כונסי הנכסים מכרו נכס ב-30 מיליון שקל, וכמה הם יקבלו?
רשם ההוצאה לפועל בפתח תקווה דחה את הבקשה של הכונסים לקבל 10% משווי הנכס, אך הכיר ב"מאמץ מיוחד" וקבע להם שכר טרחה של 7.5% - אחרי שלוש שנים של פלישות, שריפה ועימותים עם החייב שלא ויתר
כמה שווה לפנות נכס שבתוכו בית כנסת פעיל, מקווה, משפחה שגרה בו, ופועלים זרים ישנים בקומות העליונות - וכל זה כשבעל החוב עושה הכל כדי לעכב את התהליך? בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה נאלץ הרשם אסף אבני להכריע בדיוק בשאלה הזאת, אחרי הליך כינוס נכסים שנמשך כשלוש שנים ונגמר במכירת נכס מסחרי תמורת 30 מיליון שקל.
שני כונסי הנכסים שמונו לממש את הנכס - עורכי דין ששמותיהם חסויים בפסק הדין - ביקשו שכר טרחה בשיעור של 8% משווי הנכס, כלומר 2.4 מיליון שקל בתוספת מע"מ, ואף טענו שמגיע להם עד 10%, שהוא הרף המקסימלי הקבוע בפסיקה. הנושה המובטחת, לעומת זאת, ביקשה בתחילה להגביל את השכר ל-1.2 מיליון שקל בסך הכל, ולבסוף צמצמה את עמדתה ל-100 אלף שקל בתוספת מע"מ לכל כונס בלבד. הפער העצום בין העמדות שיקף למעשה שאלה עקרונית: האם שכר כונס נגזר בעיקר משווי הנכס, או שצריך לתת משקל לקשיים שהוא עבר בדרך.
הנכס עצמו - מבנה בן שלוש קומות עם כיתות לימוד וחדרי משרדים, ומבנה נוסף שששימש בעבר קפיטריה וספרייה של מוסד אקדמי - עבר תלאות לא מעטות. לפי מה שתיארו הכונסים, חלק מהקומות העליונות שימשו למגורי פולשים "בתנאים מחפירים", הנכס שימש גם ללינה של עובדים זרים ושוהים בלתי חוקיים, התגוררה בו משפחה, ובתוכו פעלו גם בית כנסת ומקווה. במהלך ביקור בנכס, גילו הכונסים שהחייב עצמו גבה דמי שכירות מעסק שפעל שם, וכשנחקר בעניין בדיון בהוצאה לפועל - הוא הודה בכך.
החייב ניסה לעכב את ההליך כולו
הניסיון לפנות את המחזיקים נהפך לקרב מתמשך: נקבע שהחייב יפקיד 200 אלף שקל כדי למנוע פינוי, הוא לא שילם, ונקבעו הוראות לפינוי בפועל - כולל בניית קירות איטום. אלא שבמאי 2024, יום אחרי שהנכס פונה בעקבות אילוצי משטרה, הקירות שזה עתה נבנו נהרסו במכוון, ופולשים חדשים חזרו לשטח. במקביל, ניסה החייב לעכב את ההליך כולו: הוא הגיש בקשות בבית משפט השלום, עתר לעיכוב הליכים במסגרת תיק חדלות פירעון, ואף הגיש בקשת פסלות נגד הרשם עצמו - ניסיונות שכולם נדחו בסופו של דבר.
הפינוי הסופי, שבוצע ב-29 ביוני 2025, תואר בפסק הדין כמורכב וממושך במיוחד - יום שלם של פעילות, עם אבטחה כבדה כדי למנוע פלישה חוזרת. אחד הכונסים סיפר בדיון על הקשיים האישיים שנלוו לתפקיד: "היינו צריכים להתמודד עם כמה וכמה איומים שחלקם הצריכו הגשת תלונה במשטרה... וכולל איום שהיום תלוי ועומד בגינו כתב אישום", כפי שנרשם בפרוטוקול. גם החייב עצמו לא הרפה: בפרוטוקול דיון מאוגוסט 2026 נרשמה אמירתו "אני לא תבעתי אני רק מתחיל, לדעתי לא צריך לפסוק להם שום דבר" - רמז לכך שהמאבקים המשפטיים סביב הנכס עוד לא הסתיימו.
"מאמץ מיוחד" אל מול שווי הנכס
הנושה המובטחת טענה שהשכר המבוקש מופרז, ושתקנות ההוצאה לפועל קובעות מסגרת שכר שאינה זכות אוטומטית, אלא נתונה לשיקול דעתו של הרשם. היא הדגישה גם כי ערכו הגבוה של הנכס דווקא מצדיק, לפי פסיקה קודמת, הפחתה של אחוז שכר הטרחה ולא הגדלתו.
הרשם אבני קיבל את העיקרון, אך לא את התוצאה. הוא כתב שערך הנכס הוא "רכיב חשוב... אך לא רכיב יחיד ומרכזי", ושבמקרים חריגים יש לשקלל את כלל הנסיבות ולא רק את גובה השווי. לדבריו, מדובר בהליך כינוס "מורכב וחריג מאין כמוהו", שכלל שישה דיונים בלשכת ההוצאה לפועל וכ-700 בקשות שהוגשו במהלכו. "המאמץ המיוחד" שהוכיחו הכונסים, כתב הרשם, "גובר על אינטרס ההפחתה עקב שווי הנכס, ומקבל משקל משמעותי יותר, ומכריע".
בסיכומו של דבר, הרשם לא קיבל את דרישת הכונסים ל-8%-10%, אך גם לא הלך לכיוון שביקשה הנושה. הוא פסק לשני הכונסים שכר טרחה בשיעור של 7.5% מסכום התמורה בתוספת מע"מ - כ-2.25 מיליון שקל לפני מע"מ, שמתחלקים ביניהם, בתוספת הוצאות משפט שכבר נפסקו במהלך ההליך.
