות, הפועלת בתחום התעשייה (מנדלסון תעשיות), שירותים לוגיסטיים (אוברסיז) ושירותים לתעשייה. היא נסחרת בשווי שוק של 580 מיליון שקל. פלר מחזיק כיום ב-86% ממניותיה. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה ל"יום הרכישה" - חישוב רווח ההון החייב במס, בפרשנות הוראות פקודת מס הכנסה לצורך קביעת "יום הרכישה" לשם חישוב המס הליניארי, בהתחשב באירועים של שינויי המבנה, שבוצעו במהלך השנים ובהתחשב בהוראות הפקודה במועדים הרלוונטיים.

בשנת 1959 הקימו אמיל פלר, אביו של עודד, עם שותף את חברת כימוביל שעסקה בכימיקלים, ובשנת 1974 רכש את מניותיו של שותפו. עודד וגדעון פלר ירשו את חברת א.פלר, בעלת כימוביל, לאחר פטירתו של אביהם. ב-1997 הקים עודד את ע.פלר והעביר אליה את מניותיו בחברות א.פלר וכימוביל, בשינוי מבנה שהיה פטור ממס.

ביולי 2017 העביר פלר לחברת אמיליה את מניותיו בחברת ע.פלר, באמצעותה החזיק בשליטה באמיליה, תמורת הקצאת 96% ממניות החברה הציבורית (שינוי המבנה השני). בו ביום מכר פלר בבורסה 4.6% ממניות אמיליה תמורת 34 מיליון שקל. המחלוקת התמקדה בשיעור המס שיש לגבות על הכנסה זו. פלר טען, כי יש לגבות ממנו 10% בלבד על הרווח שנצבר עד 1.1.03, ושיעור מוטב של 25% על הרווחים שלאחר מכן. פקיד שומה חיפה לא קיבל את שומתו העצמית של פלר והוציא לו שומה לפי מיטב השפיטה.

לחזור לימי הרכישה המקוריים

וינשטיין אומרת: "בעסקת המכירה מושא הערעור דנן אין לקבוע את יום הרכישה ליום ביצוע שינוי המבנה הראשון, שכן מצב דברים זה יביא לתוצאה לפיה רצף המס לא יישמר ותהיה תקופת מס שלא תמוסה". הפקודה אינה קובעת "פטור סופי ממס, אלא דחיית מס בלבד, מתוך מטרה לשמור על רציפות המס. קבלת עמדת המערער תגרום לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה פעולת שינוי מבנה תוכל לשמש ככלי לתכנון מס אגרסיבי, של הסטת רווח הון שנצבר עד ליום 1.1.2003 אל עבר שיעורי המס המופחתים החלים על רווחי הון מאז שנת 2003.

"המערער לא נדרש לשלם מס במועד ביצוע שינוי המבנה הראשון והחיוב במס נדחה עד למכירת המניות בפועל - מכירה אשר התרחשה רק לאחר שינוי המבנה השני. על מנת להגשים את תכלית הסעיף ולשמור על רצף המס, יש לחזור לימי הרכישה המקוריים של מניות חברת ע.פלר, אשר ייקבעו בהתאם למועדים השונים בהם הונפקו למר אמיל פלר ז"ל מניות חברת כימוביל וחברת א.פלר.

"רק באופן זה תוגשם תכלית הסיפא של הסעיף, אשר נועדה להבטיח כי רווח ההון הסופי החב במס ישקף נאמנה את עליית הערך שנצברה לאורך כל תקופת החזקת המערער במניות חברת ע. פלר, החל ממועד הגעתן לידיו ועד למועד המכירה הנוכחי, בו הן ממוסות לראשונה.

"מנגד, קבלת עמדתו של המערער תרוקן מתוכן את השיטה הליניארית, באופן זה ששינוי המבנה הראשון לא רק שיביא להחלת שיעור מס מופחת על עליית ערך נכס בתקופה שבה לא חל אותו שיעור מס (תוצאה ששיטת החישוב הלינארית נועדה להתגבר עליה), אלא למעשה אף יביא לפטור מוחלט ממס בשל אותה תקופה נוכח 'הסטת' יום הרכישה, וזאת בניגוד ללשון החוק ותכליתו. תוצאה שכזו  תפחית את חבותו במס של המערער באופן בלתי מוצדק, מחד גיסא, על ידי צמצום החלק מרווח ההון הריאלי החייב במס שולי גבוה, ומאידך גיסא, על ידי הגדלה מלאכותית של החלק החייב בשיעורי מס מופחתים".

פלר חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את פלר ייצגו עוה"ד דניאל פסרמן, שלמה זידר ויחיאל ציפורי, ואת פקיד השומה - עו"ד עילם דבש.