לא השתמשה בקו שנים, סלקום המשיכה לגבות - האם מגיע החזר?
לקוחה שגילתה שהיא משלמת מדי חודש עבור כרטיס סים שמעולם לא הופעל תבעה את סלקום על סכום של 6,100 שקל בטענה לחיוב רפאים. כך הכריע בנושא בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים
אשה שגילתה שהיא משלמת שנים על שירות שמעולם לא השתמשה בו החליטה לא להשלים עם זה, ותבעה את חברת התקשורת שלה בבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים. השאלה שעמדה לדיון: האם סלקום היתה חייבת לשים לב שהיא גובה כסף על כרטיס סים דומם ולהתריע על כך מיוזמתה, או שהאחריות מוטלת כולה על הלקוחה שחתמה על ההסכם?
דנה פרידמן טענה כי במשך כארבע שנים חייבה אותה סלקום בתשלום חודשי קבוע עבור כרטיס סים דאטה, אף שבדיקה פשוטה במערכות החברה היתה מגלה כי מדובר בקו שלא נעשה בו שימוש כלשהו - "0 דקות, 0 גלישה, 0 פעילות". לטענתה, מספר הקו שורבב להסכם שעליו היא חתמה מול החברה ב-2022, ומאז נגבו ממנה תשלומים על שירות שלא ביקשה ולא צרכה. פרידמן טענה שסלקום הפרה את חובות תום הלב וההגינות שלה, ושהיה עליה לפנות אליה ולשאול אם השירות עדיין נחוץ לה לאחר שנים של אי-שימוש. בנוסף, היא ציינה כי במערכות החברה נרשמה כתובת מייל שגויה שלה, כך שלא היתה לה כל דרך לדעת על החיובים.
בעקבות זאת, דרשה פרידמן החזר מלא של כל הסכומים שנגבו ממנה מאז החתימה על ההסכם - 1,600 שקל - וכן פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש ופיצוי לדוגמה לפי חוק הגנת הצרכן, בטענה להטעיה, חוסר תום לב והתעמרות צרכנית. בסך הכל נקבעה התביעה שלה על 6,100 שקל.
סלקום מנגד, טענה שההסכם נחתם כדין ופנים אל פנים, לאחר שנציג החברה זיהה את פרידמן במלואה. היא זו שמסרה את כל פרטיה - כולל אמצעי תשלום וכתובת למשלוח החשבונית. לדברי החברה, פרידמן קיבלה לידיה את הכרטיס והחשבוניות, ומעולם לא פנתה בבקשה לנתק את הקו או להשיג על החיובים - עד שב-26 במרץ השנה היא פנתה לראשונה, ובאותו היום גם נותק הקו וההתקשרות הסתיימה. לטענת החברה, לא היתה לה שום דרך לדעת שהלקוחה אינה מתכוונת להשתמש בקו, וכל עוד היא לא ביקשה לנתק אותו, היא זכאית וחייבת להמשיך לגבות תשלום לפי ההסכם.
"הקו אינו נחבא אלא מהותי ועיקרי בהסכם"
בית המשפט, שדן בתיק על בסיס כתבי הטענות בלבד, בחן קודם כל את טענת השרבוב. והתברר שהיא לא ממש מתיישבת עם המסמכים: בפתח ההסכם שעליו חתומה פרידמן נכתב במפורש "הקו אליו מתייחס ההסכם: 052-5180992" - בדיוק הקו שבמרכז המחלוקת. כלומר כפי שנקבע בפסק הדין, "הקו אינו נחבא אלא מהותי ועיקרי בהסכם", ומדובר בקו שהתובעת רכשה בהסכמה מלאה, כפי שמעידה חתימתה.
גם הטענה שהחיוב עצמו היה שגוי נדחתה. בהסכם נכתב שחור על גבי לבן, תחת סעיף התעריפים: "התשלומים ישולמו במלואם לרבות אם לא תנצל את מלוא השירותים או הקווים להם הנך זכאי במסגרת התוכנית". כלומר אי-שימוש בפועל בקו אינו פוטר מתשלום, וכך גם קבע בית המשפט: אין בהסכם תנאי שפוטר את פרידמן מהתשלום בגלל שלא השתמשה בקו.
לגבי טענת הכתובת השגויה, גם היא לא הועילה. מהחשבוניות שפרידמן עצמה צירפה לתביעה עלה כי הן נשלחו כהודעות סמס למספר הטלפון הנייד שהיא מסרה בהסכם. לכן, קבע בית המשפט, "התובעת אינה יכולה לטעון כי לא ידעה על החיובים... וזאת גם אם ברישומי הנתבעת מופיעה כתובת דואר אלקטרוני 'מפוברקת'". מהרגע שהחברה שלחה את החיובים לטלפון שהלקוחה עצמה מסרה, היא עמדה בחובת הגילוי שלה.
אין הוראה חוקית המחייבת זאת
השאלה המשפטית המעניינת ביותר בתיק נגעה לחובה האקטיבית: האם על חברת תקשורת מוטלת חובה לפנות מיוזמתה ללקוח שאינו משתמש בשירות במשך שנים? בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת שלפיה שאלה זו נבחנת לפי נסיבות כל מקרה, וציין כי נקבע לא אחת שעצם אי-השימוש בפועל אינו מטיל על הספק חובה לבדוק אם השירות אכן בשימוש, כל עוד אין הוראה חוקית אחרת המחייבת זאת - וכך גם הוכרע במקרה זה, משום שלא הוצגה שום הוראה שכזו.
בשורה התחתונה, בית המשפט קבע כי פרידמן לא עמדה בנטל להוכיח את זכאותה לפיצוי, ולכן אין מקום לחייב את סלקום להשיב לה את הכספים שהיא גבתה כדין לפי ההסכם החתום. התביעה נדחתה במלואה, וללא צו להוצאות משפט לטובת אף אחד מהצדדים.
