התחזקות הימין באירופה שינוי מגמה או שירת הברבור של יבשת גוועת

ביום שישי האחרון דחה הפרלמנט הספרדי חבילת צעדי חירום של ממשלת המיעוט בראשות פדרו סנצ'ס, שנועדו להגן על שוכרי דירות במדינה. צעדי החירום היו אמורים לכלול איסור פינוי דיירים פגיעים עד שנת 2030 והארכה אוטומטית של חוזי שכירות על ידי שוכרים. היזמה הגיעה בעקבות פינוי מתוקשר של דיירת בת 87 מביתה במדריד, משום שלא עמדה בשכר הדירה שכמעט והוכפל בתוך עשור.

דחיית היזמה תביא בסבירות גבוהה לבחירות מוקדמות, במדינה שסובלת מזה תקופה ארוכה ממשבר דמוגרפי הנובע מילודה נמוכה אל מול הגירה מאסיבית של פליטים לכאורה מהמזרח התיכון לספרד. ההגירה גרמה לעליית מחירי השכירות לרמה שאיננה מאפשרת לדיירים החיים על קצבאות פנסיה לשמור על הבתים והדירות שהם שוכרים.

 בנוסף, ההגירה האסלאמית לספרד משנה בהדרגה את פניה של המדינה ומזרזת את קיצה של ספרד כמדינה נוצרית. לפני כשנה הכריזה ממשלת השמאל האנטי ישראלית של סאנצ'ז על תוכנית לגליזציה ומתן אזרחות לפליטים מוסלמים, כולל כאלה שנכנסו לספרד באורח בלתי חוקי, שרק מעצימה את בעיית הפליטים. 

ממשלת ספרד ניסתה לפתור את משבר הדיור, שנוצר בין השאר בגלל צעדים אלה (שבמבט לאחור מתבררים כחסרי אחריות), באמצעות צווים ממשלתיים בסגנון בולשביקי המנסים לכפות על בעלי נדל"ן וחברת להשכרת דירות להימנע מהעלאת מחירי השכירות ומפינוי דיירים שאינם עומדים בתשלומי שכר הדירה.

מפלגות הימין האוחזות במעל מחצית המושבים בפרלמנט הספרדי הפילו, כאמור לעיל, את ההצעה. אבל האם סאנצ'ז יכריז על בחירות? לא ברור. מצד אחד הסקרים מראים על רוב יציב ועקבי למפלגות הימין. מצד שני ראש ממשלת ספרד יכול לנצל את המשבר ולטעון שרק החמדנות של חברות השכרת הדירות היא שגורמת למשבר הנוכחי והצעדים שהוא יזם נועדו למנוע מהן להעלות את מחירי השכירות.   

אבל משבר ההגירה בספרד איננו מקרה עצמאי ואיננו מנותק ממשבר ההגירה הכללי הפוקד חלק משמעותי מאירופה. מדינות רבות ביבשת, בדגש על מדינות שהיו בעברן מעצמות קולוניאליסטיות, עומדות בפני משבר דומה שעל פי התחזיות רק ילך ויתעצם.

עד 2050 אחוז המוסלמים באירופה עלול להגיע לכדי 14 אחוזים מהאוכלוסייה, כשבמדינות מסוימות הוא יהיה מעל 30 אחוזים. בסוף המאה יהוו המוסלמים כרבע מהאוכלוסיה, ובאמצע המאה הבאה הם יפכו לרוב מוחלט באירופה. המשבר בספרד אמנם התחיל לכאורה על רקע משבר דיור, אבל במבט ממעוף הציפור מתברר שמדובר בסימן נוסף לגסיסתה של יבשת שאך לפני פחות ממאה שנה הייתה כוח מוביל בעולם.

איך הגיעה ספרד, בדומה למדינות רבות באירופה, לכדי משבר דמוגרפי שרק הולך ומתעצם? מהם הפתרונות האפשריים והאם יש מדינות הפועלות ליישומם? מהן ההשלכות הכלכליות והחברתיות של ההגירה האסלאמית לאירופה? איך קשור המשבר הדמוגרפי להתחזקות הימין באירופה? האם התחזיות צפויות בהכרח להתגשם? ואם לא, מה עשוי לשנות אותן? איך השינויים הדמוגרפיים באירופה משפיעים על הכלכלה הישראלית ומה צפוי בעתיד?

במאמר השינוי הדמוגרפי באירופה והמחיר הכלכלי לישראל סקרתי את ההשפעה של השינוי הדמוגרפי על הכלכלה באירופה. בשורות להלן אסקור בהרחבה יתרה את ההשלכות הנרחבות של אותו שינוי דמוגרפי על עתידה של היבשת.     

• ההימור על צרפת הסתבך: פער התשואות מול גרמניה מתקרב לרמות ממשבר החוב
• טראמפ: אירופה תשחרר "כמות עצומה" של סולר מהמאגרים

כיצד הגיעה אירופה למשבר הדמוגרפי?

המשבר הדמוגרפי באירופה אינו מקרי, אלא תוצאה של שילוב מגמות חברתיות וכלכליות ארוכות טווח. שיעורי פריון נמוכים באוכלוסייה האירופית, עלייה בתוחלת החיים ויוקר מחיה שלא מפסיק לטפס הם רק חלק מהסיבות. כדי שאוכלוסייה תשמור על גודלה ללא הגירה, נדרש שיעור פריון של 2.1 ילדים לאישה. בספרד עומד שיעור הפריון על 1.16 ילדים לאישה בלבד (שהוא מהנמוכים בעולם) ובאיחוד האירופי כולו הממוצע נע סביב 1.46 ילדים לאישה.

גם יוקר המחיה, כאמור, תרם לא מעט למשבר הדמוגרפי שרק הולך ומעצים. בספרד במיוחד האבטלה בקרב צעירים היא כרונית וגבוהה. חוזי עבודה זמניים, קיטון בשכר הממוצע ומחירי דיור מאמירים בערים הגדולות גורמים לצעירים לדחות את גיל הקמת המשפחה. בספרד, הגיל הממוצע ללידת ילד ראשון הוא מעל 32.

בצרפת, איטליה, גרמניה ובלגיה המצב דומה והגיל הממוצע שם עומד על 29 – 30. במקביל, תוחלת החיים נמצאת בעליה מתמדת. בספרד תוחלת החיים היא מעל 83 שנים, באיטליה מעל 84, בצרפת ובלגיה 82 שנה ובגרמניה 81 שנה.

כתוצאה מהאמור לעיל נוצר באירופה מצב של מעין פירמידה הפוכה, שבה אחוז הקשישים באוכלוסייה החיים על קצבאות פנסיה גבוהות ומנגד אחוז האוכלוסייה המשתתפת בכוח העבודה נמוך. למרבה הצער המצב רק הולך ומחמיר. גיל הנישואין עולה, מספר הילדים למשפחה פוחת ותוחלת החיים נמצאת גם היא בעלייה. הדבר נכון גם במדינות כמו הונגריה ופולין שנמנעו עד עתה מקליטה של מהגרים מארצות האסלאם (אבל ממשיכות לקלוט הגירה ממדינות כמו אוקראינה).

מהם הפתרונות האפשריים ואילו מדינות מיישמות אותם

מהאמור לעיל נמצאנו למדים שמנעד הפתרונות למצב הקיים באירופה איננו רחב ומורכב מהגברת הילודה מצד אחד ומשליטה מוגברת בהגירה מצד שני.

• האיחוד האירופי שינה את הכללים ופתאום ישראל הפכה לכוכבת בתחום הקיימות
• האם ההיסטוריה היא מדד טוב לעתיד? על מהפכות קודמות והמהפכה הנוכחית

פתרון נוסף, שמיושם רק במדינות בודדות ובראשן דנמרק, הינו כפיית ערכי המדינה על המהגרים והעדר או מזעור האפשרות מצידם לייבא איתם למולדתם החדשה את הערכים הבעייתיים והבלתי ראויים שהיו נהוגים בארצות המוצא שלהם. 

באשר לעידוד הילודה, מדינות כמו שבדיה ודנמרק מציעות חופשות לידה ארוכות וממומנות לשני ההורים, יחד עם סבסוד ממשלתי משמעותי מאד למעונות יום מגיל צעיר. שני המרכיבים הללו מאפשרים שילוב של קריירה והורות שלא ניתן למצוא אותו באופן הזה במקומות אחרים.

במדינות מסוימות, שהונגריה היא הדוגמה הקיצונית ביותר שלהן, הממשלה מעניקה פטור קבוע ממס הכנסה לנשים שילדו ארבעה ילדים או יותר. בנוסף, המדינה מעניקה הלוואות לרכישת דיור שנמחקות עם הולדת הילד הראשון.

המרכיב המשלים למזעור ההשפעה של הילודה הנמוכה הינו הגירה מנוהלת, שמשמעותו למעשה הגברת השליטה של המדינה במי שנכנס בשעריה. מאחר שלעידוד ילודה לוקח דור שלם להשפיע, מדינות כמו גרמניה, ספרד ואחרות מסתייעות בהגירה למילוי החוסר המיידי בידיים עובדות. ספרד, שבה פתחתי את המאמר הזה, העבירה רפורמות המקלות על מהגרים לקבל אישורי עבודה במגזרים הסובלים ממחסור בכוח אדם כמו חקלאות, בנייה וסיעוד.

בגרמניה, לעומת זאת, הוחמרה ההגבלה על מעברי הגבול. כניסתו של מי שאין בידיו מסמכים עלולה להידחות. גם מי שהגיש בקשה למקלט מדיני במדינה אירופית אחרת לא יוכל להיכנס לגרמניה. במקביל, אימצה גרמניה את חוק המקלט האירופי החדש.

במסגרת החוק הזה הוקמו מרכזי סינון וגירוש מהירים בסמוך לגבולות המדינה ומחוצה לה, עבור מהגרים המגיעים ממדינות שאחוז אישורי המקלט המדיני מהן נמוכים. הליכי הקליטה והאישור קוצרו לשבועות ספורים ומי שבקשתו נדחית מגורש מיד ללא אפשרות ערעור.

בנוסף, גרמניה גם  מקדמת יחד עם מדינות כמו אוסטריה ודנמרק, מודל של "מרכזי שיבה" הממוקמים מחוץ לשטחי האיחוד האירופי. אל המרכזים הללו יישלחו מהגרים שאינם זכאים להישאר במדינות האיחוד האירופי ומשם קל יותר להחזיר אותם בצורה מרוכזת לארץ המוצא שלהם. ואולם הצעד הקיצוני ביותר הינו חידוש הגירושים לסוריה ואפגניסטן, אחרי שנים בהן נמנעה גרמניה מלגרש מהגרים למדינות כושלות או כאלה שהאזרחים שלהן נמצאים תחת שלטון רודני.

במסגרת הזאת גרמניה חזרה לגרש פושעים מורשעים ומחבלים פוטנציאליים לאפגניסטן ולסוריה, למרות מגבלות מסריות לכאורה. מעבר לכל אלה חוקק בגרמניה חוק המאפשר לבטל באופן מיידי מעמד של פליט או מבקש מקלט אם הוא נוסע  מכל סיבה שהיא לביקור במדינה ממנה טען שברח

אבל המרכיב המשמעותי ביותר לדעתי המאפשר לשלוט באופי המועמדים לקבלת תושבות או אזרחות בגרמניה הינו שלילת הטבות סוציאליות וקצבאות ממהגרים, במטרה להפחית את האטרקטיביות הכלכלית של ההגירה. בגרמניה, מהגרים המיועדים לגירוש למדינה אירופית אחרת מאבדים כמעט לחלוטין את זכאותם להטבות כספיות מהמדינה.

כמו כן, במקום לחלק כסף מזומן למבקשי מקלט עברה גרמניה להנפקת כרטיסי אשראי ייעודיים הניתנים לשימוש רק לרכישת מוצרים בסיסיים מקומיים. מטרת הצעד הזה הינה למנוע ממקבלי הקצבאות לשלוח אותן או חלק מהן למשפחותיהם במדינות המקור. כצעד משלים וכחלק מהמאבק באידאולוגיות קיצוניות, משרד הפנים הגרמני עדכן את מבחני האזרחות.

כל מי שמבקש לקבל דרכון גרמני מחויב כעת להצהיר על הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל ולענות על שאלות בנושאי אנטישמיות, יהדות והשואה. ממשלת גרמניה הבהירה שמי שמביע עמדות אנטישמיות או גזעניות לא יוכל לקבל אזרחות.

במקביל לצעדי ההגירה מנהלת גרמניה גם מאבק פנימי נגד תשתיות דתיות קיצוניות, כולל סגירת מרכזים אסלאמיים גדולים ומסגדים, לאחר שהתברר שהם מפיצים תעמולה ג'יהאדיסטית, תומכים במשטר האיראני או אוספים כספים עבור ארגון חמאס וארגוני טרור בכלל.

כל הצעדים הנזכרים לעיל מיועדים להגביר את השליטה של ממשלות שונות בהגירה, אבל אין בהם כדי למנוע לחלוטין את נהירת הפליטים אליהן. למרבה הצער, גם אם תתממש האפשרות התיאורטית לחסימה מוחלטת של ההגירה ממדינות מוסלמיות רדיקליות לספרד, גרמניה ומדינות אחרות באיחוד האירופי, הצפי הוא שבתוך כמה עשורים ולכל המאוחר מאה שנה, תהפוך אירופה ליבשת מוסלמית. האם הסיכויים לכך גבוהים? כן, בהחלט. האם יש סיכוי שהמגמה תיחלש או תיפסק לחלוטין? התשובה לשאלה הזאת היא שהדבר תלוי בפעולות ובצעדי המנע שתנקוט כל מדינה בנפרד, או שהאיחוד האירופי ינקוט במשותף.

המשבר הדמוגרפי וההשלכות הכלכליות והחברתיות שלו על אירופה

המשבר הדמוגרפי באירופה מהווה זרז משמעותי לעליית מפלגות הימין באירופה. על מנת לשמור על יציבות הכלכלה והחיוניות שלה, ממשלות המרכז שמאל אפשרו בעבר ומאפשרות גם כיום הגירה מאסיבית ממדינות מוסלמיות או מאפריקה.

ההגירה המאסיבית והעדר ההשתלבות התרבותית של המהגרים (כולל בני הדור השני והשלישי) בתרבות המקומית, מייצרת חרדה במדינות אירופיות רבות. מפלגות הימין מנצלות את הפחד התרבותי והדתי של האוכלוסייה המקומית מפני איבוד הזהות הלאומית לטובת המהגרים, להגברת התמיכה בהן בהצבעה לפרלמנט ולראשות המדינה.

הימין באירופה גורס שבמקום לפתור את המחסור בידיים עובדות באמצעות הגירה, יש לסגור לחלוטין את הגבולות ולהשקיע את כספי המיסים בעידוד הילודה של האוכלוסייה המקומית בלבד. האם זה יעבוד? גם מהבחינה הזאת העתיד לוט בערפל. אבל יחד עם זאת ברור שלמרות המדיניות הקיימת, הגם ששונתה קמעה בשנים האחרונות, צפוי שינוי בלתי הפיך ברבות ממדינות אירופה כבר בעתיד הנראה לעין.

ההשלכות הכלכליות של ההגירה האסלאמית לאירופה

למרות התחזיות הוורודות של מי שצידדו בהגירה האסלאמית לאירופה, מסתבר שהגדלת ההגירה ממדינות האסלאם לא הייתה אחת ההחלטות המוצלחות של האיחוד האירופי. בטווח הקצר, הוצאות הקליטה היו עצומות בכל קנה מידה. בשנים הראשונות ההוצאה הממוצעת על כל מהגר מוסלמי עומדת על 12,000 יורו בשנה.

בגרמניה מדובר על 24.8 מיליארד דולר בשנה, ובמדינות כמו בלגיה, שבדיה והולנד הסכומים דומים, פחות או יותר, מבחינת היחס למספר המהגרים. באיטליה וספרד ההוצאות הראשוניות נמוכות, בין השאר משום ששתי המדינות לא משקיעות בלימוד השפה המקומית ומעדיפות לאפשר למהגרים להשתלב במהירות בעבודות בשכר נמוך. לימודי שפה, השקעה בהשתלבות בשוק העבודה או סיוע בדיור לא ממש מיושמות בשתי המדינות הללו. למרות זאת, מבחינת הפליטים מדובר בשיפור ניכר ביחס למצב שלהם לפני שפלשו לאירופה.

ואולם הבעיה האמיתית איננה ההשקעה ההתחלתית, אלא העובדה שפחות משבעים אחוזים מהמהגרים המוסלמים השתלבו בכוח העבודה גם אחרי חמש שנים או יותר. בצרפת 63% מהם השתלבו. אבל הבעיה האמיתית היא בעיית המנטליות והשתלבות הנשים בשוק העבודה, שהיא נמוכה מאד יחסית בקרב המוסלמים. האחוז הממוצע באירופה עומד על 55 אחוזים.

באיטליה רק מחצית מהמהגרות מארצות האסלאם השתלבו בשוק העבודה, וגם זה במשרות שלא דורשות השכלה, הכרת השפה או ידע מקצועי. אף שהנתונים לעיל נלקחו ממקורות מהימנים, סביר להניח שממשלות רבות באירופה משחקות עם הנתונים כשהמטרה היא לייפות את המצב ולא להציג אותו כהווייתו.

ההשלכות החברתיות של ההגירה מארצות האסלאם לאירופה

אם ההגירה האסלאמית לאירופה הביאה להשלכות כלכליות, היא הביאה להשלכות חברתיות ומנטליות חמורות בהרבה. הנתונים מראים שמבחינה כלכלית רוב המהגרים משתלבים, כך או אחרת. ואולם השילוב החברתי הוא עניין אחר, וכאן אירופה נכשלה כישלון חרוץ. כמעט כל המדינות באירופה קבלו כמובנת מאליה את העובדה שהמהגרים ישתלבו, בסיכומו של עניין, בחברה.

ואולם עם הזמן התברר שלפולשים מארצות האסלאם מעולם לא הייתה כוונה להשתלב. הם הביאו איתם את המנטליות מהבית ומעולם לא ויתרו עליה.

ככל שעובר הזמן מתבררת האמת המרה, והיא שאותם מהגרים מתכוונים לכפות הלכה למעשה את המנטליות שלהם על אזרחי המדינות שקלטו אותם. הם מתגוררים באזורים מוגדרים ולא משתלבים באוכלוסייה הכללית.

הם שומרים על ההרגלים הדתיים והחברתיים שלהם, במדינות שבהן הדת הפכה לרשות ולא לחובה. יתרה מכך, אותם מהגרים מראים חוסר סובלנות בולט כלפי כל פגיעה בנהגים הדתיים והחברתיים שלהם, בין אם הפגיעה מכוונת ובין אם לא, כולל גם פגיעה מינורית. הם אינם סלחניים אפילו לכתבות באמצעי התקשורת שלכאורה אמונים על חופש הביטוי.

הרצח המזעזע במערכת העיתון שרלי הבדו בינואר 2015  עדיין צרוב בזיכרון של כל צרפתי. הרצח הזה התבצע על רקע התבטאויות אנטי דתיות ופרסום קריקטורות הלועגות לנביא מוחמד ולמנהיגים אסלאמיים אחרים. בעשורים האחרונים נרשמו גם לא מעט מקרים של רציחות, כולל עריפת ראשים של מי שמתנגדים לאסלאם באירופה. אם מבחינה כלכלית ההגירה הביאה איתה הצלחות מסוימות, מבחינה חברתית היא פשוט כישלון חרוץ.

עליית מפלגות הימין באירופה בעקבות ההגירה האסלאמית

אחת התוצאות המשמעותיות של הפלישה המוסלמית לאירופה הינה התחזקות משמעותית של מפלגות הימין השמרני והפופוליסטי ביבשת. סקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על העובדה שקרוב לרבע מכלל המצביעים ביבשת תומכים במפלגות ימין.

נתון זה מצביע על זינוק של פי חמישה בתמיכה במפלגות הימין מאז סוף המאה הקודמת. מפלגות הימין באירופה אינן נמצאות עוד בשוליים הפוליטיים אלא מובילות בסקרים או מהוות כוח דומיננטי במדינות מפתח כמו צרפת גרמניה ואיטליה, אבל גם בשבדיה, פולין והונגריה.

מפלגות הימין הצליחו להעביר את מוקד הוויכוח הציבורי ביבשת ממאבקים כלכליים גרידא למאבק על תרבות וזהות לאומית. הן ממסגרות את האסלאם, ובצדק, לא רק כדת אלא כמערכת ערכים פוליטית ותרבותית שאינה תואמת את ערכי הליברליזם, הדמוקרטיה וזכויות הנשים והאדם באירופה. אירועים קשים כגון פיגועי טרור קיצוניים, עריפות ראשים ורצח עיתונאים בצרפת ובבריטניה כפי שכבר צוין לעיל, רק הגבירו את התמיכה במפלגות הימין.

גם הקמת חברות מבודדות של מהגרים בפרברי הערים, משמשת הוכחה עבור מצביעים רבים לטענות הימין שהשילוב נכשל. בנוסף, ההגירה ההמונית מארצות האסלאם מתחברת לחששות כלכליים יומיומיים של האזרח האירופי. מפלגות הימין טוענות שמבקשי המקלט מייצרים עומס בלתי נסבל על תשתיות ציבוריות ופוגעים אגב כך ברווחת האזרח המקורי במדינה.

בהקשר הזה נזכיר שוב את משבר הדיור, שאיתו פתחתי את המאמר. מעבר למשבר הדיור הולך ומתהווה משבר במערכת הבריאות, שהעומס המתגבר עליה מגדיל את הביקוש לרופאים ומאריך את התורים לייעוץ רפואי, בדיקות וטיפולים רפואיים אחרים.

ככלל, מועמדי הימין באירופה מצביעים על הקשר בין הפגיעה באיכות החיים, הבריאות והחינוך לבין ההגירה. ואם בכל אלה לא די, מועמדי הימין זועמים על הפניית תקציבי העתק מקופת המדינה לתשלומי קצבאות רווחה עבור מהגרים בלתי מיומנים, על חשבון האוכלוסייה המקומית המזדקנת. במשך שנים מפלגות המרכז המסורתיות באירופה דגלו במדיניות של גבולות פתוחים וסובלנות כלפי הגירה, תוך שהן מוקיעות כל מי שביקר מדיניות זו כגזען.

הציבור האירופי שחש שמצוקותיו בנושאי ביטחון אישי וחברתי אינן מקבלות מענה, איבד אמון בממסד הישן. במקביל, הימין האירופי על גווניו השונים מיצב עצמו ככוח היחיד שמוכן להגן על האזרח הפשוט מפני אליטות מנותקות שעדיין לא הפנימו את הסכנות הטמונות בהגירה.

ההוכחה המשמעותית והבולטת ביותר להתחזקות הימין באירופה טמונה בעובדה שמפלגות המרכז באירופה אימצו לחלוטין את הרטוריקה והמדיניות של הימין. ממשלות מרכז בגרמניה, בצרפת ובבריטניה חוששות מאיבוד השלטון ולכן הן מקדמות צעדים שאך לפני עשור או פחות נחשבו לקיצוניים. בין השאר מדובר בהחזרת ביקורת גבולות בניגוד לאמנת שנגן, שלילת תשלום קצבאות במזומן, קיצור הליכי גירוש והקמת מרכזי כליאה מחוץ ליבשת.

ככלל, אפשר לומר שהימין הצליח לשנות את הטון הכללי ואת השיח של הפוליטיקה האירופית. גם חילופי השלטון בהונגריה והחלפה של הנשיא אורבן, שבמשך זמן מה נחשבה להצלחה של מי שמטיף נגד מפלגות הימין, מתבררת כעת כשינוי מינורי שלא יחזק קליטת מהגרים אסלאמיים בהונגריה.

גם בפולין המצב זהה, למרות ששתי המדינות סובלות גם הן מאחוזי ילודה נמוכים. הן פולין והן הונגריה מעדיפות הגירה מאוקראינה על פני פלישה מוסלמית לשטחן, שעלולה עם הזמן לשנות מהיסוד את אופייה של המדינה.

האם התחזיות צפויות בהכרח להתגשם ומה עשוי לשנות אותן

למרות התחזיות העגומות באשר להשלכות ההגירה האסלאמית לאירופה, חשוב לציין שתחזיות דמוגרפיות הן מדויקות יחסית לטווח הקצר בלבד ולא מעבר לכך. זאת פשוט משום שהאנשים שיעבדו בעוד 20 שנה כבר נולדו ואפשר לשער את ההתנהלות שלהם בעתיד הנראה לעין.

יחד עם זאת, תחזיות אינן בהכרח גזירת גורל ובטווח הארוך הן עשויות להשתנות, לטובה או לרעה. נכון לעכשיו יש מספר גורמים שעשויים לשנות את המגמה.

·        מהפכת האינטליגנציה המלאכותית ( AI ) והאוטומציה: נקודת המוצא של התחיות הכלכליות הפחות אופטימיות הינה שצריך יחס קבוע של עובדים מול פנסיונרים. ליצירת מערכת פנסיונית יעילה.

עם זאת, אם  תתממש התחזית המצביעה על כך שבינה מלאכותית ורובוטיקה יחליפו מיליוני משרות ויקפיצו את הפריון של כל עובד, מרבית המדינות ביבשת יוכלו לממן את מערכות הפנסיה והבריאות גם עם כוח עבודה קטן בהרבה.

·        שינוי תרבותי הפוך: ההיסטוריה מלמדת שמשברים כלכליים, גלי חזרה לדת ולשמרנות או אפילו עימותים צבאיים ומלחמות, עשויים להעלות מחדש את שיעורי הילודה.

עליית הפריון עשויה להפחית את התלות של מדינות אירופה בגלי הגירה אסלאמית, מה שיפחית בפועל את ההשפעה של המהגרים מהסוג הזה על כלל מדינות האיחוד ומעבר להן.

·        שינוי במדיניות גיל הפרישה: העלאה משמעותית של גיל הפרישה וחיוב מבוגרים להישאר בשוק העבודה במשרות מותאמות, מלאות או חלקיות, עשויה למתן את הלחץ הכלכלי על קרנות הפנסיה ולמנוע קריסה מוחלטת שלהן. לא בכדי צפו מדינות אירופיות רבות בעניין בתהליך העלאת גיל הפרישה בישראל ומתכוונות ליישם הליך זהה בשנים הקרובות.

עם זאת, אם בעתיד המצב יישאר זהה או דומה למצב כיום, הפלישה האסלאמית לאירופה תימשך, האירופים יימנעו מהבאת ילדים לעולם וקרנות הפנסיה לא יסתגלו למצב החדש, הצפי הוא שבתוך כמה עשורים המוסלמים יהפכו לאחוז משמעותי מהאוכלוסייה באירופה ובתוך כמאה שנה יהפכו לרוב ביבשת.

ההשפעה על הכלכלה הישראלית ומה צפוי בעתיד

מבחינה דמוגרפית, ישראל נמצאת במצב דמוגרפי הפוך לחלוטין מאירופה. שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה הוא חריג בקנה מידה אירופי ועומד על  ממוצע של 2.9 ילדים לאישה. עם זאת, מבחינה כלכלית יש להזדקנות האוכלוסייה באירופה ולהתכווצות שלה, כמו גם על עליית שיעור המוסלמים בנוטים בדרך כלל איבה לישראל, השלכות ישירות על הכלכלה הישראלית המבוססת על ייצוא ושיתוף פעולה עם מדינות וחברות כלכליות ומסחריות באירופה.

·        פגיעה בביקוש לייצוא ישראלי: למרות התחזקות המגמה האנטי ישראלית במדינות רבות באירופה, היבשת הזאת היא עדיין שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל. ואולם הזדקנות והתכווצות של האוכלוסייה תחליש וטולי טפילו תעצור לחלוטין את הצמיחה הכלכלית ביבשת.

כלכלה אירופית חלשה תקנה ככל הנראה פחות מוצרים, שירותים וטכנולוגיה מישראל מה שבהחלט ישפיע על הכלכלה המקומית.

·        שינויים בשער החליפין בין היורו לבין השקל: האטה כלכלית ממושכת באירופה עלולה להחליש את היורו מול השקל, תופעה שאנו כבר חווים לאחרונה. מי זוכר את הזמנים שבהם יורו אחד היה שווה כחמישה שקלים? שער חליפין כזה לא יחזור, אם הכלכלה האירופית תמשיך להיחלש.

יורו חלש פוגע קשות ברווחיות של יצואנים ישראלים לאירופה ומייקר את הפעילות שלהם שם. מנגד הוא מוזיל את היבוא מהאיחוד ואת הטיולים של ישראלים ביבשת. בחישוב כולל, ישראל תצא נפסדת מהיחלשות היורו.

·        הזדמנויות בתחום הבריאות וההייטק: אל מול ההיחלשות הצפויה בשוק המוצרים המוגמרים, בין אם מוצרי מזון, חקלאות ואחרים, הגידול באוכלוסייה מבוגרת באירופה עשוי לייצר צורך אדיר בטכנולוגיות רפואיות, מכשור רפואי ומערכות לניטור מרחוק.

מדובר בתחומים שבהם תעשיית ההייטק הישראלית נחשבת למובילה עולמית, מה שעשוי למתן את היחלשות הסחר עם אירופה. בנוסף, מדובר במוצרים שלמרות חרמות כאלה ואחרות נגד ישראל ימשיכו להימכר, פשוט משום שהמוצרים הישראלים הם מהטובים ביותר.

·        שינוי ביעדי הסחר: בעתיד, חברות ישראליות יסיטו את מרכז הכובד שלהן מאירופה הדועכת דמוגרפית לעבר שווקים צומחים עם דמוגרפיה צעירה ודינמית כמו הודו, ארצות הברית ומדינות אחרות באסיה ואפריקה.

אירופה מזדקנת וחשופה היום יותר מתמיד להשפעה של הפלישה האסלאמית לתחומה. יש מומחים הסבורים שאירופה אבודה ותאבד את הזהות שלה כבר בעתיד הנראה לעין. ההשקפה הזאת באה לידי ביטוי בספרו של דאגלס מאריי "המוות המוזר של אירופה" המסתיים בנעימה פסימית למדיי.

מעבר לנקודות שכבר הוזכרו לעיל, הספר מצביע גם על רגשות האשם  הקולקטיבים באירופה הן בגלל שתי מלחמות העולם ההרסניות (1914 – 1918 וכן 1939 – 1945) והן בגלל הקולוניאליזם המתמשך, שבעיני אירופים רבים נחשב לפשע שאין לו תקנה המחייב הענשה עצמית.

אל מול ההשקפה הזאת יש תחזיות אחרות הגורסות שאף שאירופה תהפוך בתוך כמה עשורים לרב תרבותית יותר, היא לא תעבור הלכה למעשה לשליטת האסלאם. אותם מומחים מאמינים שעקומת הילודה באירופה תשתנה, המוסלמים יביאו פחות ילדים ואילו הילודה באירופה תעלה.

בנוסף, רבים מאותם מומחים מגלים גם אופטימיות רבה באשר להשתלבות של המהגרים המוסלמים באירופה מבחינה מנטלית וחברתית. עם זאת, לדעתי הצנועה התזה של מאריי תואמת יותר למציאות ומציגה באור הנכון את הפלישה המוסלמית לאירופה.

חלק משמעותי מהמוסלמים, גם אם לא כולם, רואים בהגירה לאירופה סוג של ג'יהאד שקט, שבהכרח יסתיים בהשתלטות על היבשת. רבים מהם רואים בהשתלטות על אירופה נקמה מתוקה על מאות רבות של קולוניאליזם וניצול על ידי האירופים.

העובדה שהמדע והרפואה האירופים שינו את מצבם לטובה איננה נחשבת, רק השלטת האסלים היא החשובה. האירופים, למרבה הצער, שכחו איך להילחם ונראה שהם ויתרו מראש הל היבשת.

אם לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה הכריעה הפלישה של השבטים הגרמאניים, הפרנקים, הוויזיגותים, הברברים ואחרים את האימפריה הרומאית, הרי שהיום נדונו הצאצאים של אותם השבטים להיות מוכרעים ללא קרב על ידי האסלאם.

לדעתי, מתכנני המדיניות העתידית של ישראל חייבים לחשוב כמה צעדים קדימה ולתכנן את המדיניות העתידית של ישראל. אסור להזניח את הקשרים עם אירופה, אבל במקביל יש לפתח את הקשרים עם מעצמות העתיד ובראשן הודו, ואם כלכלות עולות באפריקה ובדרום אמריקה.

אם השלטון באיראן יתחלף בקרוב, וכולי תקווה שכך אכן יקרה, תהפוך איראן על 90 מיליון התושבים שלה ועל משאבי הטבע האדירים שלה לשוק יצוא משמעותי.

אירופה מתאסלמת ועל ישראל להתכונן למצב החדש, על מנת שלילדים ולנכדים שלנו תהיה מדינה חזקה, בעלת חוסן כלכלי וכזאת שמוכנה להיענות לאתגרי העתיד.