"יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות"

כיצד מתנהל הדין בפני כסא הכבוד? איננו יודעים. אבל עקרון יסוד, אולי עקרון היסוד, ביהדות הוא שכר ועונש. וכך מסביר אותו הרמב"ם: "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות: מי שזכויותיו יתרות על חובותיו - צדיק; ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו – רשע; מחצה למחצה - בינוני. וכן המדינה: אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהם - הרי זו צדקת; ואם היו עוונותיהם מרובים - הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו.

"אדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו - מיד הוא מת ברשעו. וכל מדינה שעוונותיה מרובין - מיד היא אובדת. וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובים - מיד הן נשחתין". הראב"ד (ר' אברהם בן דוד, בר הפלוגתא הגדול של הרמב"ם), מעיר במקום - והמציאות מלמדת שהצדק עימו: "לא כמו שהוא סובר כשאמרו 'רשעים נחתמו לאלתר למיתה' שמיד מתים, ואינו כן, כי יש רשעים חיים הרבה, אלא נחתמין לאלתר שלא ימלאו ימיהם לשני הדור שנגזרו עליו" - עונשם יהיה שימותו בגיל צעיר מזה שתוכנן כביכול כאשר נולדו.

ממשיך הרמב"ם בהדגשה חשובה: "ושיקול זה [של צדיק ורשע] אינו לפי מניין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות".

מהי מצוה גדולה ומהו חטא כבד? רק הקב"ה מחליט. נכון שיש בתורה מצוות שהשכר המובטח לעושיהן הוא אריכות ימים, ונכון שיש עבירות שהעונש עליהן הוא מיתה. אך אין זה אומר, שהגמול בעולם הזה הוא בהכרח גם המשקל היחסי בדין השמימי. וכפי שניסחו זאת חז"ל: "הווה זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות".

ומדוע אנו עוסקים דווקא כעת בהלכות תשובה? "כשם ששוקלין עוונות אדם וזכויותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה". לא רק יהודים; כל באי עולם. מאחר שהעולם נברא בראש השנה, זה יום הדין שלו. "מי שנמצא צדיק - נחתם לחיים; ומי שנמצא רשע - נחתם למיתה. והבינוני תולין לו עד יום הכיפורים: אם עשה תשובה - נחתם לחיים; ואם לאו - נחתם למיתה". ושוב נזכיר את דברי הראב"ד: מדובר על גזר דין שמימושו אינו בהכרח בשנה הנכנסת.