הטיסה בוטלה וטיסת ההמשך הוחמצה, אבל התביעה של הנוסעים נדחתה
תקלה במנגנון המצערת של המנוע עצרה טיסה מאבו דאבי ברגע ההמראה, וגררה איחור של כחמש שעות שהוביל לביטול טיסה מתל אביב ואף החמצה של טיסת המשך לתאילנד. בית המשפט לתביעות קטנות נדרש להכריע אם מדובר ב"נסיבה מיוחדת" הפוטרת את חברת התעופה מפיצוי
ארבעה נוסעים רכשו כרטיסי טיסה מתל אביב לפוקט שבתאילנד, שכוללים עצירת ביניים באבו דאבי. הטיסה הראשונה, מתל אביב לאבו דאבי, היתה אמורה להמריא ב-3 לפברואר השנה ב-07:00 ולנחות ב-11:55. טיסת ההמשך לפוקט היתה אמורה לצאת באותו היום ב-13:50. בפועל, הטיסה מתל אביב יצאה לדרך באיחור של כחמש שעות בעקבות תקלה טכנית, וכתוצאה מכך המשפחה החמיצה את טיסת ההמשך.
חברת התעופה, איתיחאד איירווייס, סיפקה לנוסעים לינה במלון באבו דאבי ושיבצה אותם לטיסה חלופית ביום שלמחרת. לטענת התובעים, בסופו של דבר הם הגיעו ליעד באיחור של כ-24 שעות. הם הגישו תביעה על סכום של 14,680 שקל - הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה לנוסע שטיסתו בוטלה, כפול ארבעה נוסעים.
השאלה הראשונה שבה נדרש בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה להכריע היתה עקרונית: האם החמצת טיסת המשך בגלל איחור במקטע הראשון נחשבת בכלל טיסה שבוטלה, המזכה בפיצוי? כאן הפסיקה חד-משמעית. השופט קבע כי בהתאם לפסיקה ענפה של בתי המשפט, גם מקטע טיסה שיצא בסופו של דבר לדרך, אם עיכובו גרם להחמצת טיסת ההמשך, נחשב טיסה שבוטלה. הנתבעת, אגב, כלל לא חלקה על כך.
מה קרה בפועל על המסלול?
הפרטים המעניינים באמת עלו מתוך הדו"ח התפעולי שהגישה חברת התעופה. לפי הדו"ח, המטוס שאמור היה לבצע את הטיסה מתל אביב, והיה אמור לצאת קודם לכן עם טיסה קודמת מאבו דאבי, החל בתנועה לקראת המראה ב-2:45. כעבור כ-28 דקות, כשהמטוס כבר היה על מסלול ההמראה במהירות של כ-45 קשר בלבד, ההמראה מאבו דאבי בוטלה. המטוס הוסע בחזרה לעמדת החנייה, ומרכז בקרת התחזוקה אבחן תקלה בידית המצערת של המנוע - תקלה שסווגה מיד כאוסרת המראה, ("NO GO"), עם המלצה לקרקע את המטוס למשך 12 שעות.
בדיקות מעמיקות יותר העלו חוסר מתח באחד מערוצי בקרת המנוע. הצוות החליף מחשב בקרה, אך גם לאחר ההחלפה הבעיה המשיכה, ובהמשך אותרה אנומליה במחבר או בפינים שהצריכה זמן תיקון ניכר. נציג החברה העיד כי המטוס עבר את כל בדיקות הבטיחות הרגילות לפני ההמראה, וכי "מדובר בתקלה בלתי צפויה שהתגלתה ממש ברגע המראה בעוד המטוס על המסלול".
החוק קובע שנוסע לא זכאי לפיצוי אם חברת התעופה מוכיחה שהטיסה בוטלה "בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו - לא היה יכול למנוע את ביטולה". השופט הדגיש שמדובר בחריג שיש לפרש בצמצום: חברות תעופה צריכות להיערך מראש לבלאי ולתקלות תחזוקה שוטפות, ולא כל תקלה פוטרת מתשלום.
אבל במקרה הזה, לפי השופט, צירוף הנסיבות - שלב גילוי התקלה (ממש ברגע ההמראה, אחרי שהמטוס עבר את כל הבדיקות המקדימות), אופייה החריג (בעיית חיווט במנוע), ומשך האבחון המורכב שנדרש - כל אלה העידו על "תקלה בלתי צפויה וחריגה העולה כדי נסיבות שאינן בשליטה".
גם מטוס חלופי לא הציל את הזכאות לפיצוי, כי לא היה צריך
מעבר לכך, החוק דורש מהחברה להוכיח שעשתה כל שביכולתה כדי למנוע את הביטול. גם כאן בית המשפט התרשם לטובה מפעולות הנתבעת: בתוך פחות משעה מרגע גילוי התקלה כבר התקבלה החלטה על החלפת מטוס, מטוס חלופי נחת באבו דאבי בתוך כ-24 דקות, והוא המריא בפועל תוך כארבע שעות מרגע קבלת ההחלטה. נציג החברה תיאר את שרשרת הפעולות הנדרשת: איתור מטוס, ניתובו, התאמת מספר הנוסעים, גיוס צוות אוויר חדש, תדריכים ובדיקות - ועדותו התיישבה עם ממצאי הדו"ח התפעולי.
לאור כל זאת, קבע השופט כי עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בחוק, ודחה את התביעה במלואה. עם זאת, הוא נמנע מלחייב את התובעים בהוצאות משפט, וציין כי מדובר במחלוקת "כנה וראויה לבירור", ולאור התכלית הצרכנית של החוק ואופיו של הליך תביעות קטנות. אגב, החברה עצמה טענה כי בפועל האיחור בטיסת ההמשך היה 12 שעות ו-20 דקות בלבד, ולא 24 שעות כפי שטענו התובעים, אך לאחר שנקבע כי עומדת לה ההגנה החוקית, לשאלה הזו לא היתה עוד השפעה על התוצאה.
