הכבל שיחבר את ישראל לרשת החשמל האירופית חוזר למסלול, וטורקיה מאיימת

אחד מפרויקטי התשתית השאפתניים במזרח הים התיכון חוזר להתקדם, והפעם עם משמעות ישירה גם לישראל. Great Sea Interconnector, כבל החשמל התת-ימי המתוכנן בין יוון, קפריסין ובהמשך ישראל, קיבל באוגוסט שורה של דחיפות חדשות אחרי תקופה ארוכה של עיכובים, מחלוקות כספיות ומתיחות גיאופוליטית.

המהלך המרכזי הגיע בתחילת החודש, כאשר קבוצת ההשקעות הצרפתית Meridiam סיכמה על כניסה כבעלת השליטה בחברת הפרויקט. במקביל נחתם הסכם בין מפעילת רשת ההולכה היוונית IPTO, חברת Great Sea Interconnector ויצרנית הכבלים Nexans בנוגע לעבודות סקר קרקעית הים הנדרשות להמשך הפרויקט.

כשבוע אחר כך התקדם גם החלק הישראלי. IPTO הגישה לרגולטורים בישראל ובקפריסין בקשת השקעה רשמית עבור החיבור בין שתי המדינות, שלב שנדרש במסגרת רגולציית התשתיות האירופית. הבקשה הוגשה לאחר השלמת ניתוח עלות-תועלת והצעה לחלוקת העלויות בין ישראל לקפריסין. הבדיקות שנערכו עבור הפרויקט מצאו כי החיבור כדאי כלכלית בכל התרחישים שנבחנו.

ישראל, יוון וקפריסין כבר הציבו את Great Sea Interconnector במרכז שיתוף הפעולה האזורי בתחום האנרגיה, כשהמטרה היא לחבר לראשונה את מערכת החשמל הישראלית לרשת אזורית שמגיעה עד אירופה.

הפרויקט מתוכנן בשני שלבים. הראשון הוא חיבור קפריסין לכרתים ולרשת האירופית. כיום קפריסין היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שרשת החשמל שלה אינה מחוברת לרשת של מדינה אחרת.

המקטע בין כרתים לקפריסין משתרע על 898 ק"מ. הפרויקט הכולל, עם הארכה עתידית לישראל, מתוכנן לאורך של 1,208 ק"מ, בקיבולת ראשונית של 1,000 מגה-ואט ובמתח של 500 קילו-וולט. התקציב המוערך למקטע יוון-קפריסין עומד על כ-1.9 מיליארד אירו.

האיחוד האירופי כבר העניק למקטע הזה מימון של 657 מיליון אירו והגדיר את החיבור כפרויקט בעל חשיבות משותפת למדינות האיחוד. עבודות הכבל נמסרו ל-Nexans הצרפתית, בעוד סימנס נבחרה כקבלן המועדף לתחנות ההמרה.

השלב הבא אמור להמשיך מקפריסין לישראל. המקטע המתוכנן יחבר את קופינו בקפריסין עם אזור חדרה לאורך כ-324 ק"מ ובעומקים שמגיעים לכ-2,400 מטר.

מה ישראל מקבלת מכבל של יותר מ-1,200 ק"מ?

מערכת החשמל הישראלית פועלת כיום כמעט כאי אנרגטי. בניגוד למדינות רבות באירופה, אין לישראל חיבור פיזי לרשת חשמל של מדינה שכנה שמאפשר לייבא או לייצא חשמל בעת הצורך.

• חתמו על חוזה שכירות, ביטלו אחרי 4 ימים - ולא ישלמו
• האם ליד איקאה תקום חוות שרתים? השמות והאתרים המפתיעים במרוץ ה-AI הישראלי

החיבור לקפריסין, ומשם ליוון ולאירופה, אמור לשנות את המצב הזה. הכבל מתוכנן לפעול בשני הכיוונים: בתקופות שבהן לישראל יהיו עודפי ייצור ניתן יהיה להעביר חשמל החוצה, ובתקופות של מחסור או עומס תהיה אפשרות לייבא חשמל.

היכולת הזאת מקבלת חשיבות ככל שגדל חלקן של האנרגיות המתחדשות. ייצור חשמל סולארי משתנה בין שעות היום ואינו תמיד תואם את שעות הביקוש. חיבור למערכת רחבה יותר יכול לספק כלי נוסף לאיזון עודפים ומחסור לצד אגירה ותחנות ייצור מקומיות.

עבור ישראל יש לכך גם משמעות של חוסן. הכבל אינו יכול להחליף את הצורך ביכולת ייצור עצמאית ובמערכות גיבוי מקומיות, אך הוא מוסיף נתיב אספקה נוסף למערכת שתלויה כיום בתשתיות הנמצאות בתוך המדינה.

ניתוחי הפרויקט מצביעים גם על אפשרות לשילוב רחב יותר של אנרגיות מתחדשות ועל יצירת שוק חשמל אזורי בין ישראל, קפריסין ויוון. בטווח הארוך, אם תיווצר בישראל קיבולת ייצור עודפת בשעות מסוימות, הכבל יכול להפוך גם לתשתית מסחרית ולא רק לשכבת ביטחון.

החיבור בין ישראל לקפריסין מקודם כבר כמה שנים כחלק מהאפשרות לחבר את ישראל לרשת האירופית, אך ההתקדמות באוגוסט מעבירה את המקטע הישראלי שלב נוסף מהצהרות ותכנון לדיון רגולטורי על ההשקעה ועל חלוקת העלויות.

• עסקת חשמל של כחצי מיליארד שקל: אנלייט ורפק חתמו ל-12 שנה
• אנרג'יאן ניסתה לצאת ממצרים - ועכשיו רוצה להתרחב בה עם עסקה של מיליארד דולר

Meridiam מוסיפה לפרויקט גם משקיע פרטי גדול בתקופה שבה שאלת המימון הייתה אחת מנקודות החולשה שלו. קפריסין מצדה עדיין ממתינה לבדיקת נאותות בנוגע לפרויקט לפני שתחליט אם להשתתף בו כבעלת מניות.

הכניסה של גוף צרפתי משמעותי נתפסת גם כאיתות שהפרויקט עדיין מסוגל למשוך הון פרטי למרות העיכובים. אלא שמימון אינו המכשול היחיד.

טורקיה עדיין יכולה להחזיר את הפרויקט לעצירה

הבעיה המורכבת ביותר נמצאת במקטע שבין יוון לקפריסין. בקיץ 2024 הפכו עבודות סקר קרקעית הים באזור שמדרום לאיים קאסוס וקרפתוס לעימות בין יוון לטורקיה.

ספינת מחקר שביצעה סקרים לקראת הנחת הכבל פעלה באזור שבו אנקרה טוענת לזכויות ימיות. כלי שיט טורקיים הגיעו למקום, והאירוע הסתיים ללא עימות צבאי אך גרם לעצירת חלק מהעבודות.

לפי הערכות שפורסמו ביוון, כ-60% מסקרי קרקעית הים הושלמו. חלק ניכר מ-40% הנותרים נמצא באזור שבין קרפתוס לקפריסין, שבו המחלוקת מול טורקיה רגישה במיוחד.

אנקרה טוענת כי פעילות באזורים מסוימים דורשת את הסכמתה, בעוד יוון דוחה את הדרישה וטוענת כי הנחת הכבל מתבצעת בהתאם לדין הבינלאומי ואינה דורשת אישור טורקי.

המחלוקת קשורה למאבק רחב יותר על גבולות המרחבים הימיים במזרח הים התיכון. טורקיה מסתמכת בין היתר על תפיסת "המולדת הכחולה" ועל הסכם הגבולות הימיים שלה עם לוב. יוון וקפריסין דוחות חלק מהטענות האלה ומתבססות על תפיסה אחרת של זכויות האיים והאזורים הכלכליים הבלעדיים.

מכאן החשיבות של חידוש הסקרים. בלי מיפוי מלא של קרקעית הים אי אפשר לסגור את תוואי הכבל ולהתקדם להנחה בחלקים הרגישים. כאשר ספינות המחקר יחזרו לאזור, יתברר אם ההתנגדות הטורקית תישאר במישור המדיני או תתורגם שוב לנוכחות ימית שתעכב את העבודה.