איך ישראל הפכה למעצמת שבבים: מגלילאו ומלאנוקס ועד אקסייט והדור הבא
עסקאות מצטברות של כ-27 מיליארד דולר, מהנדסים שיוצאים מאינטל ומקימים חברות, ורכישה אחת ששינתה את אנבידיה: כך בנתה ישראל מעמד של מרכז עולמי לתכנון שבבים, ואלה השמות שמנסים להיות האקזיט הבא
עדיין אין בישראל מפעל שמייצר את השבבים המתקדמים בעולם, וענקית בסדר הגודל של אנבידיה טרם צמחה כאן. ובכל זאת, ישראל היא אחת המדינות החשובות בעולם בתחום השבבים: אנבידיה, אינטל, אמזון, אפל, גוגל ומארוול מפעילות כאן מרכזי פיתוח, ושרשרת של עסקאות ענק בנתה כאן תעשייה שלמה. רוב שרתי ה-AI שנמכרים היום בעולם מכילים רכיב ישראלי כלשהו - כרטיס רשת שפותח ביקנעם, מעבד ענן מבית אנפורנה או שבב שנבדק בציוד של נובה וקמטק. הפרק הזה, חלק מהמדריך הגדול לעולם השבבים, מספר איך זה קרה - עסקה אחרי עסקה, ואיש אחרי איש.
אינטל בונה בסיס
אינטל הגיעה לישראל ב-1974 ופתחה בחיפה את מרכז הפיתוח הראשון שלה מחוץ לארה"ב, ומאז השתתפו המרכזים המקומיים שלה בפיתוח דורות רבים של מעבדים. אלפי מהנדסים קיבלו אצלה ניסיון בבניית מוצרים שנמכרים במיליוני יחידות, וחלקם יצאו בהמשך להקים חברות משלהם. כך נבנית תעשייה - מאנשים, יותר מאשר מאקזיט בודד. גם היום אינטל היא מהמעסיקות הגדולות בהייטק המקומי, עם מפעל ייצור בקריית גת ומרכזי פיתוח בכמה ערים, גם אם תוכנית ההרחבה הגדולה של המפעל הוקפאה על רקע הקשיים העולמיים של החברה. היצוא של אינטל מישראל הגיע בשנות השיא לכ-9 מיליארד דולר בשנה, נתח מורגש מסך יצוא ההייטק המקומי.
גלילאו: הרגע שבו העולם שם לב
גלילאו טכנולוגיות, שהקים אביגדור וילנץ, פיתחה שבבי תקשורת ונמכרה למארוול בשנת 2000 תמורת כ-2.7 מיליארד דולר במניות - עסקה שנחתמה בשיא גאות הדוט-קום ונסגרה בתחילת 2001. במונחי ההייטק הישראלי של אותם ימים היה זה סכום דמיוני, אבל הכסף היה החלק הקטן של הסיפור: העסקה הכניסה את מארוול לישראל, שבה היא מעסיקה מהנדסים עד היום, והאנשים שיצאו מגלילאו המשיכו להקים חברות. וילנץ עצמו עוד יופיע בסיפור הזה שלוש פעמים לפחות.
מלאנוקס: העסקה ששינתה את אנבידיה
מלאנוקס, שהקים איל וולדמן ביקנעם ב-1999 ושהונפקה בנאסד"ק ב-2007, בנתה את מעמדה סביב תקן InfiniBand לתקשורת מהירה בין שרתים - נישה שנראתה אזוטרית בזמנו והתבררה כתשתית של עידן ה-AI. היא נרכשה על ידי אנבידיה בעסקה שהוכרזה ב-2019 לפי שווי של 6.9 מיליארד דולר ונסגרה ב-2020 בתמורה סופית של כ-7 מיליארד. מלאנוקס עצמה בלעה בדרך את EZchip הישראלית, שנרכשה ב-2016 תמורת כ-800 מיליון דולר, כך שהעסקה עם אנבידיה איגדה למעשה שתי שושלות של תקשורת ישראלית. בזמן ההכרזה היו מי שחשבו שהמחיר מנופח; בדיעבד היא נחשבת לאחת הרכישות המשתלמות בתולדות התעשייה כולה. AI דורש לחבר עשרות אלפי מעבדים לרשת אחת שפועלת כמכונה אחת, ובדיוק שם הטכנולוגיה שפותחה ביקנעם הפכה קריטית: עסקי הרשת של אנבידיה, שנבנו סביב מלאנוקס, מגלגלים לפי הדיווחים הכנסות של כ-11 מיליארד דולר ברבעון.
ההשפעה חורגת מגבולות החברה: היצוא של פעילות אנבידיה בישראל מוערך בכ-20 מיליארד דולר בשנה, תורם נתח ממשי לצמיחת המשק ואף מחזק את השקל, כפי שמפורט בכתבה על הדרך שבה מלאנוקס הפכה לכוח שמחזק את השקל. אנבידיה עצמה הפכה למעסיקה ענקית בישראל, עם אלפי עובדים ותשעה מרכזי פיתוח, מיקנעם ותל אביב ועד באר שבע וקריית גת, וכאלף עובדים חדשים גויסו בשנה האחרונה בלבד. בישראל בנתה אנבידיה גם את ישראל-1, מחשב-על שהוקם סביב טכנולוגיית הרשת של מלאנוקס ונחשב מהחזקים בעולם.
מובילאיי, הבאנה ואנפורנה: שלוש דרכים לאקזיט
מובילאיי הירושלמית, שהקימו אמנון שעשוע וזיו אבירם ב-1999, נרכשה על ידי אינטל ב-2017 תמורת 15.3 מיליארד דולר, אז העסקה הגדולה בתולדות ההייטק הישראלי, והיא ההוכחה שאלגוריתם ושבב שמתחברים למוצר קשה להעתקה שווים יותר מסכום חלקיהם. שבבי ה-EyeQ שלה נמכרו במצטבר ביותר מ-150 מיליון יחידות והם מותקנים במאות דגמי רכב, והיא ממשיכה להעסיק אלפי עובדים בירושלים. אינטל אף החזירה אותה לוול סטריט בהנפקה ב-2022, ושווייה שם הגיע בשיא לעשרות מיליארדי דולרים; היא נסחרת עד היום כחברה עצמאית שנשלטת בידי אינטל.
הבאנה לאבס, שקמה ב-2016 עם אביגדור וילנץ בין התומכים הראשונים, פיתחה מאיצי AI ונרכשה על ידי אינטל בסוף 2019 תמורת כ-2 מיליארד דולר, והמחישה שוב את היתרון הישראלי בתכנון: בלי מפעל, עם ארכיטקטורה טובה וצוות חזק, אפשר ליצור ערך עצום בתוך שנים ספורות. שבבי ה-Gaudi שפיתחה הפכו לבסיס מאמצי ה-AI של אינטל ואף שולבו בשירותי הענן של אמזון, גם אם התקשו לגרוף נתח שוק משמעותי מול אנבידיה.
אנפורנה לאבס, שוב עם אביגדור וילנץ בין המייסדים, פעלה בחשאיות מאז 2011 ונרכשה על ידי אמזון ב-2015 תמורת כ-350 מיליון דולר לפי הדיווחים - סכום שנראה היום כמציאת המאה. מהמרכז שנבנה סביבה מפתחת אמזון את מעבדי Graviton לענן, את שבבי Trainium לאימון AI ואת מערך ה-Nitro, והרכישה נחשבת לאחת המוצלחות שביצעה אי פעם - באמזון ציינו שיותר ממחצית מקיבולת המעבדים החדשה שנוספה לענן בשנים האחרונות מבוססת על Graviton. בסוף 2025 חיזקה אמזון את הפעילות הזאת שוב, כשקלטה לתוך אנפורנה את צוות הפיתוח של הסטארט-אפ הישראלי נוירובלייד, שגייס בעבר 110 מיליון דולר לפיתוח שבבים להאצת עיבוד נתונים - עסקת צוות שקטה, בסכום צנוע בהרבה מהגיוסים שקדמו לה.
אפל, גוגל וקוואלקום: כרטיס הכניסה נקנה ברכישה
אפל בנתה את פעילות החומרה שלה בישראל סביב רכישת אנוביט ב-2012, מפתחת בקרי הזיכרון מהרצליה, תמורת מאות מיליוני דולרים, וצירפה שנה אחר כך את פריימסנס, שטכנולוגיית החישה התלת-ממדית שלה הפכה לבסיס של זיהוי הפנים באייפון. מרכז הפיתוח הישראלי של אפל, שמעסיק כ-2,000 עובדים, נחשב כיום לגדול שלה מחוץ לארה"ב, והוא שותף לפיתוח משפחות השבבים של החברה. קוואלקום השלימה ב-2024 את רכישת אוטוטוקס הישראלית, מפתחת שבבי תקשורת בין כלי רכב, וגוגל, מיקרוסופט וברודקום מפעילות כאן צוותי חומרה משלהן - ברודקום עצמה הגיעה לישראל דרך רכישות של פרוביג'נט ושל ברודלייט בתחילת העשור הקודם. הדפוס חוזר על עצמו: ענקית קונה סטארט-אפ מקומי, ובתוך עשור הוא הופך למרכז פיתוח אסטרטגי.
- אנבידיה מתחזקת 1.3%, מיקרון 2.5%; השבבים מרימים את החוזים על הנאסד"ק
- טראמפ לא מצליח לעצור את אנבידיה בדרך לסין - מה אפשר ללמוד מזה על מלחמת המכסים?
מי הדור הבא?
הדור הנוכחי שונה מקודמיו בשני מובנים: הכסף גדול בהרבה - סבבים של מאות מיליוני דולרים היו נדירים פעם והפכו מקובלים - והיעד עבר ממוצרי צריכה לתשתית ה-AI עצמה, התחום שאליו זורם היום רוב ההון בעולם השבבים. המהנדסים מגיעים ברובם מאותן תחנות מוכרות, מלאנוקס, אינטל, אפל וברודקום, וכל חברה חדשה מגייסת מהוותיקות ממנה. אקסייט לאבס היא כרגע הבולטת בדור החדש: החברה, שהקימו ב-2017 יוצאי מלאנוקס ו-EZchip עם וילנץ כיו"ר, מפתחת שבבי תקשורת למרכזי נתונים, והשלימה השנה גיוס של יותר מ-300 מיליון דולר לפי שווי של 2.8 מיליארד דולר בהובלת פידליטי. הזינוק בשווי הגיע אחרי שהשבבים שלה נבחרו לדור הבא של לווייני סטארלינק, כפי שמתואר בכתבה על העסקה עם ספייס אקס שהקפיצה את אקסייט. הגיוס, מהגדולים שנרשמו אי פעם בסטארט-אפ שבבים ישראלי, שיקף זינוק של יותר מפי חמישה בשווי לעומת הסבב הקודם של החברה ב-2021. מלבד הלוויינים מפתחת החברה שבבי מיתוג ועיבוד לתקשורת במרכזי נתונים - בדיוק צוואר הבקבוק שעליו בנתה מלאנוקס את עצמה בשעתה.
נקסט סיליקון מפתחת ארכיטקטורת מחשוב שונה לעומסי מחשב-על מדעיים והנדסיים, כבר חשפה את דור המאיצים מווריק שמכוון למעבדות מחקר ולמחשבי-על, והיא מוערכת ביותר ממיליארד דולר. ניוריאליטי מקיסריה מתמקדת בהוזלת ה-Inference, שלב ההפעלה של מודלים מאומנים, פיתחה לשם כך את שבב ה-NR1 וגייסה עד כה כ-70 מיליון דולר. פליאופס, שגייסה כ-210 מיליון דולר ומונה את SK הייניקס בין משקיעיה, בונה שכבת זיכרון חכמה שמאיצה הרצה של מודלי שפה גדולים, והמערכת שלה זכתה ב-2025 בפרס חדשנות בכנס תעשייתי מרכזי בתחום הזיכרון.
היילו, שנחשבה שנים למבטיחה מכולן עם שבבי AI לקצה - מצלמות, רכבים ומכשירים שמריצים מודלים בלי ענן - עוברת תקופה מאתגרת. החברה גייסה בסך הכול כ-340 מיליון דולר, אבל השווי שלה ירד לפי הערכות מ-1.2 מיליארד דולר לפחות מ-500 מיליון, בתחילת 2026 היא קיצצה כעשירית מכוח האדם ומיקדה את הפעילות ברובוטיקה, ובהמשך נחתם מזכר עקרונות למיזוג עם חברת SPAC. קבוצת דלק רכב, שמחזיקה יותר מ-12% ממניותיה, מחקה בדוחותיה עשרות מיליוני דולרים על ההשקעה. הסיפור שלה ממחיש ששבב מצוין זקוק גם לשוק שמבשיל בזמן. ובכל זאת, קבוצת החברות שנסקרה כאן גייסה יחד יותר ממיליארד דולר, סכום שממחיש עד כמה המשקיעים העולמיים ממשיכים לראות בישראל כתובת לתכנון שבבים.
למה דווקא ישראל - ומה חסר
ההיסטוריה היא הסיבה הראשונה: IBM פתחה בחיפה מעבדת מחקר עוד ב-1972, הראשונה שלה מחוץ לארה"ב, אינטל הגיעה שנתיים אחריה, ובעקבותיהן בנו כאן מרכזי פיתוח גם אפל, אמזון, אנבידיה, מארוול וקוואלקום - וכל דור של מהנדסים הכשיר את הבא אחריו. הסיבה השנייה היא היחידות הטכנולוגיות בצבא, שמכשירות מדי שנה מהנדסי חומרה, תקשורת ואלגוריתמיקה, והאוניברסיטאות, ובראשן הטכניון, שמזינות את הצנרת במאות בוגרי הנדסת חשמל ומחשבים בשנה. והשלישית היא תרבות: מהנדס שיוצא מחברה גדולה מקים כאן חברה במקום לחפש את המשרה הבאה, כפי שעשו וילנץ, וולדמן ורבים אחרים. וילנץ לבדו מגלם את השיטה: גלילאו, אנפורנה, הבאנה ואקסייט - ארבע חברות, שלושה אקזיטים בשווי מצטבר של יותר מ-5 מיליארד דולר, וחברה רביעית שמוערכת היום ב-2.8 מיליארד. המודל הישראלי מזכיר את מודל ה-Fabless שמתואר במדריך למה אנבידיה מייצרת דרך אחרים: תכנון מבריק כאן, ייצור אצל אחרים.
החולשה נמצאת בייצור: ישראל תלויה ב-TSMC, בסמסונג וביצרניות זרות אחרות, והתלות הזאת הומחשה במשבר השבבים של 2021, כשמחסור עולמי ברכיבים השבית קווי ייצור שלמים בתעשיית הרכב. מפעל 2 ננומטר עולה עשרות מיליארדי דולרים ודורש לקוחות, ידע, ציוד ותשואת ייצור גבוהה, ולכן הדרך הישראלית תמשיך כנראה לעבור בתכנון, בתקשורת, בציוד בדיקה וב-IP. גם המדינה מזהה את הפער: רשות החדשנות מפעילה בשנים האחרונות מסלול תמיכה ייעודי לחברות שבבים מקומיות, אם כי בהיקפים צנועים מאוד בהשוואה לתוכניות הענק של ארה"ב, אירופה ויפן. משל הנפט מתאים כאן שוב: אפשר להיות שחקן מרכזי בתעשיית האנרגיה גם בלי לשאוב אף חבית - מספיק לייצר את הקידוחים, המשאבות והצינורות. מי שמחפש את החשיפה הבורסאית לסיפור ימצא אותה במדריך מניות השבבים הישראליות - טאואר, נובה, קמטק וקווליטאו.
מאיפה יגיע האקזיט הגדול הבא?
ההיסטוריה המקומית מלמדת לחפש חברות שיושבות על צוואר בקבוק: גלילאו פתרה תקשורת, מלאנוקס פתרה רשת, מובילאיי פתרה ראייה ממוחשבת לרכב, אנפורנה פתרה שבבים לענן והבאנה תקפה את מאיצי ה-AI. צווארי הבקבוק הבאים כבר מסתמנים - תקשורת אופטית בין מאיצים, Inference זול, זיכרון ופוטוניקה - ומי שממפה אותם מוצא כמעט בכל אחד מהם סטארט-אפ ישראלי, כמפורט במדריך מי מרוויח מכל דולר שמושקע ב-AI. הפוטוניקה כבר עברה משלב ההבטחה לשלב ההכנסות: טאואר הציבורית הפכה אותה לחוד החנית העסקי שלה, והביקוש בתחום עולה לדבריה על הקיבולת.
עולם השבבים הישראלי מפורסם פחות מהסייבר, ומבחינה אסטרטגית הוא משמעותי לפחות באותה מידה. מאחורי כל אנבידיה עומדים מפעלים, ציוד, זיכרונות, תקשורת ומדידה, ובתוך השרשרת הזאת ישראל תופסת מקום חריג בגודלו: חמש עסקאות הרכישה הגדולות לבדן - גלילאו, מלאנוקס, הבאנה, מובילאיי ואנפורנה - הסתכמו יחד בכ-27 מיליארד דולר, עוד לפני שווי החברות הציבוריות והפרטיות שפועלות כאן היום. לפי הערכות בתעשייה פועלות בישראל יותר מ-150 חברות בתחומי השבבים, מהענקיות הרב-לאומיות ועד סטארט-אפים צעירים, והן מעסיקות יחד עשרות אלפי מהנדסים.
